ביקורת ספרותית על צעד ועוד צעד מאת גרהם סימסיון
ספר לא משהו

---

ובכן, תחילתו של הסיפור. לכל סיפור יש התחלה, כשם שמסע של אלף צעדים מתחיל בצעד אחד. ותחילתו של הסיפור הזה היא בספר אחר בכלל. תחילתו של הסיפור היא בספר פרוייקט רוזי המצוין, שם יצר גרהם סימסיון דמות מורכבת וצבעונית גם אם טיפ טיפה סטריאוטיפית, וסיפור אהבה מקורי ומשובב ובעיקר כזה שלא נכנע למוסכמות. בהמשך היה גם אפקט רוזי שהיה פחות מוצלח אבל עדיין משובב ומרענן.
ואז הגיע יריד החלפת ספרים, שאליו הבאתי כמה ספרים מיותרים מהבית, ולקחתי את הספר הזה. שום דבר שאינו פרוייקט רוזי לא היה משכנע אותי לקחת ספר שנכתב על ידי שני אנשים. הטצאת ספר לאור היא מסע רב משתתפים, אבל בעול הכתיבה אמור לשאת אדם אחד. הסופר. עוד לא מצאתי ספר שנכתב על ידי שניים והיה ספר טוב. וגם הספר הזה לא יוצא מהכלל הזה.
גרהם סימסיון וזוגתו אן ביוסט עשו מסע צליינות בין צרפת לספרד, מסלול "קמינו דה סנטיאגו". החוויה החזקה גרמה להם לכתוב סיפור אהבה דו צדדי המתפתח על אותו מסלול עצמו. זואי בת ה-45 היא קליפורנית המתאוששת ממות בעלה. מרטין בן ה-52 הוא מהנדס גרוש ומרושש שמנסה מיזם הנדסי יוצא דופן. הם מספרים את סיפורם לפרקים. אפשר לנחש מראש מה יקרה לו ולה עד לסוף הסיפור. ובניגוד לפרוייקט רוזי שיצר סיפור אהבה עמוס ניגודים וקונפליקטים, כאן חלקי הפאזל מראש מסתדרים זה לצד זו, על אף כמה מהמורות קטנות בדרך. לא רק שהספר נכתב ע"י שני אנשים, הוא גם "מדבר" בשני קולות. אבל הכותבים לא הצליחו לייצר בידול בין שני הקולות, כך שהקורא נזקק לכותרת בראש כל פרק כדי לדעת מי הדובר עכשיו, ובנוסף זוכה לקרוא על אירועים בכפולות, פעם מנקודת המבט של מרטין ופעם שניה מנקודת המבט של זואי, מה שהופך את הקריאה למייגעת מאוד. ספר מסע תמיד מלווה בנוסף למסע הפיזי גם מסע פנימי, וכאן המסע הפנימי מתבקש, ואולי בגלל זה הוא נדוש ומתבקש מדי, ופחות מדי מלהיב.

כתוב בזרימה, כי בכל זאת סימסיון. מאפשר להעביר זמן בצורה סבירה, בעיקר אם מדלגים מדי פעם, ומן הסתם ישמח אנשים שאוהבים טיולים רגליים, או מסעות בצרפת וספרד. איך אומרת פפריקה? "במסגרת הז'אנר". אז גם במסגרת הז'אנר הוא בינוני.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על צעד ועוד צעד