ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 28 באפריל, 2019
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
#
בתוך 24 שעות – שבת חורפית – מקיואן מפשיט את הנרי פרון, נוירוכירורג בשלהי שנות הארבעים שלו, עד איבריו הפנימיים. יש לו הכל, להנרי. מקצוע שמתאים לו ככפפת-מנתחים בסדר שהוא משרה, במחוייבות שהוא דורש ובדיוק התנועות ההכרחי בו. יש לו אשה אהובה שעדיין יפה בעיניו כמו לפני 30 שנה, כשהתאהב בה. שני ילדים מוצלחים ואהובים, בית גדול ויפה, מרצדס. הוא אדם פשוט, הנרי פרון. הוא אוהב לאהוב את אהוביו ואוהב לעבוד, אוהב לבשל, אוהב לשחק סקווש. תאוריו של מקיואן מחיים את דמותו שכמו שאר דמויותיו של הסופר, אינה (רק) מה שהיא נראית. גם אדם פשוט כפרון מסתיר מאחורי חזותו הרגילה עושר גדול של מחשבות ורעיונות, פחדים, זכרונות ודימויים.
מקיואן הוא וירטואוז של תיאורים. אין כמעט תחום שהוא כותב עליו, שאעקם ת'פרצוף ואומר "אין לו מושג על מה הוא מדבר" מה שקורה לי באופן רגיל בספרים אחרים. התחקיר שהוא עושה כל כך מדוייק, שכשהוא מתאר משחק סקווש (שבחיים לא ראיתי, ואין צורך לומר שלא שיחקתי), אני ממש שומעת את הכדורים נחבטים. כשהוא מתאר שיחה עם אשה שצלילותה אבדה לשיטיון התיאור כה אמין נכון ומדוייק, שהעלה דמעות בעיני. בישול פירות ים למשפחה? התנהגות בעת תאונת-דרכים קלה? קטטה קלה עם עמית? כל אלה מומחשים בדייקנות לקורא. פרון הוא אחד מאיתנו, למרות שהוא בריטי, עשיר ובעל פריבילגיות שאין לנו, בחירותיו הן בחירותינו. אחינו הוא.
מי שקרא כמה ספרים של מקיואן מחכה לאירוע שיהפוך על פיו את מה שאתה חושב שאתה יודע. נימה עדינה של אימה מתגנבת לסיפוריו, וכקורא אתה מצפה למימושה. גם בספר הזה מפזר מקיואן רמזים על מה-שהולך-לקרות ואתה מצפה כבר שיקרה.
קראתי כמה ביקורות על הספר, בחלקן היתה נימה של אכזבה. כי צריך לחכות עד עמוד 250 כדי שיקרה משהו. באמת מה שקורה הוא מינורי יחסית למה שאתה מצפה, ומסתיים כמעט לפני שהתחיל. וחשבתי שמקיואן כתב בספר הזה את החיים: לרוב אין בהם אירוע אחד מכונן (כמו ב"כפרה" הנפלא, ב"אהבה עיקשת" המטריד או ב"דברי מתיקה" הוירטואוזי). החיים שלנו גולשים בין אירועים קשים לזמנם, שאינם באמת קשים כמו שאנחנו חושבים בזמן שהם קורים. ומה שנותר מהם הוא סיפור יפה לספר בפגישה חברתית "פעם, כשהיינו... קרה לנו זה וזה..." מקיואן כתב על עשרים וארבע שעות של אחד משלנו, על חייו שכה דומים לחיינו.
אהבתי את הספר הזה, כמו רבים אחרים של הסופר: הוא כותב מתוך הבנה עמוקה של דמויותיו, מפיק דרמה מחייהן ולפעמים ממותן. תיאוריו קולחים ואינטליגנטיים. והמסקנות שלו – הנמצאות כמו מסקנותינו בין עבודה למשפחה ובין מצפון וערכים מתאימות לנו, בתנאי שאנחנו יכולים להרשות אותן לעצמינו.
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
בת-יה
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
יפה yaelher, נשמע שאת מאוהבת -:)
לי יש בעיה בזכירת שמות של סופרים אז לאלוהים הפתרונים אם בכלל קראתי משהו משלו. |
|
|
Pulp_Fiction
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
נראה טוב.
