ביקורת ספרותית על הכל אודות חביבה מאת ירון פריד
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 9 בינואר, 2019
ע"י רץ


הבמה כחיים

בר ביתי הצעירה החליטה לפתע להיות שחקנית תיאטרון (לכן אתם לא שומעים ממנה יותר בסימניה, כי סדר היום שלה, אינטנסיבי להחריד, משמונה בבוקר עד עשר בלילה אצל יורם לוונשטיין).

מה מיוחד בבר, בחורה צעירה ושאפתנית המבקשת להגשים חלום באמצעות בימת התיאטרון?

בר הגשימה חלום ילדות, להיות רקדנית כשהפכה לרקדנית מקצועית, בלהקת מחול מודרני. במקביל לריקוד, בר עבדה להשלמת הכנסה, כסדרנית בתיאטרון הבימה, שם היא נחשפה לדיוות הגדולות של התיאטרון ולאחת מההצגות המרגשות שעלו אי פעם מעל בימות התיאטרון, אישה בורחת מבשורה, המבוססת על סיפרו של דוד גרוסמן. הצגה שגרמה לבר חוויה מטלטלת, באופן בו היא הבינה כי תיאטרון הוא מדיום משמעותי ונוגע, הכרה שגרמה לה לשנות את יעודה בחיים לשחקנית.

הבחירה של בר בדרך הקשה והמאתגרת, גרמה לי לחפש ספר העוסק בעולמם של שחקנים, ובאמצעותו לבטא הזדהות וגאווה בבר ההולכת עם האמת שלה לדרך חדשה, קשה ולא ידועה.

באיזה ספר בוחרים? בחירה קשה שנמשכה מספר חודשים.

לבסוף חשבתי, שנכון לבחור בספר ישראלי עכשווי, תל אביבי בשפתו ובהווייתו, המבוסס על שחקנים שלבטח את חלקם נוכל לזהות, המציג אותם כבני אדם בשר ודם על הבמה ומאחורי הקלעים.

שמחתי כשראיתי את ספרו של ירון פריד, הכל אודות חביבה על מדפי הספרים, שבאיור הכריכה שלו מזכיר יצירה של רוי ליכטנשטיין, אמן פופ ארט, שהושפע מגיבורי הקומיקס, אחדים מהם גיבורי על, מה שלבטח מעלה שאלה רלוונטית לספר, האם שחקני תיאטרון הם עדיין גיבורי התרבות שלנו?

גבירותי ורבותי, כעת ההצגה עומדת להתחיל, אל תשכחו להשאיר את הניידים על מצב שקט.

לבמה נכנסת במלכותיות חביבה רוז (נוכחותה המרשימה יוצרת דממה), שחקנית בשנות השבעים לחייה, שייכת לדור אחר, המאמין בטוטאליות התיאטרון כאמנות וכדרך חיים. היא לא תעסוק בחלטורות, כמו להיות פרזנטורית של בית אבות, ולא מכירה אינטרנט, או אינסטגרם, מבחינתה מדובר בזיהום האמנות. כל עולמה ממוקד לבמה. ברגע שהיא תפסיק לשחק, ירד המסך על חייה.

הצופים מבינים שהעולם כעת שונה, אך חביבה בשלה, מתעקשת בצורה פאתטית, לשחק תפקיד של צעירה בשנות העשרים לחייה. גם כשמקורביה רומזים לה שזה לא לעניין, ולצופים של היום אין דמיון, חביבה בשלה, מאמינה שעדיין היא קובעת את סדר היום של התיאטרון ואת טעמם של הצופים.

המנהל האמנותי הוותיק של התיאטרון, נכנס לבמה (הסקרנות גואה). הוא רוחש לחביבה חסד נעורים וכבוד השמור לוותיקים. כעת הוא מוחלף במנהל חדש, שלא סופר ממטר את הוותיקים, ורואה בהם מוצגים ארכיאולוגים מיותרים, מבחינתו התיאטרון צריך להיות צעיר, רלוונטי ובועט, אפילו אם הקהל בורח, העיקר שהתיאטרון יהיה אקספרימנטאלי ונועז. אם הקהל לא מבין, זאת הבעיה שלו.

