#
אני מתרשמת מאד מאנשים משכילים. אני כמובן מתפעלת ומוקסמת עוד יותר מאנשים חכמים, אלא שאלה נדירים יותר ממשכילים, בעיקר כי השכלה היא נרכשת (אמנם ביזע ודמעות) וחוכמה היא מולדת. אבל אשמח להסתפק באנשים משכילים, שיודעים להפריד בין עובדות לדעות ויכולים לבסס היטב את טענותיהם. אנשים משכילים אינם מקבלים דבר בלי לבחון אותו בכלים (יחסית) אובייקטיביים של מחשבה וידע, מבינים שגם הידע שלהם, ככל שהוא רב, הוא מוגבל וחלקי.

יובל נח הררי הוא משכיל עם תעודות: הוא מרצה מבוקש להסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. הוא כתב מאמרים מדעיים וספרים שהפכו לרבי מכר, בהם הסביר את משנתו לגבי עברו של המין האנושי, עתידו (אותו לא קראתי) והספר הזה. הוא מנסה "לעשות סדר" ולהבהיר מעט את הבלגן בחיינו, תוצאה של אינפלציית המידע והתמודדות עם תופעות שהמין האנושי טרם הכיר, לכאורה. כקופירייטר הוא בחר 21 נושאים בהם הוא דן בספר, שיסתדרו עם שם דו-משמעי.

למרות שהוא מצהיר בהקדמה לספר על חשיבות הבהירות ככלי חשוב לארגון המידע (ואני מסכימה איתו) הכתיבה של הררי אינה תמיד בהירה. אני מנחשת שהדרך המפותלת מעט בה הוא חושב וכותב, היא שהפכה אותו למרצה מבוקש (גילוי נאות – לא האזנתי מעולם להרצאותיו) כי הוא מחייב את השומע להיות מרוכז וממוקד בדבריו, ולהבין למה מתייחסות הדוגמאות המעניינות שהוא נותן. הוא מפליג בדבריו ובדמיונו לשבילים המתפצלים מהדרך המרכזית. נותן דרור לדמיונו, מציע כיוונים עתידיים אפשריים (ואם הוא טועה, מה תעשו לו?)

הוא יודע לנסח היטב את הדילמות בהן אנו מתלבטים היום, כמו האתגר הטכנולוגי ומקום הטכנולוגיה ההולכת ומשתלטת על המרחב הציבורי בחיינו. הרושם שקיבלתי הוא שהוא יודע לדבר על מונחים (ביג דאטה, בינה מלאכותית, ביוטק וכו') אבל כמו רובנו הוא אינו יודע מה מסתתר מאחורי המונחים בהם הוא משתמש. זה לא נאמר לחובתו, אבל הוא מרשה לעצמו לנבא איך ייראה העתיד הלא-רחוק שלנו (2050) ומה יהיו ההשלכות הטכנולוגיות על חיי בני האדם. הוא אמנם משתמש במיומנותו כדי לנתח את התופעות – הולך למהפכות-מידע בהיסטוריה ומסיק מהן את מה שיקרה בעתיד – אבל עדיין אין במיומנויות שלו שום דבר המאפשר לו להתנבא על העתיד יותר מכל אדם אחר, שחושב אחרת ממנו.

הפרק ה-21 בחיבורו של הררי הוא קצר, 4 עמודים בסה"כ, בו הוא מספר על עצמו לכאורה בפתיחות. פעמים רבות נתקלתי פה, בתגובה למישהו שסיפר משהו פרטי על עצמו, שהקוראים מודים לאותו אדם "על שחָלָק". תמיד תהיתי על מה מודים לו? הוא בחר לספר את סיפורו לקבוצה של אנשים זרים/מוכרים בערך. הוא לא גילה כוכב חדש או תרופה לדמנצייה. ובכן הררי הלך באותו קו. הוא מספר על עצמו הצעיר והמבולבל, יחסית, על החלטתו על הדרך בה יילך ומה יעשה עם כישוריו. יכול להיות שגם הוא חושב ומצפה שלסיפור האישי שלו מגיעה תודה מהקוראים? יתכן.

