“ספר מתח מצוין, שלמרות שכתוב בשפה עניינית וללא תיאורים ספרותיים-מתנשאים-פיוטיים שיכולים להיות לעיתים מיותרים – ואולי אפילו בזכות כל אלו – הוא נכנס לדם, לראש וקשה להניחו מהיד. בלילה הראשון, אחרי שקראתי אולי 40 עמודים כבר חלמתי על סנדל, ואחרי שלושה ערבים ו-100 עמודים לפני הסוף, חלמתי שוב על שוודיה ועל חברי לעבודה והבתים הגדולים, המפוארים ורחבי הידיים שלהם (אלוהים יודעת למה?!). קירות זכוכית, וילונו”

“יצא שקראתי לאחרונה מספר ספרי מתח סקנדינביים (טרילוגיית המילניום של לארסן, אדום החזה של נסבו, אחרית פולחן של סיגורדרדוטיר) אין שום קשר שאני יודעת עליו בין הסופרים שהם תושבי מדינות שונות, למרות זאת כולם מתייחסים בספריהם לארועים שקרו במלחמת העולם השניה. זה מקרה? אולי. ואולי הקשר בין נזק לסבל מסובך משאנו חושבים. קראתי פה ביקורת שסיקרנה אותי (שוקולדה, את הופכת להרגל!). על העטיפה האחורית של הספר כתוב”

“פשוט התפקעתי מצחוק בסופו של המותחן הזה... לא משום שהספר מצחיק, להיפך! אלא בגלל שמעולם לא נתקלתי בסוף כל כך מ-ט-ו-מ-ט-ם למותחן. עד כדי כך מטומטם שהוא פשוט גרם לי להתפקע מצחוק. בספר הזה בא הסופר החוכמולוג ומכריז: "אני ממציא לכם פתרון שאף אחד מכם לא חשב עליו!" WTF?. נכון, גם אני לא ניחשתי את הפתרון, אבל זה רק בגלל שהפתרון המגוחך עמד בניגוד לכל כך הרבה עובדות שהובאו בספר קודם לכן... כך שפשוט התפוצצ”

“ושוב ילד נעלם, זהו לי כבר הספר הרביעי ברציפות בו ילד נעלם נחטף וכו, כאן ילד נעלם לפני עשרים שנה אי שם בערבות הקור של שבדיה באי קטן בשם אלנד אשר מישור הערפל אופף אותו. לפני עשרים שנה ינס בן השש נעלם כלא היה ומאז אימו יוליה חייה נעצרו. חולה חיה על כדורים ויין אדום בין הזייה לשיחה מדומה עם ינס שכבר צריך היה להיות גבר בן מעל לעשרים שנה. שיחת טלפון יוליה מקבלת מאביה ירלוף איש זקן אכול שיגרון ימאי”

“ספר מתח מצוין, שלמרות שכתוב בשפה עניינית וללא תיאורים ספרותיים-מתנשאים-פיוטיים שיכולים להיות לעיתים מיותרים – ואולי אפילו בזכות כל אלו – הוא נכנס לדם, לראש וקשה להניחו מהיד. בלילה הראשון, אחרי שקראתי אולי 40 עמודים כבר חלמתי על סנדל, ואחרי שלושה ערבים ו-100 עמודים לפני הסוף, חלמתי שוב על שוודיה ועל חברי לעבודה והבתים הגדולים, המפוארים ורחבי הידיים שלהם (אלוהים יודעת למה?!). קירות זכוכית, וילונו”

“יצא שקראתי לאחרונה מספר ספרי מתח סקנדינביים (טרילוגיית המילניום של לארסן, אדום החזה של נסבו, אחרית פולחן של סיגורדרדוטיר) אין שום קשר שאני יודעת עליו בין הסופרים שהם תושבי מדינות שונות, למרות זאת כולם מתייחסים בספריהם לארועים שקרו במלחמת העולם השניה. זה מקרה? אולי. ואולי הקשר בין נזק לסבל מסובך משאנו חושבים. קראתי פה ביקורת שסיקרנה אותי (שוקולדה, את הופכת להרגל!). על העטיפה האחורית של הספר כתוב”

“פשוט התפקעתי מצחוק בסופו של המותחן הזה... לא משום שהספר מצחיק, להיפך! אלא בגלל שמעולם לא נתקלתי בסוף כל כך מ-ט-ו-מ-ט-ם למותחן. עד כדי כך מטומטם שהוא פשוט גרם לי להתפקע מצחוק. בספר הזה בא הסופר החוכמולוג ומכריז: "אני ממציא לכם פתרון שאף אחד מכם לא חשב עליו!" WTF?. נכון, גם אני לא ניחשתי את הפתרון, אבל זה רק בגלל שהפתרון המגוחך עמד בניגוד לכל כך הרבה עובדות שהובאו בספר קודם לכן... כך שפשוט התפוצצ”

“ושוב ילד נעלם, זהו לי כבר הספר הרביעי ברציפות בו ילד נעלם נחטף וכו, כאן ילד נעלם לפני עשרים שנה אי שם בערבות הקור של שבדיה באי קטן בשם אלנד אשר מישור הערפל אופף אותו. לפני עשרים שנה ינס בן השש נעלם כלא היה ומאז אימו יוליה חייה נעצרו. חולה חיה על כדורים ויין אדום בין הזייה לשיחה מדומה עם ינס שכבר צריך היה להיות גבר בן מעל לעשרים שנה. שיחת טלפון יוליה מקבלת מאביה ירלוף איש זקן אכול שיגרון ימאי”