#
חמש שנים עברו בין ספר הביכורים של טאוולס "כללי הנימוס", לספרו השני, זה. ספר זה – כמו קודמו – מתאר תקופת עבר. טאוולס, בחוכמתו, אינו מקפיד על דיוק היסטורי ברומן שלו, אם כי הסיפור מתאר את חייו הפרטיים הקטנים של אלכסנדר בצל אירועים היסטוריים שמצליחים בקושי להישמע בתוך מלון מטרופול המפואר, מקום התרחשות העלילה. טאוולס מתמקד בהצלחה ברוח התקופה. נגזר דינו של הרוזן אלכסנדר רוסטוב אחרי המהפכה הבולשביקית ברוסיה למעצר בית לכל חייו. "הבית" הוא מלון מטרופול בו גר לפני מאסרו בסוויטה מרווחת. מהסוויטה הוא הוגלה לקיטון צר, שטחו כשטח חדר רחצה, והוגבל לשטח המלון. אם יימצא מחוצה לו – יוצא להורג.

דמיינו את הרוזן הנכבד, טיפוס משכיל וקוסמופוליטי, שגדל בארמון מפואר עם נטייה חזקה לצרפת, שהיתה באותה תקופה המֶכָּה של האריסטוקרטיה הרוסית. צרכיו האינטלקטואליים והחברתיים סופקו באמצעות המון חברים, קריאת קלאסיקות רוסיות וזרות, טיולים ופעילויות ספורטיביות (ושטותניקיות) מרגשות. דמיינו אותו כלוא ומוגבל בפעילויותיו, כששליטתו בחייו מינימלית ועליו למצוא משמעות לחייו או למות.

אני משתדלת לא לצטט קטעים מהספרים עליהם אני כותבת. ציטוט בלי הקשרו הרחב משעמם אותי בד"כ. אבל רציתי להדגים לכם פיסה מכתיבתו המתוחכמת של טאוולס, תיאור המתייחס לאחת הישיבות הבלתי נגמרות של הבולשביקים, שתוצרתם המון מלים וסיבובי-שכל נטולי ערך מהותי: "... זה משפט שהיה ביחסים אינטימיים עם הפסיק ורחש לנקודה זלזול בריא ... תכליתו היתה למנות בלי פחד והיסוס את כל מעלות האִיגוּד, לרבות, אך לא רק, כתפיו החסונות, צעדיו העשויים ללא חת, צלצול פטישיו בקיץ, גירוף פחמיו בחורף וצלילם מלא התקווה של צפצופיו בלילה..." (אל תחשבו שתיאור האִיגוּד מלא האון מסתיים פה...)

טאוולס הצליח לחָיות מידה לא מבוטלת של האריסטוקרטייה הרוסית מלפני המהפכה הבולשביקית. (או לפחות אריסטוקרטיה כלשהי, שתואר רוזן מעלה על הדעת). האריסטוקרטיה הזו, המוכרת תיאורטית לקוראי "אנה קארנינה" ו"מלחמה ושלום" היתה דלילה מאד ביחס לאוכלוסייה הענקית של רוסיה, שהורכבה מ"עמך" בורים ושטופים באמונות טפלות, שהיו רחוקים מאריסטוקרטיות אז, לא פחות מאשר בתקופת הסובייטים המשמימה. יש לציין שטאוולס, שהצליח לאפיין דמות אצילה כה בלתי מוטלת בספק כמו הרוזן אלכסנדר רוסטוב, בכתיבה נהדרת ובשפע כמעט לא הוגן של הומור ואירונייה, מגיע מאומה בעלת הרבה מאד יתרונות, אך חסרת אריסטוקרטיה באופן סופני.

