ביקורת ספרותית על מבוך הרוחות - חלק שני - בית הקברות לספרים נשכחים #4 מאת קרלוס רואיס סאפון
ספר בסדר

---

האם תעלומת היעלמו של ואלס, השר המכובד והמהולל, נפתרת? ברור שכן וכלאחר יד. הוא עשה דברים לא מכובדים בלשון המעטה, וכשאלה התגלו, כבר לא היה מכובד שידעו על כך הנפגעים בפרט והעם בכלל.
פרמין נוכח בחלק השני הרבה יותר בדמות סטיב בושמי במיני סדרה. האם הפעם יש לו תפקיד חשוב יותר? בכלל לא. אבל פטור בלא כלום אי אפשר.
מה שכן, החלק השני בסדרה בא לקשור קצוות רבים, שנותרו פתוחים בספרים הקודמים. עכשיו ברור יותר מה ומי היה ועשה דויד מרטין. מה הקשר בין השר המהולל ואלס לבנו של בעל חנות ספרים ידועה בברצלונה, הלא הוא דניאל הידוע מצלה של הרוח. האמת היא, שהקצוות נפתחו כאן בשני החלקים ונסגרו כאן בשני החלקים ומי שקרא לפני כן את שני החלקים הראשונים בסדרה כולה (צלה של הרוח ומשחקו של המלאך), די היה להם. הספרים שלפנינו נבלעים בקלות, אבל אפילו טעם לוואי לא נותר.
גם כאן מככב הסגנון של הפילם נואר. זה אולי טוב לסרט או לסדרת טלוויזיה, כאן זה פשוט להלעיט את קהל הקוראים, בלי ממש אפקט הפחד.
ובנוגע לסגירת מעגלים, 50 העמודים האחרונים היוו סגירה כאילו מדובר בסאפון עצמו המופיע כאן כחוליאן סמפרה, בנו של דניאל מצלה של הרוח. חביב.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על מבוך הרוחות - חלק שני - בית הקברות לספרים נשכחים #4