ביקורת ספרותית על שעת הדמדומים מאת יוהאן תיאורין
ספר לא משהו

---

ושוב ילד נעלם, זהו לי כבר הספר הרביעי ברציפות בו ילד נעלם נחטף וכו, כאן ילד נעלם לפני עשרים שנה אי שם בערבות הקור של שבדיה באי קטן בשם אלנד אשר מישור הערפל אופף אותו.

לפני עשרים שנה ינס בן השש נעלם כלא היה ומאז אימו יוליה חייה נעצרו. חולה חיה על כדורים ויין אדום בין הזייה לשיחה מדומה עם ינס שכבר צריך היה להיות גבר בן מעל לעשרים שנה.

שיחת טלפון יוליה מקבלת מאביה ירלוף איש זקן אכול שיגרון ימאי לשעבר שחי בבית אבות בואי לכאן הוא אומר לה הגיע אלי בדואר סנדל, סנדל קטן וישן, יתכן וזהו הסנדל של ינס שלנו.

יוליה נוסעת אל ירלוף כך היא קוראת לו ולא אבא ירלוף וחבריו מנסים לפתור את התעלומה מה קרה לינס ומעל הכל מרחפת דמותו האגדית והאכזרית של נילס קאנט אשר הטיל אימה על היישוב וגם הוא אינו כבר בין החיים אבל עדיין דמותו ממשיכה להטיל אימה
על כולם ומעל הכל לנסות להבין מה קרה אז....מי נתקל במי ואיך הכל הסתיים?

הקור החודר של הספרות הנורדית, הדמויות המדכאות, תיאורי האוירה המתארכים הכתיבה האיטית מוסיפה לאפרוריות של הספר.

לא לקצב שלי,למרות כמה תהפוכות מפתיעות בהמשך הספר לא הצליח לגעת בי.

» ביקורות נוספות של רונדנית
» ביקורות נוספות על שעת הדמדומים