אני קמצנית מאד בחלוקת 5 כוכבים לספרים שאני קוראת זה צריך להיות ספר שעשה עוד משהו, פרט להיותו טוב. הערכתי את הספר הזה מתחילת הקריאה בו. הוא זכה בחמישה כוכבים כשקראתי איזה קטע, בערך בחציו. פתאום היתה אזעקה ולי לא היה מושג איפה אני, מה זה הרעש הזה ומה קורה פה... כשספר עושה לי דבר כזה, הוא זוכה בחמישה כוכבים בקלות.

ספר יפיפה, שובה לב, כתוב היטב. זהו ספר על אדם אחד, הרוזן רוסטוב, שנאלץ להתגורר במלון מטרופול למשך שארית חייו (במעצר בית) ולומד לקבל את חייו הנוכחיים ולהעריך את הדברים הקטנים בחיים.
הרוזן רוסטוב הוא ג'נטלמן, אדיב, שנון, אנין טעם וחובב ספרות ומוסיקה, דמות הרוזן מפותחת מאד על ידי המחבר.
עלילת הספר מתרחשת על פני תקופה של שינוי גדול ברוסיה. למרות שאנחנו תקועים במטרופול עם הרוזן רוסטוב, אנו לומדים על התהפוכות הללו דרך האנשים שהוא פוגש.
כשהתקרבתי לסוף הספר, די התעצבתי -לא רציתי שהספר הזה ייגמר, שאפו למחבר, הסוף היה מבריק!
אהבתי את הספר הזה מאד. ממליץ בחום !!!

בייביסטריות הן לא כאלה תמימות,

בתור חברה במועדון ביביס"ט הגעתי למסקנה שלכל בייביסטרית יש את הקטע כניסה שלה
את הטקס הקבוע שהיא עושה ברגע שההורים יוצאים...
{כשחושבים על זה, זה די מפחיד אנשים אשכרה מפקידים בידיים אחרות את הדבר היקר בחייהם}

בכל אופן יש ביביסטרית שבודקת שהילדים נושמים,
יש שניגשות לבדוק את תכולת המקרר, הכרתי אחת שבאופן קבוע בדקה את נקיון חדר השירותים,
ואני, אני בדרך כלל הולכת לספריה.
האמת אני די חופרת...
מסתכלת מה במדפים הקדמיים (גם האחוריים...),ספרי ילדים, ועוד הרבה ניואנסים קטנים...
ואז בין רגע יש מבחר של ספרים...
ושעה\שעתיים\יותר קסומות של קריאה גנובה…

שבוע שעבר מצאתי את גנטלמן במוסקבה,
התחלתי אותו ובום נשאבתי פנימה

-------------

הספר מספר על הרוזן אלכסנדר רוסטוב שבית דין בולשביקי גזר עליו מעצר בית ב"מטרופול" מלון מפואר.
כשקראתי את התקציר חשבתי איך זה יתכן, איך אפשר לגור ולהיות כל היום באותו מקום ללא אפשרות לצאת,
איך שורדים?
נכון יש זמנים שאי אפשר לצאת מאיפה שנמצאים
אם זה מעלית, מספר שניות,
אם זה שיעור בכיתה, 90 דקות,
אם זה כשיש עליך אחריות מסוימת כמו בייביסטר.... מספר שעות
אבל אצל הרוזן זה היה שנים על גבי שנים,

אבל הרוזן מראה לנו שאפשר,אפשר להמשיך בחיים,

בהתחלה הרוזן מחליט שכדי שיצליח להתמודד הוא ינהג במעשיות ובקביעות,
אך המציאות חזקה ממנו,

לפתע הוא שם לב שכשהוא יורד הוא סופר את המדרגות
הוא שם לב שהוא יורד לארוחת הצהריים בשתים-עשרה ודקה
ובאחת שלושים וחמש, כשעולה במאה ועשר המדרגות לחדרו, הוא כבר מחשב את הדקות עד שיוכל לרדת למטה.