הדילמה מונחת לפתחם של הצופים, בדמות שתי תפיסות עולם שונות ומוקצנות, בדרך שהופכת את גיבורי הדרמה לקריקטורה, אפילו בשמותיהם. חביבה, ממש לא חביבה, היא נרקיסיסטית, אובססיבית ובלתי נסבלת שאפילו את משפחתה הצליחה לפרק, וכעת היא לבדה ונרגנת.

לבמה פורצת בסערה גיבורה חדשה (מוזיקה קצבית וכפיים), קארין מזור, צעירה ויפה, מוכשרת הבטוחה שהתפקיד הראשי מגיע לה. היא שייכת לעולם אחר, של חלטורות, פסטיגלים, ואוי ווי זמיר, סטנד אפ, בו עומדים יחידים מול קהל ומנסים להצחיק, ולא פעם בבדיחות וולגריות סרות טעם. היא כמובן תעשה הכל בכדי שהתפקיד הראשי ייפול לידיה, ולא מעניין אותה על מי היא תדרוך בדרכה.

השתיים מתייצבות לדו קרב מכריע (מוזיקת מערבון נשמעת). מי מבין השתיים תישאר עומדת על רגליה, בתום חילופי המהלומות, אולי לפתע, ישרור שלום בין השתיים, על במה מפויסת וחומלת?

נשמע לכם מבטיח, אך יש רק בעיה אחת גדולה, הספר הזה כתוב בעברית רזה, המזכירה הודעות טקסט בנייד, ולא ספרות הכתובה היטב, שהיא תשתית לתיאטרון במיטבו, כמו הטקסטים המופלאים של גרוסמן שבאו לביטוי באישה בורחת מבשורה. הספר הזה הוא ללא תשתיות תרבותיות, למרות שמוזכרים בו הצגות ויוצרים, זהו אזכור כלאחר יד. הטקסט שאמור להיות מצחיק, אותי הוא לחלוטין לא הצחיק. לעתים הרגשתי שמדובר בשפה וולגרית שהשימוש בה לא אמין. אחרי יותר מחצית הספר נאלצתי לנטוש. אין לי טענות לפריד, שמאוד השתדל לעדכן אותי תרבותית וספרותית. אני רק יכול להגיד לפריד שאני כמו חביבה שלו, גיבורת העלילה, לא תמיד מצליח להתחבר לסגנון עכשווי.

לקרוא, או לא לקרוא, זאת השאלה, את ההחלטה אני מותיר לכם.
36 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אברהם (לפני 5 ימים)
"עברית רזה" חחח. אחלה ביטוי. (מעניין איך נראית "עברית שמנה")

בלשוננו היא נקראת "רדידות לשונית"

