"גברת אמלין," אמרה קתרי, "למען האמת את ציניקנית לא קטנה. איך הצלחת להסתיר את זה?" (עמוד 127)

מה אהבתי בספר?
• שהוא קצר. נגמר מהר.

מה לא אהבתי בספר?
• את האוקסימורון המתחכם בשם המטופש שלו.
• אם נחזור לציטוט שפתחתי בו, אפשר לומר אותו על כל הספר. יש בספר המון ציניות והמון סרקזם, אבל קשה מאוד לדעת מתי הסופרת מתכוונת לדברים כפשוטם ומתי היא צינית. זה מבלבל, זה מתחכם וזה ממש לא לעניין.
• כל הסיפור בנוי בצורה של מעין אגדה פילוסופית עם המון מוטיבים, דימויים ומטפורות, כשהכל נראה לי מלאכותי ולא טבעי. הרגיש לי כמו לחזור לניתוחים ספרותיים בשיעורי ספרות בבית הספר, דבר שאני ממש לא אהבתי. אז ממש לא מעניין אותי מה המשמעות של הארנב ומה המשמעות של הכלב, וכשהכלב טרף את הארנב זה נראה לי סתם מגעיל ולא עורר בי שום צורך לנתח את המקרה מבחינת "מה רצה המשורר להביע".

בשורה התחתונה: אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי בכל ימי חיי! (ציניות יכולה להיות נחמדה אם היא ברורה וחדה)

ספר טוב. קתרי גרה עם אחיה המוגבל בכפר בפינלנד. יש לה ראש מתמטי ואירגוני מצויין.
אמלי הזקנה והעשירה גרה בבית גדול באותו כפר.
לקתרי יש תכנית להשתלט על חלק מכספה של אמלין ומציעה לה לבוא לגור אצלה בבית ולעזור לה לנהל את רכושה.

#
מכירים את התמונות האלה שאם תתבונן בהם מזווית אחרת ותתרכז, תגלה שהתמונה שאתה רואה היא בעצם תמונה שונה לגמרי? כזה הוא הספר הזה. שלוש דמויות לוקחות חלק בסיפור. צעירה אניגמטית שאינה נחמדה בעיקרון, סופרת-ציירת קשישה ומעורפלת, שכל חייה התאמצה להיות נחמדה ושאף אחד לא יכעס עליה, על חשבון מה שהיא רוצה באמת, ונער טוב מזג, נחמד ותמים, הנתפס על ידי כולם כרפה-שכל.

זו הרגשת הזרות, נראה לי, שגרמה לי לקרוא אותו בנשימה אחת. תאור של אנשים שלא קיימים, עם מניעים שאני לא מכירה. בנוף לבן וקר של חורף ושלג, וקרח שנסדק מעל הנהר. הוא עוסק בבדידות ועוצמה, אמון וחשדנות, מחוייבות אובססיבית והשקפות עולם מחודדות. הסיפור הקצר מתנהל מתחת לפני השטח, בנפשות הגיבורים, על פני השטח לא קורה הרבה. הבנתי את שמוליק שציין בביקורת שלו שהוא סיים את הספר והתחיל אותו מיד מחדש. גם לי התחשק לעשות את זה.

יאנסון שנפטרה ב 2001 בגיל 86 ערכה כל ימיה תחרות עצמית האם היא יותר סופרת או יותר ציירת. לא יודעת מי ניצח. היא כתבה את "המומינים" (שאני לא מכירה) שזכו להצלחה גדולה ואת "ספר הקיץ" שאהבתי. קראתי וחשבתי שהסיפור הזה הוא אוטוביוגרפיה-אליגורית ששתי דמויות הנשים מייצגות את פניה השונות של הסופרת – "הנחמדה" ו"הבלתי מתפשרת". המתמזגות מתישהו לאחת. אהבתי אותו פחות משאהבתי את "ספר הקיץ" המזוכך, אבל יש בו משהו שאם אני מצמצמת עיניים ומתרכזת, אני יכולה לקלוט סיפור שונה המסתתר תחתיו.

הספר "הרמאית הישרה" הוא בונבונירה קטנה ואיכותית. זהו ספר קטן (220 עמודים), בהוצאת "כתר", בגודל A5, עם עיצוב של עדה ורדי. על הכריכה מאוירת חשבונייה עם חרוזים צבעוניים הנעים על גבי צירי הנעה, לביצוע ארבע פעולות חשבון פשוטות. האיור הזה זרק אותי לכמה דקות לעבר הילדות... בחירה יוצאת מן הכלל של איור התואם לתוכן.

