"השקר הוא חלק בלתי נפרד מהדרך שבה כל בני האדם לומדים להכיר זה את זה, יוצרים קשרים חברתיים, עסקיים, ורומנטיים, מחנכים את הדור הצעיר, בוחרים את המנהיגים הפוליטיים, ומנהלים תקשורת בסיסית " כך על פי המחקרים. רובנו משקרים אפילו בלי לדעת... אז נכון שחלקנו משקרים יותר, חלקנו פחות, אבל אנחנו משקרים גם לאנשים הכי קרובים לנו. אז איך זה מתנהג כשאנחנו משקרים בזוגיות ולא רק "שקרים לבנים"?

ההסבר האבולוציוני מדגיש שהשקר מסייע לנו להימנע מכעס ומעונש, מביקורת ומנזיפה, מונע כמובן פגיעה ביחסים חשובים, ושומר על ערכנו העצמי בעיקר למי שהדימוי העצמי שלו לא הכי גבוה... כשאנחנו משקרים זה גם כדי לאפשר שמירה על אוטונומיה אישית במידה והיא מופרת, והגנה על תחושות וצרכים פרטיים של הנפש בפרט בזוגיות אבל לא רק.

מרבית האנשים חיים בשלום עם העובדה שהם מדי פעם משקרים, אבל בקשרים זוגיים זו התנהגות שעשויה להיות בעייתית ונתפסת כשבירת האמון. היא יכולה גם להורות על קשיים בתקשורת ועל זה בדיוק ברנהארד שלינק (סופר גרמני מוערך ) כותב באסופת הסיפורים הנפלאה שלו. הוא כותב על זוגות שמשקרים לעצמם ולבני זוגם, כי לעתים קשה מאוד להתמודד עם החיים ללא שקרים, על מנגנוני ההגנה של כל אחד מהם, על השפעתם של אותם השקרים, בחלקם הרסניים, ועל התוצאות האכזריות שנגרמות בגינן, בעיקר על הימנעות מתחושות של כאב, מבוכה, ועל הקושי הגדול ליצור קרבה ואינטימיות. בקיצור מאחורי מרבית השקרים מסתתר פחד משתק לעמוד עירום ועריה מול הזולת, מול החיים, ומול עצמך.

הסיפורים נוגעים ללב ונשארים הרבה מעבר לאורכם ומעוררים אותנו לחשוב על הטעויות האנושיות על ההחמצות ועל מורכבות החיים.

הסופר סקוט ווסטרפלד כתב פעם ש" לפעמים עלינו לשקר כדי למצוא את האמת " ואומנם חלק מהשקרים בסיפורים של שלינק הם לא רק כדי להגן אלא כדי להגיע בסוף לאמיתות אחרות ....

לא רק המראה של הספר אלא, הכישרון של הסופר ואיכות התרגום מזכים אותו בחמישה כוכבים. את ברנהארד שלינק קראתי לראשונה בהמלצתה של דודתי ז"ל. היה זה "אהבות מוברחות" - קובץ סיפורים. התיאבון לשלינק נפתח וזמן קצר אחר-כך, רכשתי ספר נוסף שלו - נער קריאה. גם ספר זה הותיר בי רושם עז ולא רק זה, הסרט שהופק בעקבות "נער קריאה" רק תרם לחיזוק ההתרשמות החיובית שלי. את הספרים שאני קוראת לא תמיד אני רוכשת. אבל את שלושת ספריו של שלינק רכשתי. הם ממש נכס.
מה אהבתי ב"שקרים של קיץ"?
כל אחד מהסיפורים טווה עלילה שכולנו יכולים לדמיין לעצמנו מאחר ונתקלנו בדמויות ובסיטואציות דומות להן, פחות או יותר. זוגות אוהבים, הורים וילדים, אבות ובנים, סבים וסבתות והקשר בינם לבין הנכדים.
הסיטואציות ששלינק מציג בספריו בכלל, ובסיפורים שבקובץ הנוכחי בפרט - תמיד טעונות. כי אלו הם החיים. יש כאלו שחיים בהכחשה ומסרבים להכיר בכך שהיו בסיטואציה דומה. תפקיד הסיפורים הוא להסיר את המעטה שכפינו על סיטואציות בחיינו ולצפות מהצד בהתרחשות דומה, ולהודות בכך שגם לנו קרה דבר דומה.
הפתרון? עורך הספר מציין ובצדק שהמטרה של הסיפור איננה להוביל אותנו לפתרון הרמטי של תסבוכת או פלונטר כלשהו, אלא לגרום לנו להתבונן בדרך. להכיר באשליות שאנו מפתחים, בציפיות שלנו ובדמיונות שאנו מלבישים על המציאות.
המילה "שקרים" היא מילה קשה, בעברית בכל אופן. יש להביא בחשבון שמדובר בתרגום מגרמנית ואולי בשפת המקור השתמשו במילה שמשמעותה שקר קטן להבדיל משקר גדול.
לסיכום - הספר מתאים כמעט לכל אדם, ולכל גיל. כל מי שבאמת מעוניין בהתבוננות עצמית - הספר יספק לו או לה אפשרות להציץ במראה ולבדוק עם עצמו או עם עצמה האם החיים הם אשליה או אמת ו"מה נותר כשהאשליה מתנפצת, והאם אין אפשרות להתמודד עם החיים ללא שקרים..."