זה ספר מעניין. הוא עניין אותי בעיקר בזכות הניסוח האינטליגנטי והרהוט של הדילמות החברתיות בהן אנו נתקלים. על חלק מנבואותיו של הררי אמרתי "הלואי" חלק אחר נראו לי מופרכות (הספר יצא לאור ב-2018. טרם הקורונה, מרקל עדיין נשיאת גרמניה)
לגבי ניבוי העתיד אני לא בטוחה שלהיסטוריון יש עדיפות על מי שאינו היסטוריון, הנסמך על יכולותיו והבנתו את המציאות בה הוא נמצא. החיפזון, אומר הפתגם, מן השטן. לנסות לנבא עתיד כאשר ההווה טרם סיים התהוותו, זה, לכל הפחות, התיימרות והימור על סכום גבוה מיכולותיך.

אנא סלחו לי על האורך הלא סביר של הביקורת הזו.

ספר מעניין אבל לא קל להתמודדות ולקריאה.
כפי שכתוב כמעט בכל הביקורות כאן - אין צורך להציג את יובל נח הררי. הוא נחשב, ולדעתי בצדק, לאחד מכוכבי העולם האינטלקטואלי הישראלי. אדם חושב, משכיל מאד ובהחלט יש מה להקשיב לדבריו.
עם זאת - הספר הזה מאפשר לקורא להתמודד עם דעותיו של הררי מבלי לקבל את מעמדו. אפשר לקבל חלק מדעותיו ולא את כולן.
לא סתם קרא הררי לספר הזה "מחשבות על" ולא השתמש בכותרת שמכריזה על עובדות מוחלטות.
הוא אסף כאן, כפי שהוא כותב בסוף הספר, 21 דעות שהוא הביע באזני קהלים שונים. לפעמים בהרצאות, לפעמים במאמר.
וכשלעצמי - אינני מסכים עם חלק נכבד ממחשבותיו. אני חושב שחלק מהנחות היסוד שלו שגויות ומובילות אותו למסקנות שגויות ואפילו מפחידות. לחינם.
אבל איזה כיף "להתווכח" איתו - הריי עשיר בידע היסטורי, בידע עולם ובראיה רב-תחומית. טיעוניו בנויים יפה (גם אם הם שגויים לדעתי) ואופן הסקת המסקנות שלו הוא לוגי.
שמחתי להתקל בספר ולהתמודד איתו, זו חוויה שלא כל ספר מציע!