הסופרת טובה ינסון נולדה בהלסינקי ב-9.8.1914 והייתה ידועה כמעצבת גרפית, אמנית, ציירת, קריקטוריסטית והחלה לכתוב לילדים רק ב-1945. טובה ינסון נהגה לכתוב בשוודית, וחתימתה לוותה בציור באחת מדמויותיה הקבועות (סדרת המומינים). היא נפטרה בגיל 86 בהלסינקי ב-27.1.2001.

אני חושבת שתרגום שם הספר מהמקור ל"הרמאית הישרה" עושה מעט עוול לעלילה. בתרגום משוודית הספר אמור היה להיות מתורגם ל"הבורר/ת". אני משערת שהבחירה בתרגום הנוכחי בוצע, משום שהשם "הבורר/ת" מוכר לנו מנורמות וקודי התנהגות של עולם הפשע, שבו השפיטה מתבצעת במסגרת לא רשמית, ומחייבת את המחויבים לעולם הזה. למרות שאני חושבת שהשם המקורי יותר מתאים, שיווקית ברור לי מדוע נבחרו צמד המילים הנוכחי שיחדיו יוצרים פרדוקס.

הספר הזה נקרא לאט, וכדי לשחות למצולותיו מומלץ לקרוא בו שוב. הקריאה הראשונית אינה מספיקה, כיוון שככל מה שנקלט בקריאה הראשונה, מחלחל אחרת שצוללים למעמקיו.

הסופרת טובה ינסון אהבה לקשט את חתימתה בציורים, כאן ככל שמתקדמים עם הקריאה הציורים נעלמים, לא צריך את השכבות המיותרות הללו... אמירה בפני עצמה!

הספרון מתחיל בכפר וסטרבי בתיאור של בוקר חורפי, קר וחשוך. החלונות בכפר חשוכים רק קתרי בת ה-25 ערה. כדי שלא להעיר את אחיה מטס בן ה-15 היא האהילה על המנורה. ליד הדלת רבץ לו הכלב כשחוטמו בין כפותיו בהמתנה לטיול הבוקר.

לקתרי קלינג לא היה אכפת משום דבר מלבד אחיה ומספרים. היא מתוארת כדמות מוזרה עם עיניים צהובות כמעט כמו של הכלב. בדרך-כלל התהלכה בחשדנות תמידית, הסבה תחושה של חוסר נוחות לאנשים מסביבה, ולא סמכה על איש.

קתרי ואחיה גידלו את עצמם. אימם נפטרה ואחרי מותה אביהם יצא צפונה, לרכוש מלאי של קורות עץ ומעולם לא שב. אחיה מטס בן החמש עשרה, עבד בעבודות מזדמנות בכפר, ובעיקר בילה בצריף הסירות של האחים לילייברג. הוא לא היה העיפרון הכי מחודד בקלמר, והאחים לילייברג מצאו לו עיסוקים שלא היו חשובים.

מה היה חשוב לקתרי? "אני, קתרי קלינג, שוכבת לעיתים קרובות במיטתי בלילה וחושבת. בתור מחשבות לילה, מחשבותיי הן ככל הנראה ענייניות יותר מהרגיל. אני חושבת בעיקר על כסף, הרבה כסף, להשיג אותו במהירות ולקחת אותו בחוכמה וביושר, כל כך הרבה כסף שלא אצטרך עוד לחשוב עליו. הוא יוחזר לבעליו אחר כך. ראשית מטס יקבל סירה משלו, סירה גדולה וכשירה לשיט עם תא קברניט ומנוע פנימי. הסירה הטובה ביותר שאי פעם נבנתה בכפר העלוב הזה...." (עמוד 11).

הדמות הנוספת החשובה והמרכזית בעלילה היא גברת אנה אמלין הזקנה. אמלין לא יצאה מדלת אמותיה. כל המצרכים שהייתה זקוקה להם נשלחו ישירות אליה מהחנות, וגב' סונדבלום הייתה באה לנקות פעם בשבוע. הוריה היו עשירים והותירו לה ממון רב. הווילה בה התגוררה נקראה בפי אנשי הכפר "בית הארנב". אורחים שבאו לבקר את גברת אמלין נשלחו בנימוס לדרכם, וביציאתם מהבית נותרה בהם תחושה שבסך הכול מדובר ב"במצבת זיכרון". אמלין בילתה את רוב ימיה בבית, והתמסרה לציור ייחודי ואיורי ספרי ילדים.

"בית הארנב" היה היעד של קתרי והיא ביקשה לממש את חלומה... "שם היא גרה. גם מטס ואני נגור שם יום אחד. אבל עליי לחכות. עליי לשקול את צעדיי היטב לפני שאעניק לאנה אמלין הזאת מקום חשוב בחיי." (עמוד 15)

האם הצליחה קתרי למצוא את הדרך להשיג את מטרתה ביושר? האם אנה תחשוף את מזימתה של קתרי?