הוא מבין שאם ימשיך כך אז:
"לא ירחק היום שהתקרה תרד לאיטה הקירות יתקרבו לאיטם והרצפה תעלה לאיטה וכל המלון יקרוס לגודל של קופסת עוגיות"

אבל אז רגע לפני הקריסה
הוא פוגש את נינה ילדה צעירה:

"בזמן שהיא הייתה במלון הקירות לא סגרו עליה הם התרחבו,בשבועות הראשונים שלה שם גדל הבנין לכדי היקף של חיים בשני גושי בינינים עירוניים, בחודשים הראשונים שלה שם,הוא גדל והקיף חצי ממוסקבה.

אם היא תחיה במלון מספיק זמן הוא יקיף את כל רוסיה"

והרוזן לומד מנינה,
הוא מספר לה סיפורי עבר על נסיכות ודו קרב
והיא מראה לו היכן שורפים מכתבי אהבה ואיפה כל דבר מוחבא,

היא מגלה לו את סודות המלון,

ומאז דברים מתחילים להשתנות,פרשיות נרקמות,חבריות נוצרות,

והוא חי במלון מספיק זמן,

עד שהמלון מקיף את כל רוסיה,

נ.ב. לא לדאוג אני מבקשת רשות לפני כן לקרוא ספרים מהספריה...

ג'נטלמן במוסקבה הוא לא בדיוק סגנון הספרים שהייתי בוחר על יד מיטתי. התוכן נראה לי אנמי וחסר צבע, ההתרחשות לא ממש קיימת ומה כבר אפשר לעשות למעלה משלושים שנה באותו המקום ? לשמחתי, קבלתי את הספר כמתנה מחברה יקרה, שלא בהכרח התחשבה בטעמי או שידעה אותו יותר ממני. ואני, בגחמה רגעית, לקחתי אותו כספר מלווה יחיד לנסיעת טיול ממקום למקום (ההיפך הגמור מהסיפור). הסיפור מצוין, גם אם לוקח מעט זמן להתאהב – ומה היא אהבה יקרה אם לא זו שמתבשלת לה לאיטה בין דפי הספר. מסתבר שבשביל לחיות חיים מלאים לא חייבים לזוז ממקום למקום או לטוס ולטייל כל הזמן, כמו שכולנו כל כך אוהבים. אפשר גם לראות את העולם ממקום אחד ולהבין אותו בכלל לא רע – במיוחד כשראשך פתוח ושכל אוצרות הרוח האנושיים עומדים לצדך ויש אתך מספר קטן אך יקר של ידידים וחברי נפש. אם אתה יודע לחיות נכון עם אומץ ויושר פנימי הרי שגם ממקום אחד ניתן לברוא ולחיות חיים שלמים ומספקים.
מומלץ לקרוא בחום !!

הרעיון של הספר טוב ומעניין - שריד אריסטוקרטי שהשלטונות החדשים במדינה הקומוניסטית נמנעים מלהרוג ולכן משכנים אותו בתחומי מלון פאר.
בפועל הקצב של הספר הוא איטי מאד, הסיפור מלא זכרונות על "עולם אצילי" שהיה ונעלם על גינוניו ודמויותיו.
התוצאה היא ספר שכתוב ביד אמן, רעיון יפה וספר קשה מאד לעיכול - שלא לומר משעמם.

יש שני דברים שאהבתי בספר הזה. הראשון הוא כמובן הגיבור המקסים, הרוזן רוסטוב. כל אינטראקציה שיש לו מדיפה ניחוחות של קסם וכבוד ג'נטלמני. ההתמודדות שלו עם נינה מראה גם את אנושיותו. השני הוא הדרך בה המחבר מצליח לתפוס את תמצית התקופה והמקום, גם היופי וגם האבסורד. הכתיבה רהוטה וקראתי את הספר העבה למדי הזה ביום אחד. ארבעה כוכבים מתוך חמישה.

ואוו !!!
ספר יפיפה
מתאר את תקופת המהפך שבין הצאר לבולשביקים
זה לא עוד ספר המתאר את המהפך אלא, איך אפשר להמשיך ולחיות ולהסתדר למרות המהפך.
ממומלץ