זהו הספר השלישי שאני קורא משל נח הררי. הרעיונות המובעים בו הדהדו כבר בספריו הקודמים, וזו תהיה הטענה העיקרית כנגד הספר הזה. טענה אחרת שיכולה להיות כנגד הספר היא שכל מי שהעביר עפעוף, רפרוף, דפדוף על כתבות בעיתונים כמו הארץ, מגזינים כמו הדה-מרקר ועיתונים מתמחים כמו גלובס וכלכליסט, הרי שממילא נושאים רבים מהספר כבר הוזכרו איכשהו שם וכך תוך כדי נשנוש בשקיקה של פיצה דקיקה וטפטוף רוטב שום על העיתון, שום חדש תחת השמש לא התגלה.
אם כן, למה לקרוא בספר? או, טוב ששאלתם, למרות שלא שמעתי מילה מפיכם, אבל אני כאן לענות על כל מיני סוגי שאלות, גם כאלה שלא נשאלו. הרי עם נטול סקרנות כמונו מזמן לא נראה בעידן המודרני. יובל נח הררי יודע להגיש מידע. הוא יודע לא להכביד, לא לטרחן, לא להאריך שלא במידה, ולמרות שנראה שכבר הודהדנו בעבר במה שכתב, הכל מסוכם היטב, מאיר עיניים ומעניין עד מרתק. שווה וראוי שמקבלי החלטות בתחומים מחינוך עד בריאות, עבור דרך ביטחון עד עבודה ורווחה יקראו ויפנימו. לפעול נכון ובכיוון זו כבר בקשה גדולה מדי. לעיתים נדמה, שזו בקשה גדולה מדי מקובעי המדיניות, קרי ח"כים, שיקראו בכלל ספר.
כמו שהחיטה בייתה את אדם, רעיון פנומנלי מספרו הראשון, גם כאן רעיון מלבב נוסף: אם ממילא אנחנו עומדים להפוך לחסרי ערך מבחינת עבודה, שלא תהיה לנו בעוד עשורים מעטים, אולי כדאי שנקדיש עצמנו ללימוד? להפוך ולהפוך בסוגיה זו או אחרת, עד שלא תישאר אבן שלא הפכנו? אופס, החרדים עושים זאת כבר עכשיו, אחרי שהפכו גבם לעבודה. תחשבו על זה.
ותחשבו גם על זה: מדינות ודתות הם פשוט מועדוני אוהדים על סטרואידים. ספר עיון פופולרי לא צריך יותר ממשפטים כאלה כדי להצית את הדימיון. הספר עמוס בהם. נח הררי לא נח לרגע ומתקיף את התודעה שלנו במחשבות, שלא תמיד הם חדשות, כאמור, אבל יחדיו הם יוצרים איזושהי מסה קריטית. קריטי לקרוא.

יובל נח הררי הוא אדם מבריק. יש לו את היכולת להסביר בשפה קלה, עממית ונגישה את הדברים שאחרים עוטפים בנייר צלופן אינטליגנטי ומתחכם.

אם "קיצור תולדות האנושות" התמקד בהיסטוריה של בני האדם והתבסס בעיקר על ממצאים מדעיים, אזי הספר הזה בעיקר מביא לקורא את תפיסת עולמו האישית של הררי בשלל נושאים.

תחילה הררי מנתח את ההתקדמות הטכנולוגית הנמרצת של העידן הנוכחי. הוא עומד על הפוטנציאל שלה ומזהיר כי יכולות להיות לכך השלכות לא פשוטות למין האנושי. כפי שהוא רואה זאת, מכונות חכמות ורובוטים שכבר דוחקים את בני האדם ומצמצמים על ידי כך את אפשרויות התעסוקה, ימשיכו בכך ביתר שאת. למרות העובדה שרמת האבטלה נמצאת כעת בשפל, בעתיד הלא רחוק רוב בני האדם עלולים להפוך למיותרים. הוא צופה שביו – טק ואינפו - טק יחדרו אף לתחומים כמו אמנות ואלגוריתמים ויצליחו ליצור ציורים ופסלים מקוריים יותר מבני האדם. בינה מלאכותית תצליח לשלוט אף על רגשותינו ומחשבותינו ולתמרן אותם על פי הרצון של מישהו אחר – תאגיד מסחרי או שליט. הררי מנסה לחשוב על דרך כיצד ניתן ללמוד לחיות עם השינויים האלה, ולא להרגיש מאוימים על ידם.


בגדול הספר עוסק בהבניית שיח גלובלי והרחקת הקורא מן המחשבה המצומצמת לממדי הדת או הלאום. הררי טוען כי האנושות לא מסוגלת לפתור את הבעיות הגלובליות המורכבות כמו התחממות כדור הארץ וזרם המידע הבלתי נשלט ואם כל מדינה תתמודד לבד על מקומה בעולם זה יהיה מתכון לאסון.

