ביקורת ספרותית על הכניסיני תחת כנפך - מסע בעקבות אירה יאן מאת רות קולודני בקי
ספר טוב

---

חופה לבנה

אל הטקסטים התנכים הגעתי, לאחר שקראתי את מגילת רות (היפה שבטקסטים התנכיים). יש בה כמה משפטים אלמותיים, המתארים יחסים בין בני משפחה, כמו הבקשה הבלתי נשכחת של רות מבעז, הנאמרת על הגורן: וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל-אֲמָתְךָ, (רות ג, ט). במלים תמציתיות רות, מבקשת מבעז נישואים, מבחינתה כנפיים, הם הבית והבעל המגונן, כעוף השומר על גוזליו. הציירת סנדי פרקלטון גאגן, שציירה את רות ונעמי, שגם הן נדרו נדרים האחת לשנייה, נתנה פירוש לפריסת הכנפיים, כחופה המונחת על שתיהן, המסמלת את הבית וברית אותם חולקים בני הזוג.

כשבני בקש לבוא בברית נישואין עם בת זוגתו, בטקס משפחתי חילוני, בקשתי, שנברך אותם שעל ראש כולנו חופה לבנה. כך עמדנו תחת חופה לבנה מבהיקה, על רקע נוף יפיפה של הרי ירושלים וחגגנו את הברית והכניסה לבית חדש בישראל, אותה מסמלת החופה.

לפני שנים, נתקלתי בספר של רות בקי קולודני, הכניסיני תחת כנפך, מסע בעקבות אירה יאן, שבאמצעות כותרת אחת, הקושרת שיר בשם זה, לציירת אלמונית ונשכחת אירה יאן. שם הספר על רקע תמונה יפיפייה ומרגשת של ביתה של הציירת כנערה, מעלים שאלה גדולה, מדוע ביאליק, עשה היפוך למקור המקראי, והוא הגבר חפש חסות, מאישה, שתהיה עבורו לא רק אהובה, אלא:

הכניסיני תחת כנפך
והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי
קן תפילותי הנדחות

במבט שני, אל המלים המרגשות, ביאליק מבקש, מאהובה אלמונית, שתהיה עבורו מקלט וקן תפילות נדחות... ואני חושב שבכך אפשר להבין שמעולם הוא לא הבטיח לה בית.

הקשר האפשרי הזה בן אירה יאו, הציירת הנשכחת והמושכחת, לבין ביאליק מעורר תהיות. החוקרת רות בקי קולודני, החליטה לצאת למסע בעקבות האהבה המסקרנת הזאת.

הספר הזה היה מונח בערמות ספריי, נשכח וזנוח. לבטח אתם מכרים בכך, שלא פעם ספר זקוק לעיתוי, בכדי שאחפש אותו מבין ספרי הרבים ואחליט להתמסר אליו, קריאה היא סוג של התמסרות.

אז מה היה העיתוי? חשבתי על כך, ומחשבה מנוסחת עלתה בליבי, על רקע הווייתנו המעורערת יותר מאי פעם, בו הבית שרוף ונטוש, בו נלחמים על החיים, באמצעותו אנחנו מבקשים לעצמנו הגנה. כעת הבית הפך לממשות המתפרשת עבורנו באופן בסיסי ורגשי, באופן שמעולם לא חווינו. על החופה כבית, ועל בית שמעולם לא התממש, יצאתי למסע מרגש בספרה של קולדני.

יאן, פגשה את ביאליק כמאיירת חלק מכתביו ומתרגמת יצירותיו. אהבתם הפכה לסוחפת אך סודית. היא חייה בארץ בעוני. במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא הוגלתה למצרים, שם חלתה בשחפת, כשחזרה לארץ חלשה גילתה שיצירותיה שהוחבאו נעלמו, ביאליק, עצמו לא הסכים להחזיר לה את יצירותיה. היא מתה בארץ משחפת ענייה ונשכחת.

יאן עלתה לישראל, בראשית המאה, בתקווה להיפגש עם ביאליק ולהתאחד עמו כבי זוג, תקווה שלא התממשה.

בספר המלווה במכתבים אותנטיים, הכתובים בשפה מרגשת, ובאחדות מיצירותיה, הצליחה קולדוני, לתאר את דמותה של יאן, כדעתנית ומעניינת, העומדת בזכות עצמה. בכך היא העניקה לה צדק פואטי.

אחת מהתמונות המצורפות לספר, היא פורטרט לנה, ביתה של יאן, המוקפת בשיח הצבר, המסמל עבורנו, ניסיון לעצב זהות ישראלית, הדומה לשיח צבר מקומי, הדוקר ופוצע בתוכנו, המייצג את הקוצים כאמצעי הישרדותי כלפי חוץ. משמעות מראשית המאה הקודמת שעדיין רלוונטית וממשיכה לייסר.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על הכניסיני תחת כנפך - מסע בעקבות אירה יאן