אני אפילו לא זוכר אם קראתי משהו שלו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
חן חן, אפרתי.
|
|
|
אפרתי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
סקירה מצויינת.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, עמיחי
|
|
|
עמיחי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
מזדהה לגמרי. ספר יפה מאד.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
ובכן מחשבות:
לטעמי הוא מצליח לאפיין בתיאוריו את הדמויות עליהן הוא כותב. הוא מצליח לטוות סיפור ואף להפתיע - ולרוב אינו שומט את החוט הסיפורי מידו. הוא כותב על דברים שונים בתכלית, עליהם עשה תחקיר יסודי בדרך בהירה שמצליחה להבהיר את כוונותיו. הוא מגוון בנושאים שהוא בוחר ומקובלת עלי השקפת עולמו החומלת גם על הדמויות בעלות הכוונות "הרעות" שהוא מתאר. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אילו יכולות, יעל?
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, חני
מסכימה איתך. לא כל ספריו אהובים עלי באותה מידה, אבל יכולותיו אינן מוטלות אצלי בספק. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, פרפר צהוב.
כל קורא של כל ספר קורא אותו על רקע חוויותיו ואישיותו החד-פעמית. לכן יש ספרים שאחד יחשוב שהם מעולים ואחר יחשוב שהם זוועתונים. משחק סקווש (ולטמי כל משחק ספורטיבי) הוא משעמם בהגדרה. ציינתי את זה דווקא בגלל זה: הוא הצליח להמחיש לי את המשחק (או משחק כלשהו) ביכולתו התיאורית. מקיואן הוא טעם נרכש עבורי. וככל שאני קוראת יותר מספריו אני מעריכה יותר את יכולותיו הספרותיות. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, גבריאלה
עד הערתך לא שמתי לב אליה. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
גם ספר טוב של מקיואן, חני, הוא בחזקת חשוד מרוב שרובם גרועים.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
בואי נאמר שגם ספר גרוע של מקיואן הוא עדיין ספר טוב.
את רוב ספריו אהבתי בגלל שהעץ שהוא טיפס עליו באמת מודל לחיקוי.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
פרפר, העלילה אינה סבירה אפילו בלוח הזמנים שלה. סתם קשקוש המתקבל כי זה מקיואן.
אני עושה ככל שביכולתי להוריד את מקיואן מהעץ.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
יעל, על פי הסקירה שלך מדובר בספר מעניין.
על פי מחשבות - חוסר עניין. קשה להאמין שתיאור של משחק סקווש יכול לעניין, מלבד את חובבי הסקווש, אך תיאור של שיחה עם אשה הלוקה בשטיון אכן יכול להיות מרתק. נראה שנצטרך לטעום מהספר כדי להחליט. |
|
|
גבריאלה
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
מה שמשך את תשומת לבי זה דווקא העטיפה - יפהפייה
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
אוסטר ומורקמי מהוללים סביב הגלובוס וזו עדיין באמת לא סיבה שאת תאהבי אותם.
קורה.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
מחשבות, אני יודעת שזה לא מקובל ומבקשת סליחה מראש, אבל...
אני חולקת עליך: גם לגבי מקיואן (לטעמי יש לו הרבה יותר משלושה ספרים מוצלחים) וגם לגבי השניים האחרים ששידכת לו בגלל הגיל או התרגיל. הספרים של אוסטר שקראתי כלל לא הלהיבו אותי. וממורקמי נפרדתי אחרי ספר אחד. זה לא הוא, זו אני. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
דברי מתיקה הוא אחת משלושת הטובים שלו יחד עם אהבה עיקשת וכפרה. כל השאר
ממש תת רמה, בטח בהשוואה לבני גילו מורקמי ואוסטר.
|
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
חן חן, סימנטוב.
אני באמת חושבת שהוא כותב וירטואוז. זה מה שחשבתי ברוב ספריו שקראתי. והדוגמה הכי טובה היא "דברי מתיקה" בה הוא עושה, לטעמי, מה שרוב הסופרים לא מצליחים: הוא כותב אשה ואי אפשר להרגיש שגבר הוא הדובר. |
|
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
תודה רבה, מחשבות.
באמת??? |
|
|
סימנטוב
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
את הסברת מאד יפה על איך שהוא כותב.
אני אפילו הייתי מעדיף שלא היה קורה אצלו כלום יעני שלא יהיה הטוויסט שאת מדברת עליו כי זה גורם לאנשים לא לשים לב על הכתיבה ועל מה שחשוב לפי דעתי. זה כמו שאחד יודע להכין את כל האוכל של הבית יעני הבמיה והקובה והפסוליה ככה שאתה מלקק כל אצבע ובסוף אתה הולך שופט אותו לפי הקרם ברולה.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
רוב ספריו של מקיואן הם נפיחה ריקה וזה במיוחד. כשאת נותנת לו את הציון הפנומנלי
מבחינתך של ארבעה כוכבים זה לא ממש מחזיק מים.
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