בפרק שדן בהגירה מנסה הררי לבחון את הטיעונים של המתנגדים לה ושל שתומכים בה. עד כמה שהוא מנסה להיראות אובייקטיבי בדיון זה תחילה, עד מהרה ניכר כי הוא למעשה תומך בהגירה, אך אין לו תשובות של ממש כיצד ניתן להתמודד עם הסוגיות הלא פשוטות שהן תוצרי הלוואי שלה כמו איסלאמיזציה, איבוד זהות, ייבוא רעיונות שוביניסטיים וטוטליטריים, אתגרים דמוגרפיים וכו'. הוא מגנה את תופעת ה"תרבותנות" שהיא לדידו מהווה תחליף לגזענות הישנה. אגב כך הוא קובע בסוג של נחרצות יומרנית כי מה שמכונה "התנגשות הציביליזציות" זה בעצם "רעיון שגוי" כדבריו. אין לו יכולת של ממש לגבות טענה זו עם נתונים מדעיים, אז הוא פשוט מסביר כיצד הגיע למסקנה הזו. זהו הסבר מעניין אך קראתי כבר מאמרים משכנעים יותר מדוע כן מדובר בתופעה שרירה וקיימת.


בכלל, הספר עני יחסית בנתונים מדעיים של ממש והוא נשען יותר על הגיגיו ודעותיו של המחבר. לפעמים נראה כי הוא פשוט חוזר על סיסמאות שגורות בכל הנוגע להתחממות הגלובלית והצורך במקורות אנרגיה חלופיים. בגדול אני די פריק של שמירה על הסביבה, לכן היה לי חשוב לשמוע מידע משכנע ולא נבואות זעם שהופרכו כבר בשנות השבעים. לאחר שקראתי את ספרו של מאט רידלי "האופטימיסט הרציונלי", שבו מוסבר על ידי עובדות מדעיות ומספרים עד כמה אותם מקורות חלופיים בלתי יעילים ובחשבון הסופי מזהמים יותר מהדלקים המאובנים שבהם אנו עושים שימוש כיום, ציפיתי לשווא לאיכות דומה של טיעונים מצד הררי.


הררי טוען כי הלכות דתיות ותפיסות לאומיות הן לא יותר מסיפורים שאנו מספרים לעצמינו במטרה להעניק לקיומנו משמעות. אך תכלית חיינו אינה סיפור. הוא לוקח את הנצרות כדוגמה ומסביר כיצד נבנו על סיפורים שאין להם שום ראיה במציאות מבנים חברתיים רבי עוצמה, מקדשים כבירים וכמה שילמו בחייהם רק על סמך החשד כי הם מטילים ספק בסיפורים אלה. היתרון היחיד של בדיות מסוג זה הוא בכך שהן איכשהו שמרו על סדר חברתי כלשהו. בערך כך גם מתייחס הררי גם לסיפור היהודי.

לתפיסתו של יובל נח הררי, ליהדות אין תפקיד משמעותי בהיסטוריה שכן היא קיימת פרק זמן מועט מדי ביחס לתקופת קיומו של הומו סאפיינס וכמות מאמיניה היא שבריר אחוז מאוכלוסיית העולם. נכון שאחוז היהודים שזכו בפרס נובל גדול לאין שיעור ביחס לחלקם על כדור הארץ, אך עיקר היהודים שהצטיינו היו דווקא אלה שהתרחקו מן היהדות כדת .

הררי הוא אמן התובנות והקריאה בספר הייתה מרתקת עבורי. לא הסכמתי עמו בכל, אך הוא גרם לי לראות סוגיות רבות מנקודות מבט מעניינות. בכל הנוגע לתפיסתו הסוציאליסטית – הומניסטית יש לי הרבה מן המשותף עמו.
זה לא ממש ספר עיון, שכן הוא מבוסס בעיקר על דעותיו של המחבר והוא דל במידע מדעי. יש בו גם חזרות לא מעטות על מה שכבר נכתב בספריו הקודמים. גם עצם שמו הוא סוג של גימיק.

על אף זאת אני ממליץ עליו – הוא קל לקריאה, כתוב בצורה זורמת, אפילו די עממית ועם זאת חכמה.

