ביקורת ספרותית על צעד ועוד צעד מאת גרהם סימסיון
ספר טוב

---

אני אפתח בלתת "לייק" לכריכה הצבעונית שמשכה את עיניי,
וההשקעה עם הלכה וההבלטות- משהו! אהבתי!

באשר לתוכן,

תיאורי הנוף והדרך יפים, ואני משערת שעבור הקוראים שהתנסו בקמינו בעצמם,
הם לבטח יפים עוד יותר.

העובדה שהספר הוא סוג של יומן מסע,
יצרה אצלי ציפייה מוקדמת לתובנות או לתהליך של שינוי דרמטי שהדמויות יעבירו אותי דרכן.

זה לא קרה.

וזה הקסם של הספר הזה.

שלא כמו בספרי מסע של דמויות "צעירות" בגילאי העשרים,
שינוי בחיים הבוגרים לא חל מקצה-לקצה,
לא מביא איתו "רעידות אדמה".
אין בו את אותה מידה של ריגושים,
אפילו לא "ריגוש אינטלקטואלי" ברמת תיחכום של דיאלוג.

הספר נשאר נאמן לקווים הללו,
ולכן הוא מאוד אותנטי בעיניי.

העלילה מתקדמת יחסית לאט,
בדמויות חלים שינויים קטנים ומדודים,
עקב בצד אגודל, צעד ועוד צעד.

"מה שרציתי לומר היה: בואי נבלה יחד את שארית חיינו. אבל ברור שלא אמרתי זאת.
הקמינו לא שינה אותי עד כדי כך" (עמ' 369)

זואי ומרטין מתחילים את המסע מנקודות מוצא הפוכות.
הוא אחד שלא משאיר מקום ליד הגורל.
מתוכנן בדיקדוק עד הפרט האחרון.
עם תקציב מתאים, ציוד מתאים, כלי ניווט וכו'.

והיא אחת שמפקידה את עצמה לחלוטין בידיי חסדי הגורל.
מרוששת, עם תיק על הגב שקיבלה במתנה, עם נעליים לא מתאימות להליכה,
לנה במקומות רנדומליים תלויי תורמים, ללא מפות, נסמכת על סימני הצדפות בלבד וכו'.

לאורך המסע,
אצלו הכל נתקע ומשתבש - כנגד הצפוי,
ואילו אצלה הכל זורם ומצליח - גם כנגד הצפוי.

וכך למרות שנראה שדרך החיים שלהם הפוכה לגמרי,
יוצא ששניהם הולכים לאותו הכיוון- נגד הצפוי.


אז גם אני, נגד הצפוי- נהנתי מהספר מאוד :)

בהחלט מבינה את אכזבתם של מחפשי הריגושים וההרפתקאות
שציפו למסע מהסוג של לצלוח את ההימלאיה,
ובפועל מצאו איזה "עגלה" שבקושי מצליחה שלא להדרדר מראש הגבעה
שעליה שוכן בית-קברות...!

» ביקורות נוספות של Yanita
» ביקורות נוספות על צעד ועוד צעד