טובה ינסון מציירת את קתרי כדמות מיוחדת. לקתרי היו אפשרויות רבות להתעשר, אך היא לא גבתה תשלום בעד הצעות ותיווך בין אנשים מסוכסכים, ושלא לא ראו עין בעין פתרון אחד. קתרי חילקה הצעות בתכליתיות ללא משוא פנים ובמינימום מילים.

הסופרת בכתיבתה המיוחדת ארגה כאן, מערכת יחסים בין אנה אמלין לקתרי קלינג, כשתי וערב. המארג הכביר הזה נבנה אט אט כמו פתיתי שלג איטיים.

ספר נפלא, עם אמירה, שכיף לקרוא בו ביום שרבי, ולהתענג במשוב רענן מתיאורי מזג האוויר הקפוא ששרר בכפר.

מבלי לחשוף את העלילה, אני מרשה לעצמי לעדכן, שהספר החל בתמונת חורף קפוא וחשוך, ומסתיים בלילות מוארים וקצרים כשאביב בפתח...

בשורה התחתונה: על הספר הזה אפשר להגיד בפה מלא ש"דברים טובים באים באריזות קטנות."

ממליצה בחום.

לי יניני


כתר, הסדרה הקטנה, פרוזה תרגום, תרגום משוודית, 220 עמודים 2018


תודה ענקית לשמוליק שהמליץ לנו על הספר הנוכחי.

הרמאית הישרה הוא ספר נפלא על תמימות, העמדת פנים ואהבה שבמעשים ולא בדיבורים.קתרי גרה בעליית גג מעל חנות בכפר קטן בפינלנד.יחד איתה גר אחיה רפה השכל , שעובד מ-בוקר ועד ליל בבניית סירות, וכלב שחור גדול, שהיא מסרבת בתוקף להעניק לו שם.

קתרי חושבת על כסף הרבה כסף, היא אישה חריפה ויש לה ראש טוב למספרים. אנשי הכפר נוהגים להיוועץ בה דרך שגרה.

בקצה הכפר יש שביל שמוביל לביתה של גברת אמלין הזקנה שם היא גרה לבדה עם הכסף שלה.

קתרי יודעת שיום אחד היא ואחיה יגורו שם. כעת היא צריכה למצוא את הדרך להשיג את מטרותיה במהירות, בחוכמה וביושר.

יום אחרי שסיימתי לקרוא את הספר, קורה לי משהו שלא קרה לי שנים.
אני מתחיל אותו שוב.
מההתחלה.
לא נפרד ומתחיל כהרגלי את הספר הבא בערימה.

"היה זה בוקר חורפי רגיל וחשוך. השלג הוסיף לרדת. אף חלון בכפר לא היה מואר. קתרי האהילה על המנורה כדי לא להעיר את אחיה.
קור גדול שרר בחדר. היא הכינה קפה והעמידה את התרמוס ליד מיטתו. ליד הדלת רבץ הכלב הגדול והביט בה כשחותמו בין כפותיו, מחכה שיצאו יחדיו לטיול."

וזה לא כי לא הבנתי אותו אלא כי מרגיש לי נכון לעבור עליו שוב.
למצוא את ההקשרים המסתתרים.
לראות את התפתחות הדמויות.
להבין את הסימבוליות של העלילה.
פתאום בא לי לחזור לשיעורי הספרות בבית הספר, אלה שבהם למדתי לקרוא ולהבין.
לדבר על מי הרמאית בסיפור הזה? האם קיימת נחמדות לשם נחמדות בעולם?
זיקנה מול נעורים. כלב מול ארנב. חורף מול אביב. עבר מול הווה. כמה מתוך הספר הוא אוטוביוגרפי.

ספר כל כך קטן אבל כל כך מדויק.

"אני, קתרי קלינג, שוכבת לעיתים קרובות במיטתי בלילה וחושבת...אני חושבת בעיקר על כסף, הרבה כסף,
להשיג אותו במהירות ולקחת אותו בחוכמה וביושר, כל כך הרבה כסף שלא אצטרך עוד לחשוב עליו."

הספר הזה מביא לי חשק לקרוא ולהשלים פערים בסדרת הספרייה הקטנה שמסתמנת כפרוזה איכותית ביותר, אחרי "שרוכים" שקדם לה.

תרגום נהדר של דנה כספי.

הרמאית הישרה - הסדרה הקטנה של הוצאת כתר.