אפשר שלא תראו עם הררי עין בעין, יש כאלה שדבריו אף ייראו להם מקוממים בפרקים מסוימים. עם זאת הוא יגרום לכם לחשוב ויספק זווית ראייה מרתקת על סוגיות רבות בחיים.

את יובל נח הררי לא צריך להציג בכלל שכן הוא אחד הסופרים הישראלים הידועים ביותר בעולם כיום וספרו הראשון "קיצור תולדות האנושות" שינה לי את דרך המחשה לגבי הרבה נושאים, אך סבל מבעיה של רפטטיביות שאף החמירה בספרו השני "ההיסטוריה של המחר" לצד מחסור בחומר מעורר מחשבה כמו הראשון. פחדתי מאוד שהספר השלישי ימשיך באותה המגמה ואף כתבתי זאת בביקורת על ספרו השני אך לשמחתי הרבה הספר השלישי והחדש נכתב בסגנון חדש לחלוטין ומועבר בצורה יותר אישית מפי נח הררי, בניגוד לשני ספריו הראשונים שנכתבו בצורה מדעית פילוסופית לחלוטין. נח הררי כן שומר על תחומי כל ספר כאשר הראשון דיבר על העבר, השני דן בהעתיד והשלישי עוסק בהווה, במאה ה-21 ובה מפרט על 21 אתגרים אשר האנושות מתמודדת מולם במבט לעתיד הגזע האנושי.

הספר מנתח כל היבט שמשפיע על חיינו כמו טכנולוגיה, אקולוגיה, כלכלה, תרבות, צדק, שיוויון וחירות, דמוקרטיה, דת ומדינה, קונפליקטים ומלחמות ועוד. לצד הצגת האתגר והשלכותיו נח הררי מביע את דעתו (שלא תמיד הסכמתי איתה) על מה עלינו לעשות כחברה על מנת להתמודד עם האתגרים הללו. בעוד הספר הראשון פתח את עיניי על היבטים רבים של התנהלות חיינו, הספר השלישי פתח את עיניי לרבות מהסכנות שאורבות לנו ושעלולות להזיק לחיינו ולסכן את עתידנו, רבות מהן אנו גורמים בעצמנו. אציין שהדבר גורם לך לקרוא עוד ועוד מהספר ואין בו רגע אחד של האטה או חזרה על עצמו כמו שהיה בספר השני. על אף שהדבר עלול להיות מפחיד זו גם קריאת השקמה לחשוב בגדול ולהתמודד עם הסוגיות הללו כל עוד אנו יכולים לתקן ואף להשתדרג לעתיד מזהיר לאנושות.

אחרי שני ספרים מצויינים היה זה אך טבעי שאקרא גם את השלישי. אלא שבניגוד לשנים הראשונים התקשיתי מאוד להתרכז בו, לא מצאתי בו עניין ואף זנחתי אותו (לפחות זמנית) לאחר העמוד ה 100.
איני יודעת להסביר מדוע. לנוח הררי יש כישרון לכתוב את הדברים שצורה זורמת מאוד - לתת ראשי פרקים, לפרט אותם ולזרום באופן לוגי בין נושא לנושא. הוא עושה זאת גם בספר הזה אלא שהזרימה מרגישה מאולצת והדיון עצמו - לא מספיק מעניין.בנוספ, הרבה מהרעיונות ומהנבואות שהועלו בהיסטוריה של המחר חוזרים גם בו וזה מעט מעייפ.
אולי אחזור אליו בהמשך אבל כך או כך - מרתק כמו שני הראשונים הוא לא.

מחשבות של היסטוריון על כאן ועכשיו

אם הייתם שואלים את אמא שלי, האם לקורא ספר שלישי כהמשך לשני ספרים קודמים האמורים להוות סדרה, היא הייתה אומרת, בליווי תנועת יד מבטלת, חבל על הזמן, כי מה שאפשר להגיד בצורה משכנעת בספר אחד, מצליחים לקלקל בספר שלישי, שלבטח מנסה לטחון ללא הצלחה, את אותם דברים שנאמרו בספר הראשון והשני.

