ביקורת ספרותית על גברת בירד היקרה מאת איי. ג'יי. פירס
ספר בסדר

---

אנכרוניזם.
בעיה שמשותפת להרבה רומנים היסטוריים.
בפרט כאלה שמעמידים במרכזם גיבורה.
כי הגיבורה מן הסתם צריכה להיות אסרטיבית ופורצת גבולות ובעלת ערכים מתקדמים ונאורים כדי שנתעניין בה.
בתקופה שבה, מבחינה היסטורית, זה לא ממש מסתדר.
ומי שהצרימה ההיסטורית מפריעה לו - לא יצליח להנות יותר מדי מרומנים מהסוג הזה.

ובכן, באופן מפתיע, "גברת בירד היקרה" לא סובל יותר מדי מהבעיה הזו.
הגיבורה שלו לא חריגה במיוחד לתקופתה, ואולי זו לא חכמה כי תקופת מלחמת העולם השניה היא בכל זאת, לא ימי הביניים. בין השאר, היא מתאפיינת בכך שנשים מצאו את עצמן לא פעם עוסקות במקצועות שנחשבו גבריים - בהיעדר גברים, שנשלחו לשדה הקרב.
כך שמצד אחד - אשה בהחלט לא צריכה להיות עקרת בית חסרת השכלה כדי להיות דמות אמינה, ומצד שני - הסופרת לא הפכה את הגיבורה לאיזו פמיניסטית רדיקלית בת ימינו.
אמלין, הגיבורה, שואפת להיות כתבת מלחמה...
אבל מוכנה להסתפק בפחות.
היא מוכנה נפשית להישאר רווקה זקנה לאחר שארוסה נוטש אותה, ולקדם את הקריירה שלה במקום להקים משפחה...
אבל מוצאת לו תחליף ראוי במהירות.
בקיצור, רוב הזמן היא עושה רושם של אשה שתואמת לזמן ולמקום.

וכל זה נחמד מאוד...
אבל ממש לא מספיק.
כי זה שאין אנכרוניזם זה יופי, אבל כל הסיטואציה שעליה מתבססת העלילה לא מספיק אמינה.

אמלין לייק, אמי בשבילכם, חולמת להיות כתבת מלחמה. כשהיא נתקלת במודעת דרושים בעיתון במשרה של עובדת זוטרה במערכת העיתון איבנינג כרוניקל היא מרגישה שחלומה בדרך להתגשם, אך למרבה האכזבה מתברר לה שהמשרה איננה אלא משרת קלדנות במגזין נשים מיושן שגוסס מחוסר פופולאריות וביקוש.
הסיבה לחוסר הפופולריות היא עורכת המגזין, הגברת בירד, האחראית על טור העצות של המגזין.

והרי עוד בעיה של רומנים היסטוריים הלוקים באנכרוניזם:
דמות הנבל.
הנבל ייצג את ערכי התקופה, שבאופן טבעי אינם ליברלים ומתקדמים בדרך כלל.
כדי שהקורא יבין מי הרע ומי הטוב בסיפור, רק ליתר בטחון, הנבל יהיה בדרך כלל צר אופקים ובעל סט של תכונות לא נעימות כמו כיעור, טיפשות וכיוצא בזה.

גברת בירד המיושנת מסרבת להעניק עצות בנושאים שנחשבים בעיניה בלתי מוסריים, כמו קשרים אינטימיים בין גברים ונשים, בעיות בנישואים וכיוצא בזה.
היא מאמינה שמי שנקלע לבעיה יכול להאשים רק את עצמו, והעצות שהיא נותנת למעט הכותבות שהיא כן מוכנה לענות להן כתובות ברוח זו.
גם כאן, הסופרת לא נופלת עמוק מדי לקלישאות וגברת בירד היא דמות נבל מדרגה בינונית בלבד... ושוב, כל זה לא עוזר לקורא לרכוש אמון לעלילה.

אתם מבינים, אמי גיבורתנו האמיצה, אינה מסוגלת לעמוד מול מצוקות הכותבות ומקבלת החלטה נועזת המתאימה לכתבת מלחמה אמיצה לענות לקוראות האומללות בעצמה, בשמה של גברת בירד.
וכאן בדיוק נעוצה בעיית האמינות של הספר: בסיום הספר מספרת הסופרת כי הרעיון לספר צץ במוחה לאחר קריאה במגזיני נשים מתקופת המלחמה. היא התפעלה ממדורי העצות, משפע הנושאים שעלו בהם ומהתמיכה והאמפתיה שהעניקו כותבות העצות לקוראות שלהן.
גם אמי, גיבורת הספר, מודעת לכך שמגזינים אחרים, מתקדמים יותר, כן עוסקים בנושאים שהגברת בירד הנכבדה מסרבת לעסוק בהם.
ואין מנוס מלשאול:
מי לעזאזל הולכת לבקש עצות בנושאים הכאובים והדחופים ביותר בחייה דווקא מכותבת העצות הכי חמוצה, נזפנית ושמרנית בשטח?
תראו, אני לא רוצה חלילה להביע הזדהות עם גברת בירד, בכל זאת - אנחנו אמורים לשנוא אותה, דמות הנבל והכל... אבל במקרה הזה היא צודקת:
מי שבחרה לבקש עצה דווקא ממנה...
טוב, די מגיע לה.
אם טורי העצות של אז הם קבוצות הפייסבוק של ימינו, הרי שמי שמבקשת עצה מגברת בירד בנושא אינטימי שקולה לאמא שנמאס לה להניק ומחפשת תמיכה בפורום של ליגה לה לצ'ה.
בימינו, קוראים לזה להטריל.

אבל האמת, שגם הבעיה הזו בספר היתה יכולה להיות נסלחת לגמרי.
הסיבה שקראתי את הספר מלכתחילה היא הזמן והמקום בהם הוא מתרחש: מלחמת העולם השניה, לונדון, הבליץ.
נושאים שמרתקים אותי, ואני מוכנה לסלוח לספר שעוסק בהם על הרבה דברים.
הבעיה העיקרית בספר היא הכתיבה השטוחה שלו.
הדמויות, הרגשות, מערכות היחסים... הכל מתואר באופן שטוח, ישיר, חסר תחכום.
אם לחזור לגברת בירד, הסיבה שהיא איננה "דמות נבל" מרשימה היא לא רצונה של הסופרת להציג דמות אותנטית אלא פשוט היותה דמות שטוחה ונטולת קווי אופי באופן כללי, כמו רוב הדמויות בספר.
הייתי אומרת שהספר נכשל בנקודה של showing לעומת telling, רק שבשביל להיכשל במשהו צריך קודם לנסות, ועושה רושם שהסופרת של "גברת בירד היקרה" לא רק שלא ניסתה, היא אפילו לא שמעה מעולם על האבחנה הזו.

אם לסכם, מדובר בספר קליל מאוד, עם לא מעט פוטנציאל שנובע מהרקע שלו, ומעט מדי מימוש.

» ביקורות נוספות של רויטל ק.
» ביקורות נוספות על גברת בירד היקרה