אהבתי את הביקורת
וגם את השורה שאתה מפיל עלינו את התיק אם לקרוא או לא.
רץ (לפני שבוע וחצי)
Pulp_Fiction- תודה, אפשר לכתוב רזה ותמצתי, אבל זאת אמנות הדומה לשירה, לכל מילה יש את הכובד והמשמעות שלה, צירוף המלים יוצר שלמות, אבל זה לא המצב בספר הזה.
רץ (לפני שבוע וחצי)
יעל, מדי פעם יש לי מחשבות ספציפיות, הלך רוח מסוים, או תחילת סיפור שאני מבקש לספר אותו טוב יותר, אם אקרא סיפור דומה, ולעתים באופן הזה אני בוחר חלק מהספרים אותם אני קורא.
רץ (לפני שבוע וחצי)
Rasta-תודה, צפיות מספר חדש, הם כמו יציאה לדרך חדשה ולא ידועה, כן יש המלצות, אבל לא בטוח שהן משקפות את הטעם שלי, אם לא אנסה, לא אדע.
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
אהבתי את סקירתך. היום נפוץ סגנון כתיבה שכזה.
לא יודע למה, אולי כי המחבר מקווה שזה יועבד לסרט או משהו.
ובהצלחה לבר.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
רץ - אני מבינה איך ספר מתחבר אלינו באופן אישי.
למעשה רוב אלה שאנחנו אוהבים עושים את זה. התמיהה שלי היתה לגבי בחירה מראש (לפני שקראת) של ספר שיתחבר לסיפור עליו החלטת... זה כישרון שאין לי.
Rasta (לפני שבוע וחצי)
רץ, אתה כותב נפלא! נפלא.
מבאס להתחיל ספר עם ציפיות גבוהות ואז להבין שטעית.
רץ (לפני שבוע וחצי)
חני תודה, כתיבה רזה היא כמו רישום מדויק, בו בקווים בודדים מצליחים לייצר אמירה גדולה ומדויקת,. לעתים אני מביט ברישום שאין לו אמירה והוא לא מצליח להתחבר אצלי לרגש.
רץ (לפני שבוע וחצי)
יעל - תודה, כן לא פעם אני בוחר מראש ספר לפי הרהורי לבי, אני נוהג לקיים דיאלוג בין עלילת הספר לסיפור שלי.
רץ (לפני שבוע וחצי)
סקאוט - תודה, אני חושב שספר המתמודד עם נושא שבמהותו מבטא תרבות כמו תיאטרון, לא יכל להרשות לעצמו להיות שדוף תרבותית, בכתיבה עכשווית שיש בה דלות החומר, סגנון שהיה פעם בציור, ומעולם לא התחברתי אליו. באשר לבר תודה, גם אנחנו מבקשים שתצליח בדרך שבחרה.
רץ (לפני שבוע וחצי)
אפרתי - תודה, כתיבה רזה לא בהכרח גרועה, היא יכולה להיות פיוטית, ומדויקת, לא כך במיקרה הזה. האמת שבר שסיימה מורחב בספרות, אוהבת כתיבה קלאסית, בה למלים משמעות. היופי של ההצגה אישה בורחת מבשורה, הוא באופן בו הטקסטים שהצגה נאמנים לטקסטים בספר.
רץ (לפני שבוע וחצי)
טובי- תודה אם עזרתי למצוא את המלים הנכונות,
רץ (לפני שבוע וחצי)
מחשבות- תודה לעצמי אני שופט, אך השיפוט שלי הוא אישי ולא בהכרח משקף את טעמם של האחרים.
חני (לפני שבוע וחצי)
עוזי הרי אין לך ולו דבר עם ספרים בכתיבה רזה. גם אם הנושא קרוב לליבך.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
גישה מעניינת לבחירת ספרים לקריאה.
סקאוט הסקוטית (לפני שבוע וחצי)
נשמע ספר עם פוטנציאל בלתי ממומש.חבל כתיבה רזה היא אחת מתחלואות הספרות העכשווית. דבר השנוא עלי מאוד.
שיהיה המון הצלחה לבר החמודה! שתסב גאווה לבני משפחתה!
אפרתי (לפני שבוע וחצי)
רץ, ברגע שראיתי שאתה מבקר את הספר הזה ומקשר את העניין לבר, אמרתי לעצמי, טוב לא יצא מזה. ירון פריד כותב כתיבה עיתונאית קלילה וזהו. אפילו שם הספר, שרוצה להישען בקונוטציה פונטית על "הכל אודות חוה" נופל על אוזניים ערלות.
תמסור לבר שאנחנו מחזיקים לה אצבעות, סומכים עליה שהיא תביא לבמה את חביבה ולא את קארין.
Tobby (לפני שבוע וחצי)
שיאללה!
שנים ניסיתי למצוא את המשפט המתאים לתאר סוג מסוים של ספרים
ואתה הושעת אותי רץ
"ספר הכתוב בעברית רזה, המזכירה הודעות טקסט בנייד" לקחתי.
מחשבות (לפני שבוע וחצי)
גם אתה מותיר בידינו את הבחירה? רע ומר. אני לא כזה דמוקרטי. בקשר להשתקת הניידים, אפשר להשתעל במקום ולרשרש בסוכריות? ובנוגע לאישה בורחת מבשורה, אחרי הפרק הראשון המקסים של בית החולים נטשתי, כמו רבים וטובים.
סקירה יפה, פרט לקטע הדמוקרטי בסוף.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