ביקורת ספרותית על עיר הדובים - עיר הדובים #01 מאת פרדריק בקמן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 16 בינואר, 2019
ע"י נתי ק.


אני בת שש בערך ויושבת על הטריבונה, לא רחוק מהזכוכית שמקיפה את הזירה. יש אווירה מחשמלת באוויר, האוהדים מעודדים ואני נוגסת בשמחה במאפה שאבא קנה לי ולפתע אני רואה פרצוף נמעך על קיר הזכוכית, הקסדה עפה אחורנית וזרם של דם משפריץ לו ומתחיל לנזול על הזכוכית מולי. שם תם הרומן שלי עם הוקי קרח. לא עזר לאבא שלי, ששיחק הוקי קרח בעבר ומאוהב במשחק, לא נתתי סיכוי לשום שכנוע ועל אף שעוד מדי פעם ראיתי איתו משחקים בטלוויזיה, לזירת ההחלקה לא הייתי מוכנה לחזור.
ב"עיר הדובים", עיירה שכוחת אל, אי שם בחור הכי נידח בשבדיה כל החיים סובבים סביב הוקי קרח. אם אתה לא בעניין, אתה נשאר בשוליים, עזוב ודחוי. לפני שנים רבות נבחרת הבוגרים של העיר הגיעה למקום שני בליגת ההוקי וכעת יש לתושבי העיירה הזמנות שנייה - נבחרת הנערים שלהם הגיעה לחצי הגמור והפעם יש להם יתרון בדמותו של קווין בן ה-17 - השחקן הכי טוב והאל הבלתי מוכרז (ואולי דווקא כן מוכרז) של העיירה. גם אמט בן ה- 15 , בן לאם חד הורית - פליטה שעובדת בנקיון, הוא כוכב עולה, אלא שלעומת קווין שבא מהגבעה, אמט מגיע מהתחתית ולכן צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי להתבלט. ויש גם את בנג'י הקצת מתוסבך, את בובו הבריון, אנה המרדנית ומיה שלא אוהבת הוקי קרח ורק רוצה לנגן בגיטרה. בגזרת המבוגרים - פטר, המאמן המקצועי ומירה עורכת הדין, הוריה של מיה מנסים לשרוד את המעבר מעיר גדולה אל החור הנידח, סונה המאמן הזקן - מנסה לשרוד את המאמן הצעיר שנושף בעורפו ודויד שאוהב את הנערים שהוא מאמן אהבה עיוורת ולא מוכן לתת לעובדות לבלבל אותו.
עד לחצי הספר לא כולם יצליחו להתחבר לעלילה. היא סובבת סביב הוקי קרח, היא נכנסת לפרטי פרטים של המשחק, כך שההרגשה היא שמי ששורד את עמוד 150 ולא ראה משחק הוקי מימיו, יוכל בקלות לדבר עם אוהד NHL קנדי מצוי. ואז האירוע שמשנה את הכל... אירוע קשה ואלים שגורם לאנשים לבחון טוב טוב מי החברים שלהם, במה הם מאמינים והאם צריך להקריב קורבן למען המועדון גם אם זה יעלה ביושרה ולפעמים ביותר מזה.
אני חושבת שהורים לנערים מתבגרים חייבים לקרוא את הספר הזה, גם אם עד האמצע יצטרכו להשקיע מאמץ. הספר הזה גרם לי לחשוב, גרם לי לכעס עצום, עד כדי כך שפשוט הסתובבתי בבית ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. הסוף לא הוליוודי, אמנם הטובים זוכים לקצת נחמה, אבל הרעים לא נענשים מספיק, כמו בחיים האמיתיים. לקרוא את הספר הזה ולתלוש את השיער - זו פחות או יותר המסקנה שלי. לשיפוטכם!
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נתי ק. (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
חלפה, הוקי זה בהחלט משחק:-)
חלפה עם הרוח (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
הוקי קרח זה המשחק!
נתי ק. (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
עמיחי, אכן האלימות קשה, אבל גם כמות האדרנלין מדהימה! אני מעדיפה כדורגל, אבל בהוקי קרח יש הרבה יותר אקשן, זה בטוח.
עמיחי (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
תפסה אותי הפיסקה הראשונה -
לפני כשנתיים הלכתי עם הבנים שלי לגמר המכבייה בהוקי-קרח שהתקיים באולם "הארנה" בירושלים. היה מלהיב והכל, אבל האלימות הייתה קשה להם.
קנדה ניצחה את ארה"ב 2:7.
נתי ק. (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
אותי הספר לא שיעמם, אל אני יכולה להבין את האנשים שנטשו אתו בגלל ההתחלה הבעייתית
פרפר צהוב (לפני 6 שנים ו-7 חודשים)
נשמע משעמם ביותר.





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