ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 בפברואר, 2019
ע"י dina
ע"י dina
יש ערך מוסף כשאתה קורא ספר ביוגרפי. אני לא חושבת שסיפור טוב צריך להיות מבוסס אמת. בשבילי מספיק שהוא יהיה כתוב טוב. ובכל זאת- בסיפור ביוגרפי אני מרגישה תמיד איזושהיא נדיבות מצד המחבר, כמו פתיחת דלת לעולמו האישי. לפעמים זה טוב, לפעמים פחות, פה זה פשוט מצוין.
כן, אני מודעת לסערה שהיתה סביב הספר הזה. האשימו את פריי שהספר לא אוטוביוגרפי כמו שטען, האשימו אותו שבדה חלק מהפרטים, דבר שלבסוף הודה שהוא נכון, ואפילו הגיעו עם זה עד לבית משפט, שם פסק השופט שפריי יחזיר לקהל קוראיו כסף בגין ה"הטעייה". סירייסלי?? אכן כן.
ג'יימס היה רק בן עשר כשהתחיל לשתות. זה התחיל כמשובה ילדותית. אבל זה לא נגמר שם. כי בגיל שלוש עשרה הצטרפו לחגיגה גם הסמים. ה-כ-ל.
אל-אס-די, אבקת ספיד, קראק, ובזמנים קשים גם שפופרות דבק. ומכאן דרכו לפשע היתה קצרה, מהירה, ובטוחה. פשעים שהגיע אליהם עקב מצוקת משתמש, כאלו הכוללים תגרות, הכאת אנשי חוק, ועוד הסתבכויות. בגין אלו עומדים נגדו שלושה תיקים פתוחים, ויהיה עליו למצות את הדין עם שחרורו ממרכז הגמילה.
בנקודת הזמן בה אנחנו פוגשים את ג'יימס הוא בן עשרים ושלוש, אלכוהוליסט, ומשתמש כבד מזה עשר שנים. עמוק בבוץ, בתחתית של התחתית, בנקודה הכי נמוכה אליה אדם יכול להגיע. הוא מגיע למרכז הגמילה, ושם נפרש הסיפור המרתק הזה, תוך כדי היכרות עם אנשי הצוות (שכל אחד מהם היה מכור בעברו. אין חכם כבעל ניסיון וכו') ועם המאושפזים האחרים, אנשים מרתקים כל אחד בפני עצמו, כל אחד עם המטען שהוא נושא על גבו ועם הסיפור האישי שלו.
"מכור הוא מכור. לא חשוב אם הוא מכור לסמים, אלכוהול, סקס, אוכל, או הימורים. החיים של המכור אף פעם לא משתנים. אין בהם התלהבות, אין בהם זוהר, אין בהם כיף. אין בהם תקופות טובות, אין בהם עליזות, אין בהם אושר. אין בהם עתיד ואי אפשר לברוח מהם. יש בהם רק אובססיה. אובססיה מקיפה, גורפת, מכריעה ומוחלטת." (עמ' 202)
אז כן היה, לא היה, בדוי, אמיתי... עזבו. כל זה לא מוריד מחוויית הקריאה שהיתה לי ממגנטת וסוחפת ולא יכולתי להוריד את הספר מהיד. ג'יימס פריי אולי חרטטן, אבל גם כריזמטי לא קטן, והסיפור שהוא סיפר פשוט מדהים ומעורר השראה.(ובמיוחד לאור העובדה שמאז ועד היום הצליח בדרכו החדשה ולא חזר להשתמש ולשתות).
ומה שעוד העצים את חווית הקריאה היו שני האגרופים שפריי שמר ממש לסוף הספר, לדפים האחרונים, ועד עכשיו אני משפשפת את המקום בו הם נחתו עלי.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
מעניין.
לדעתי כל מי שכותב ביוגרפיה כותב בה סיפורים מומצאים. כך גם מי שכותב אוטוביוגרפיה. |
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
אם ספר משווק כאוטוביוגרפי, הקורא מפתח ציפיות מסויימות. זה לא Fiction. אם לאחר מכן
מתברר שזו בדיה, אפילו חלקית, תחושת הקורא היא כאילו הונו אותו וחרצו לו לשון.
|
|
|
Tamas
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
מסכימה אתך. ספר טוב הוא ספר טוב ולא משנה אם מבוסס על מקרה אמיתי או לא. ובכל זאת הרגיש לו לסופר לשווק זאת כביוגרפי. סוג של תעלול שיווקי ואפקט של הילה סביב סיפורים אמיתיים לכאורה.
|
|
|
חני
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
חרטטן וכריזמתי...
צריך להיות מהמר טוב עם צירוף שכזה.
|
|
|
dina
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
תודה מחשבות ידידי, מחכה לקרוא את הסקירה שלך.
|
|
|
מורי
(לפני 6 שנים ו-6 חודשים)
את צודקת שלא צריך לנבור בקטנות ועדיף להסתכל על הסך הכל, הגדול מחלקיו. השתכנעתי.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת
