קמינו דה סנטיאגו
פעמיים שמעתי את השם הזה נלחש, בשעה ששאלתי שניים מידידי לעבודה מה עושים כעת? שניהם היו לפני סיום עבודה, שלא נבע מיציאה הכרחית לגמלאות, אלא פשוט ממסקנה כי צריך לחשב מחדש את מרוץ חייהם, לקחת פסק זמן, לצאת למסע הליכה במסלול הנודע ולעשות חושבים על משמעות החיים. למה דווקא בספרד, במסלול הצליינים המפורסם, שאלתי? את התשובה אני כבר לא זוכר.
מסיבה זאת הספר, צעד ועוד צעד, של גרהם סימסיון ואן ביוסט עורר בי עניין, כי הוא רומן המבוסס על התנסות אישית של שניהם במסעות שערכו בקמינו דה סנטיאגו. מצד שני לפתע נזכרתי בגרהם סימסיון, שהוא האחד ולא האחר, מי שחיבר את פרויקט רוזי, שלמרות שלא קראתי, יש לי עליו דעה קדומה לא טובה, כספר שנכתב על בסיס נוסחה גנרית, המיועדת לקלוע לטעם הרחב ולרגש של ציבור קוראים פוטנציאלים. מה רע בנוסחאות כאלה? לדעתי יש בהם לא מעט העמדת פנים וזיוף ופחות כנות.
התחלתי לקרוא, ולפתע התחוור לי שאני נשאל שאלה שהיא למעשה נוסחה בת שני נעלמים המתחילה כך:
זואי אבדה את בעלה לאחרונה ומרגישה שעולמה התמוטט והיא גם מרוששת כלכלית ומבקשת לאסוף את השברים, ולהתחיל התחלה חדשה. כמובן שאחת האופציות שלה היא מסע בקמינו דה סנטיאגו.
מרטין, מרצה להנדסה נמצא במשבר משפחתי, לאחרונה הוא התגרש והתרושש כלכלית. הוא גם נמצא במשבר קריירה, חוזה העבודה שלו הסתיים, וכעת הוא מנסה לצאת מהמשבר. אחת האופציות שלו היא מסע בקמינו דה סנטיאגו.
באו נחזור לבעיה עם שני הנעלמים: זואי ומרטין יצאו מנקודה א, בקימאנו דה סנטאיגו, באיזו נקודה הם יפגשו ומה יקרה בשעה שהם יפגשו? האם הם יזכו לגאולה, כל אחד בנפרד ואולי גם יחד? כן נזכרתי, יש פה גם שאלה של כסף מול רוחניות. האם במפגשם עם הדרך הקדושה, הם יגלו לפתע שרוחניות ואהבה חשובים יותר מכסף? (בהחלט שאלה מתריסה לקוראי רומנים שלבטח רוצים לקבל תשובה ברורה לנושא.)
למרות החששות המוקדמים, יצאתי לדרך לקמינו דה סנטיאגו, לחפש באמצאות גרהם סימסיון ואן ביוסט, את האמירה שלהם. מי יודע אולי נפגש באמצע הדרך ונוכל להחליף יחדיו חוויות ולמצוא נקודת מבט מעניינת על החיים והאמת שלהם שכל חיי אני מחפש אותה (אולי החיפוש המתמיד הוא תכלית החיים)?
מייד עם תחילתו של הספר מצאתי את עצמי באווירה קלילה וזורמת ולא כל כך מחייבת. אחלה אמרתי לעצמי, כעת בתקופת החום הקיצוני, זאת הזדמנות נהדרת להיות מעט קליל. כמו האופן בו כל אחד מהם מכין את חפציו שישמשו אותו למסע, האמורים להעיד על אישיותו, הכוללים תרמיל אליו נדחס מעט ציוד. ולבסוף חברו של מרטין דוחף לידיו שלושה קונדומים(?) שיהיה על הדרך, כמו אקדח סקסיסטי שוביניסטי שהונח על השולחן במערכה הראשונה ומעמיד למבחן מגדרי את ההבדל בין הצליינים, כנשים וגברים, ומה שמצופה מכל אחד מהם? האם הוא ירה (האקדח) במערכה השלישית, בכסות רומנטיקה המתהווה בדרך?
זואי עצמה מוכיחה במסעה כי היא יצאה מאזורי הנחות שלה, וכעת היא נאלצת להתמודד עם הקור, ועם שינה חטופה בכנסיה, משום שלא מצאה אכסניה ההולמת את תקציבה.
לספר תובנות מעניינות, אך שטחיות שלא מתחברות לשלמות העומדת בפני עצמה. הרגשתי תחושת החמצה מהעלילה שלא מצליחה להמריא ולהעניק את העניין אותו צפיתי מספר מסע חיפוש רוחני.
ומעל לכל, זה מזכיר את החברה מארץ נהדרת שיצאו לבלוי בחיק הטבע בצימר גלילי וכל מה שהיה להם להגיד – גברת צימר, זה ממש ציעמום. לא חייבים אמרתי לגרהם סימסיון ואן ביוסט ופרשתי באמצע הדרך.
