ביקורת ספרותית על ג'נטלמן במוסקבה מאת אמור טאוולס
ספר מעולה

---

#
חמש שנים עברו בין ספר הביכורים של טאוולס "כללי הנימוס", לספרו השני, זה. ספר זה – כמו קודמו – מתאר תקופת עבר. טאוולס, בחוכמתו, אינו מקפיד על דיוק היסטורי ברומן שלו, אם כי הסיפור מתאר את חייו הפרטיים הקטנים של אלכסנדר בצל אירועים היסטוריים שמצליחים בקושי להישמע בתוך מלון מטרופול המפואר, מקום התרחשות העלילה. טאוולס מתמקד בהצלחה ברוח התקופה. נגזר דינו של הרוזן אלכסנדר רוסטוב אחרי המהפכה הבולשביקית ברוסיה למעצר בית לכל חייו. "הבית" הוא מלון מטרופול בו גר לפני מאסרו בסוויטה מרווחת. מהסוויטה הוא הוגלה לקיטון צר, שטחו כשטח חדר רחצה, והוגבל לשטח המלון. אם יימצא מחוצה לו – יוצא להורג.

דמיינו את הרוזן הנכבד, טיפוס משכיל וקוסמופוליטי, שגדל בארמון מפואר עם נטייה חזקה לצרפת, שהיתה באותה תקופה המֶכָּה של האריסטוקרטיה הרוסית. צרכיו האינטלקטואליים והחברתיים סופקו באמצעות המון חברים, קריאת קלאסיקות רוסיות וזרות, טיולים ופעילויות ספורטיביות (ושטותניקיות) מרגשות. דמיינו אותו כלוא ומוגבל בפעילויותיו, כששליטתו בחייו מינימלית ועליו למצוא משמעות לחייו או למות.

אני משתדלת לא לצטט קטעים מהספרים עליהם אני כותבת. ציטוט בלי הקשרו הרחב משעמם אותי בד"כ. אבל רציתי להדגים לכם פיסה מכתיבתו המתוחכמת של טאוולס, תיאור המתייחס לאחת הישיבות הבלתי נגמרות של הבולשביקים, שתוצרתם המון מלים וסיבובי-שכל נטולי ערך מהותי: "... זה משפט שהיה ביחסים אינטימיים עם הפסיק ורחש לנקודה זלזול בריא ... תכליתו היתה למנות בלי פחד והיסוס את כל מעלות האִיגוּד, לרבות, אך לא רק, כתפיו החסונות, צעדיו העשויים ללא חת, צלצול פטישיו בקיץ, גירוף פחמיו בחורף וצלילם מלא התקווה של צפצופיו בלילה..." (אל תחשבו שתיאור האִיגוּד מלא האון מסתיים פה...)

טאוולס הצליח לחָיות מידה לא מבוטלת של האריסטוקרטייה הרוסית מלפני המהפכה הבולשביקית. (או לפחות אריסטוקרטיה כלשהי, שתואר רוזן מעלה על הדעת). האריסטוקרטיה הזו, המוכרת תיאורטית לקוראי "אנה קארנינה" ו"מלחמה ושלום" היתה דלילה מאד ביחס לאוכלוסייה הענקית של רוסיה, שהורכבה מ"עמך" בורים ושטופים באמונות טפלות, שהיו רחוקים מאריסטוקרטיות אז, לא פחות מאשר בתקופת הסובייטים המשמימה. יש לציין שטאוולס, שהצליח לאפיין דמות אצילה כה בלתי מוטלת בספק כמו הרוזן אלכסנדר רוסטוב, בכתיבה נהדרת ובשפע כמעט לא הוגן של הומור ואירונייה, מגיע מאומה בעלת הרבה מאד יתרונות, אך חסרת אריסטוקרטיה באופן סופני.

אני קמצנית מאד בחלוקת 5 כוכבים לספרים שאני קוראת זה צריך להיות ספר שעשה עוד משהו, פרט להיותו טוב. הערכתי את הספר הזה מתחילת הקריאה בו. הוא זכה בחמישה כוכבים כשקראתי איזה קטע, בערך בחציו. פתאום היתה אזעקה ולי לא היה מושג איפה אני, מה זה הרעש הזה ומה קורה פה... כשספר עושה לי דבר כזה, הוא זוכה בחמישה כוכבים בקלות.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ג'נטלמן במוסקבה