ספר ללא סיפור ללא עלילה ללא התחלה אמצע וסוף. בדיוק כמו החורף הסקנדינבי. כולו מסופר בחורף הקר החשוך והמונוטוני. בנוסף לתאורי החורף, הספר מספר על מערכת יחסים בין קתרי ואחיה לבין גב אמלין זקנה עשירה ובודדה המצירת רק בקיץ כאשר הנושא הוא האדמה שהפשירה ביער. פרנסתה היא מציורי ארנבים אותם מפרסמת הוצאת ספרים כספרי ילדים, כאשר את הטקסט כותב מישהו עלום בהוצאה. גב אמלין, אישה בודדה ומנותקת, יוצאת לעיתים מאד נדירות מביתה והיחסים שלה עם העולם החיצון מאד נדירים. אין לה שום יכולת לשפוט ולהחליט בענינים כספיים, וכסף לא מטריד אותה מכיון שלעולם לא חסר לה. כמו כן אינה מסוגלת ליצר או להבין יחסים אנושיים. לתוך החסר הזה נכנסת קתרי שהיא חסרת כל ומגדלת את אחיה. קתרי משתלטת על ניהול הבית ובאופן איטי ושיטתי על כל נכסי גב אמלין. קתרי אישה חכמה אבל גם היא אינה טיפוס חברתי . המחסור מביא אותם לראות את החיים דרך הכסף.
הספר מאד מונוטוני מאד איטי וקצת קשה לקריאה.
אנחנו החיים במדינה מלאת שמש ואור שרוב החיים שלנו בחוץ,קשה לנו להתחבר לחיים המסופרים בספר. זה לא הספר הראשון שאני קוראת על החורפים הארוכים במדינות בצפון כדור הארץ . אבל הספר הזה קשה במיוחד מכיון שהעלילה מאד דלה ועיקר הספר הוא אוירת הכפר הקטן בחורף הסקנדינבי.

כילדת 90' (התחלתי אי שם דווקא בשנות השמונים אבל הגעתי ככה לגיל של טלויזיה בשנות התשעים) שגדלה על המומינים וחושבת עד היום שמדובר בלא פחות מספר וסדרה מופתיים, מה רבה הייתה שמחתי וסקרנותי כשבמהלך שיטוט ספונטני בספריה העירונית נתקלתי בשני ספרים של טובה ינסון הנהדרת: הרמאית הישרה וספר הקיץ. מיד חטפתי אותם כאילו היו אוצר בלום, ושאלתי אותם לביתי.

וכגודל הציפייה, גודל האכזבה. הספר והעלילה קצת שעממו אותי. ודווקא ינסון מצליחה לחלוטין להכניס את הקורא לאווירה הסקנדינבית, השקטה, הקרה, האיטית, והיא אפילו הופכת ספר שמדבר על אהבה, מסירות, תום - גם לסוג של מותחן (לכל המעוניין, ר' את הסקירה/ביקורת לספר ב'הארץ'בנושא הזה), אבל הכל היה כל כך איטי וכל כך מונוטוני - שלא הצלחתי להיכנס לזה ולא ממש נהניתי מהספר.

ובכל זאת שתי נקודות חיוביות לסיום:
1. בעקבות הספר קראתי קצת על טובה ינסון - דמות מרתקת בעיני ואמנית גדולה, ובעיקר מאוד נערצת בפינלנד וסקנדינביה כולה
2. אני באמצע "ספר הקיץ" ונהנית מאוד. אני חושבת שמדובר בספר נהדר.

נכון כתב שמוליק בביקורת שלו על הספר, קריאה חוזרת אכן מתבקשת.שום דבר אינו כפי שנוטים לחשוב בהתחלה.הרמאות, כביכול, שוכנת בכל מקום שאנו טועים ביחס לאנשים שהכרותנו איתם שטחית וצומחת דעה קדומה. האמת זקוקה להתבוננות מעמיקה וניקוי כל הספיחים (כאן בדמות ארנבים שגם הם מקושטים בפרחים).הספר מסתיים בויתור על אלה. הקישוטים באים לידי ביטוי גם באופן הדיבור והתקשורת הבין אישית."לא נעים" חשדות לא מבוססים וכיוצא באלה. המוזרות של קטרי, (דמות ראשית), נובעת מכך שאינה "נחמדה" ואומרת דברים כהוויתם, ישירות, מנהגה זה זיכה אותה בכינוי מכשפה ובהסתייגותם של תושבי הכפר, למרות שרבים נהנו מעצותיה ועזרתה. הסופרת, ט. ינסון מצליחה לרמות גם את הקורא שבעצמו מפתח דיעות קדומות שמתהפכות בהמשך הקריאה. היא מצליחה לשמור על מתח מסוים ומסתורין עד סופו של הספר למרות שהוא קטן ו"תמים" כפי שנאמר עליו. טובה ינסון יודעת לספר סיפור ויש לה מה להגיד.