צער הוא המחלה הכי נוראית, הוא המגדיר הכי פתטי, הוא המסנוור הכי קל והחבר הכי מקלקל, הוא התקווה הכי אבודה והיין הכי משכר, צער הוא הגמל הכי צמא ששותה אותך בלי רחמים. צער יכול להופיע בהמון צורות, אבל זה לא משנה בכלל כי כשהוא מגיע אז אי אפשר לפספס אותו. אלא רק לחיות אותו בכל הכוח עד שהכוח אוזל ממך וסוחט מתוכך את כל השפיות.
הספר הזה מדבר על צער בכל תיבותיו, אותיותיו, נקודותיו, טעמיו וצרופיו ורמזיו וסודותיו. הוא מספר על צערה של ילדה, שמגלה שהיא לא מי שהיא חשבה שהיא. הוא מספר על צערה של אמא שכולה, שטובעת ביגון שנשכח. הוא מספר על השגרה הכרונית ששואבת את כל התשוקות ולא מתחשבת בכלל בנו. כי אף אחד בעולם לא מתחשב בנו.
הספר הזה מצער מאוד, אפשר לומר שתוכו רצוף אהבה וצער באותה המידה. הוא כבד ונושא המון חובות- חובת האדם למקום וחובת האדם לחבריו, חובת האדם למשפחתו ובעיקר חובת האדם לעצמו.

הספר כולו מבוסס על מישהי שלא זכתה לחיות יותר מכמה דקות בודדות אבל בלעדיה שום דבר מהכתוב לא היה קורה והיא זו שאולי עזבה מהר מידי אבל עשתה בהחלט מספיק ולא תשכח גם אם ממש תתחנן. מעולם לא קראתי על התלבטות כל כך גורלית וקשה לבחירה ולמעשה יחד.
באופן חולני, הפחד הזה שהתעורר בדף הראשון וליווה את כל הדמויות עד לדף האחרון, היה גם הנחת שלהם. הוא שימש כאוזן הכי קשבת והיה ליד הכי מלטפת עבורם. לפעמים קשה לבלוע את זה שהסבל הוא מה שגואל אותנו בעצם.
חני גרינברג, הילדה הכי מנומסת, מחונכת וטובה, מתקשה להכיל את גודל ההפתעה שהעולם מרעיף עליה וכעת עליה להפגין את יכולת הנימוסים שלה ולהשתמש בחינוך שלה ובטוב ליבה כדי לנקוף כמה שיותר זכויות שיעמדו לצידה ולא כנגדה.
היא חובקת את כל האפליות ומנהיגה אותם, היא מבקרת בכל הסמטאות הכי חשוכות ומאירה אותם, היא נתקלת באוקיינוסים הכי עמוקים וחוצה אותם, היא מקבלת את כל העצות שבעולם ושוכחת מכולם, היא פותחת ברצון את הדלתות הכי מפחידות ונעמדת למולם.

לא ידעתי שייתכן שכל כך הרבה עצב וכאב מסוגלים לעשות אדם כל כך מאושר, כי זה מה שהספר הזה עשה לי. הוא שפך עליי את כל יגונו והטביע אותי בכאב שלו ואז משך אותי החוצה בסערה והראה לי שכל סופת גשמים מסתיימת בקשת צבעונית ומרשימה. לא זכרתי ספר שבכיתי מימנו כך כל הרבה דמעות של שמחה ובכלל, לא זכרתי כמה טוב זה מרגיש לסיים ספר כזה איכותי.
אין ביכולתי לנחש מתי הייתה הפעם האחרונה שקראתי מילים עמוקות כל כך שמסתירות בתוכן סודות אפלים כל כך שמכוסים בכל כך הרבה אהבה ואושר.

כשאבא שלי התגייר שנה אחת לפני שנולדתי, הוא היה כבר אז צדיק יסוד עולם.
אני לא יודע מה הגיור עשה לו, כי לא הייתי שם לפני. אבל אני שומע על זה בלי סוף, על כמה שהוא גאה, על כמה שעכשיו יש לו על מי להישען.
הוא אמר לי שהגרים מתחלקים לשניים, אלה שלא מדברים על זה ואלה שלא מפסיקים לדבר על זה. וקשה לפספס לאיזה קבוצה הוא שייך. אבל אם הייתי יכול לסכם את החוויה שלו לפי מה ששמעתי(ושמעתי) אז הוא למד ששום דבר לא מובן מאליו.
הידד, אז אני והאחים שלי הקרבנות לתובנה הזאת ומלידה עד הקבר כנראה שבכל משפט שני שאני אשמע מימנו יהיה כלול בתוכו התובנה הזאת. ולא שאכפת לי, מה רע בקצת מוסר? התשובה היא הרבה מוסר.
ובספר הזה? יש מיליון מוסר.