האומנם, שאלתי את עצמי, כי בכל זאת מדובר בנח הררי ששניים מספריו היו מרהיבים ומשכנעים, ולבטח נח הררי עם כשרונו, יצליח לייצר יצירה מחדשת ונגישה ואולי מרהיבה המצדיקה ספר שלישי?

מה גם שמדובר בסדרה שטמון בה היגיון אינטלקטואלי, הספר הראשון עסק בתיאור העבר - כמגה היסטוריה המקשרת לעתים קרובות אל דוגמאות אנושיות. הספר השני עוסק במחשבות על העתיד כפי שעולים דרך ניתוח של היסטוריון, גישה היוצאת מתוך הקופסה האקדמית. על רקע חלוקה משכנעת ומאתגרת של שני ספריו הקודמים, הגיוני ומאתגר שכעת הררי יציג ספר העוסק במחשבות על הווה, בעקר על רקע העובדה שהעתיד, הוא ממש כאן. על רקע התלבטות זאת, החלטתי לקרוא את ספרו השלישי - מחשבות על המאה ה־21 ולגבש דעה, האם יש הצדקה לספרו השלישי?

שמתחלים איתי עם ספר ששמו מחשבות, זה בהחלט יכול להיות מאפיין למשהו אקלקטי ולא שלם, האוסף הגיגים למשנה לא סדורה שלא מצדיקה ספר שלישי, וכך הוא הספר הזה, ברושם הראשוני ממנו, מאכזב ביחס לקודמיו. בחלקים רבים ממנו הוא משעמם ולא מלהיב באופן שגרם לי לדלג על אחדים מחלקיו. הוא גם חוזר על חלק מהטיעונים שבספרים הקודמים, כמו האלגוריתמים שמכתבים את ההתנהגות האנושית. או גם קריסת המחשבה הליברלית, אותה אנו מכרים מספרים נוספים.

ולמרות שהאזהרה של אמא שלי התממשה בתחילת הקריאה בספר המשכתי, כי אני אוהב להתווכח עם רוחה של אימי, ולהיות בסוף צודק, ולומר הכלל שלך לא תופס. ואכן גליתי שהספר בהחלט מעניין בחלקיו, מהם אהבתי בעיקר את נקודות המבט האישיות, כמו העובדה שביבי מופיע בספר הזה, במפגש אליו הוזמן הררי, בעקבותיו אמר הררי אמירה מוחצת: " לכן מנהגים נתונים במלכוד. אם הם נשארים במרכזי הכוח, תפיסת העולם שלהם תהיה מעוותת." וממשיך הררי למשפט הבא: "אבל אם כך מה נעשה בשאלות של מוסר וצדק? אם אנחנו לא מסוגלים להבין את העולם, איך נוכל להבחין בין טוב לרע ובין צדק לגזל?"

כך מצאתי את עצמי קורא בספר הזה כקריאה מודרכת למצבנו העגום בחיפוש אחר תשובות, מפי היסטוריון העורך תצפית על העולם. כמו שהררי ניסח אותן, מצאתי אי וודאות ושבר. זאת גדולתו של הספר שיצא בשנת 2018, המציב שאלות ומנסה לענות לסוגיות אקטואליות, ובכך הוא מעורר מחשבה לבעיות הקונקרטיות והעכשוויות, למציאות החברתית והפוליטית של האנושות ושלנו בפרט.