"אם אתה מגלה את האמת ומתברר שהיא מייסרת אותך, לא היא המייסרת אותך. מה שמייסר אותך הוא הדבר שהיא האמת לגביו. והיא תמיד משחררת אותך. הוא צחק. האמת והדבר שהיא האמת לגביו - את זה הוא עדיין לא הצליח להבין. ואם היא משחררת אותך - אולי זה בדיוק להפך, ואתה חייב להיות משוחרר כדי שתוכל לחיות עם האמת". מחשבות אלה מייחס הסופר לשניים מגיבוריו בסיפור "הלילה בבאדן-באדן". מחשבות אלה תקפות במידה זו או אחרת לגבי כל אחד משבעת הסיפורים הקצרים (יחסית) המופיעים באסופת סיפורים מצוינת זו. כל סיפור והשקר, כחש, הונאה, רמיה, הסתרת האמת ואשליה עצמית משלו. בכל סיפור השקר הוא זה שמביא לתפנית בעלילה.

אינני יודע האם בשפה הגרמנית יש למונח "שקרים של קיץ" משמעות החורגת מהמשמעות המילולית. לשקרים בסיפורים אין מאפיין ברור לגבי טיבם. הם אינם נתפסים ע''י הנפשות הפועלות באותה מידה של חומרה מצידו של "הקורבן", או נקיפות מצפון מצידו של "העבריין".

אהבתי במיוחד שני סיפורים: "הקיץ האחרון" ו"המסע דרומה". פחות אהבתי את "האיש הזר בלילה".

ממליץ בחום בזכות שלל דמויות מועצבות בצורה אמינה - רובם בני אדם מהישוב - ומערכות יחסים מרתקות ומעוררות עניין. הסיפורים שזורים בתובנות עמוקות לגבי היחסים בין בני אדם ומידת פגיעותם.

התאכזבתי. קראתי את רוב הסיפורים ונאבקתי לסיימם, לכן וויתרתי על הסיפורים
שנותרו. הרגשתי שהסיפורים נכתבו באופן חפוז, בצורה כזאת שלא משאירה רושם מיוחד
כלשהו (זה הקסם בסיפורים קצרים (אם כבר) -שישאירו רושם מיוחד-לא?) למרות הנושאים המסקרנים
שהם עוסקים בהם. שלינק לטעמי כאן לעתים תכופות חושב את הדמויות עד הסוף ומשאיר
פחות מקום למסתורין. הוא מנסה לדחוס בכוח חיים שלמים לתוך כמה עמודים בכל סיפור.
הנוסחה המנצחת שלו, להיות לא שיפוטי ולא לקחת עמדה (כמו
ב "נער קריאה" הנפלא) נשארת איכשהו מאחור כאן, מאחורי חשיבת הדמויות עד הסוף.
גם הסיפור "איש זר בלילה" עם תפניות מפתיעות, מרגיש איכשהו לא אותנטי, בן כלאיים
של "חטופה" ו "זהות לא ידועה", הסרטים הנחמדים והמותחים עם ליאם ניסן.