בכל דף, בכל שורה, בכל אות. והקטע הוא שהסטירות המצלצלות האלה היו כל כך יפות שהיה בלתי אפשרי לכעוס. כי האמת לא רק כואבת היא גם מרגיזה אבל כשהיא נשמעת כמו שירת המלאכים כל מה שאפשר לעשות זה רק להקשיב, לסתום ולהבטיח ליישם.
בחישוב מהיר, הצלחתי לספור על יד אחת אנשים שאני מכיר שמתאים להם לקרוא את הספר הזה. כי הוא פשוט יכול להיות אסון אם נופל לידיים הלא נכונות. ובידיים לא נכונות אני מתכוון לכל מיני מסכנים ואומללים שלא מאמינים בבורא העולם. כי במקרה הטוב זה יהיה כמו לתת לתינוק לפתור תרגילים במתמטיקה- חסר טעם על גבול טמטום היסטרי. ובמקרה הרע זה יהיה כמו להזריק לאדם מסוג דם O-, דם מסוג AB+. אז ראו הוזהרתם ידידיי.

זה סיפור על גוי שיש לו אלוהים. וזה אחד החזקים שיצאו לאור.
בחיים לא הייתי קורא את הספר הזה לולא ההמלצה של גריפין. אז הדמעה ההיא שזלגה לי אי שם לקראת הסוף, היא על הידיים שלך.

זה ספר חרדי שנכתב עבור חרדים.
ויש בו המון דברים שממש יעצבנו את הקורא הישראלי. וגם הכתיבה מאוד פשוטה.
ולכן הופתעתי שממש "נכנסתי" לספר הזה.
למרות שהדמויות ממש גזעניות, שונאות ציונים, שהספר מלא הטפות שמושמות בפי הדמויות ואין בו מילת ביקורת כלפי החברה החרדית למרות שרוב הסבל שעובר על הדמויות הוא בגלל אורח החיים החרדי (להיות סוג ב בשידוך. להיות חייבת את כל החיים שלך להחלטה של רבנים) הוא עדיין ריתק אותי.
הזדהתי עם הדילמה של הדמויות כמו שאני יכולה להזדהות עם סיפור יפני שהגיבור בגלל חוב של כבוד של אבותיו יקריב את כל משפחתו - עולם הערכים שונה משלי אך הוא מעמיד את הדמויות בפני דילמות אמיתיות וכואבות.
הסיבה שהספר הזה מרגיז אותי כל-כך ואילו הספר היפני לא, היא שהדמויות האלו קרובות אלי יותר למרות שהן חיות בעולם משלהן כאן לידינו.
עוד גורם משיכה חזק שיש בספר הוא האמונה הבלתי מעורערת. כל הדמויות חזקות באמונתן ובטוחות בצדקת דרכן הלוואי שאני הייתי יכולה להאמין במשהו כך במקום לחיות בתהייה תמידית.

הוא ספר מאד יפה. מביין הספרים היחידים, החרדיים שקראתי. הספר קצת נמרח אבל הוא טוב. (הסיבה לאי קריאת ספרים חרדיים כי כולם אותו דבר...)

קראתי אותו לפני שנים, בתור ילדה אז הוא היה נראה המושלם בספרים
גדלתי קראתי יותר וגיליתי שיש יפים ממנו אבל בזמנו נהניתי ממנו מאוד
אז לפי דעתי דווקא כן כדאי להקדיש לו זמן קריאה אבל לצפות לספר חרדי טוב ולא יותר מזה...

לפני ממש כמה ימים סיימתי אות ספר טוב ההתחלה קצת משעממת ונמרחת בותר לפי דעתי היה אפשר לגמור את הספר ב200 עמודים סוף לא צפוי אבל יפה
ככה כל הספרים החרדיים על אותו דבר או על שידוכים או על פיגועים שקרו או על החלפה בלידה אז פה שילבה הסופרת את כולם שה מה שעושה את הספר לפיקנטי

ספר נחמד מינוס לא יותר מזה לספר יש עלילה די מעניינת אבל הספר מדי נמרח קראתי את הספר בלית ברירה כי החברות שלי הכריחו אותי [את האמת הם גירו אותי לקרוא אותו] כל מי ששאלתי אותו על הספר אמר לי שהוא מושלם שאני חייבת לקרוא ובמקרה היה לי אותו בבית אז החלטתי לקרוא ההתחלה שיעממה אותי נורא שקלתי להפסיק לקרוא אבל רציתי לדעת מה יקרה אז המשכתי הספר לפי דעתי נורא נמרח היה אפשר לסיים אותו בפחות עמודים קצר וקולע לעניין יש חלקים בספר ללא משמעות שלא היו מזיקים אם לא היו נכתבים אבל בסך הכל ספר נחמד.

ספר טוב.לא הכי מעניין.

ספר מאוד מרגש
סוף לא צפוי