התבוננות, זה מה יש, בראש פרק זה הררי מסכם את סיפרו, בסיפור אישי על השינוי שעבר על רקע חשיפתו לטכניקת המדיטציה, מה שאפשר לו לקחת את עצמו בפרופורציה. את המדיטציה קושר הררי לעובדה שבנעוריו הוא היה אדם טרוד וחסר שקט, מעצם העובדה שהוא לא הצליח להבין את ההיגיון שבעולם, וכך ממשיך הררי לספר על האופן בו הוא ביקש למצוא תשובות לאנושות. מאוד אהבתי את הנגיעה האישית הזאת, שבעצם משקפת את מה שאנחנו, מחפשי תשובות נבוכים על רקע תקופה של אי וודאות. לכן כדאי לקרוא את הספר הזה אף שאיננו מושלם.

יש מצב, שמדובר פה בספר הטוב ביותר מבין השלושה של הפרופסור יובל נח הררי.
למה? בעיקר כי הוא כותב על הכאן ועכשיו. וגם כי דרך כתיבתו, הפעם, יותר מתמיד, אפשר להרגיש אותו. את האדם שהוא. הוא מרבה לתת דוגמאות, כמו בכל ספר, אך הפעם חלקן אף אישיות, מעורבבים בפרטים מחייו האישיים. גם דוגמאות מהווי החיים המוכר לנו, הישראלים, יש כאן בשפע.

הספר הוא אוסף מחשבות של הררי על המאה הנוכחית, ועל העתיד הקרוב שצפוי לעצב אותה. המחשבות באו בעקבות פנייתם של אנשים רבים אליו, בין היתר גם קוראים וקוראות שקראו את שני ספריו האחרים, ששאלו אותו שאלות ורצו לדעת תשובות. כך נוצר הספר הזה, שבשורה התחתונה, אומר: "אי אפשר לדעת בדיוק איך ייראה העתיד, אבל בואו אני אתן לכם כמה טיפים שישנו מעט את נקודת מבטכם על העולם, ואולי כך נצליח לעבור את העתיד הבלתי צפוי בשלום".

על הכריכה הקידמית מצויירת עין כחולה (או משהו שנראה כמו עין). הסיבה לכך שבחרו לשים תמונה של עין על גבי הכריכה, אינה מוסברת, ואינה נאמרת במפורש. לקורא נשאר רק לנחש איך העין הזו קשורה לתוכן הספר.
יש כאלה שיקשרו את העין הזו ל- "אח הגדול", העין שמסתכלת ובוחנת אותכם על כל צעד ושעל שאתם עושים. שכך בעצם ייראה בעתיד שלנו, עם השתלטות הטכנולוגיה שתבוא על חשבונם של הזכויות הבסיסיות שלנו כבני אדם, כמו הנבואות האפוקליפטיות שניבאו לנו בכל מני ספרי מדע בדיוני מוכרים.
יכול להיות. אבל זו יכולה להיות רק תיאוריה, שאולי רק המחבר של הספר ומעצב הכריכה, יוכלו לאשר.

אני פשוט חושב שהספר הזה הוא מאיר עיניים, ולכן העניין עם העין בכריכה. הוא ממקד את המציאות, שאולי עד עכשיו הייתה מבולגנת אצלי בראש, לא ממש מסודרת. הוא גרם לי לחשוב קצת עלינו כבני אדם, החיים על פני הפלנטה בתקופה הנוכחית הזאת.

הוא בעיקר גרם לי להבין שבני אדם הם יצורים שעושים המון טעויות. בין אם זה ללכת שבי אחר תעמולות. בין אם זה להאמין ל"פייק ניוז" ששוטפים אותנו בכמויות. בין אם זה שהפוליטיקאים בממשלות העולם חושבים באופן אגואיסטי על עצמם ועל הבעיות במדינת הלאום הספציפית שלהם, במקום באופן גלובלי למען קידום המטרות החשובות וההכרחיות של כל המדינות והאומות, הנוגעות להמשך הקיום בפלנטה שלנו, כגון הטיפול בהתחממות הגלובלית. הוא גרם לי לחשוב שאולי עוד כמה שנים לי או לנכדיי יהיה קשה למצוא עבודה, בגלל שינויים מהירים שהאנושות גורמת כבר עכשיו, ושאת תוצאותיהם נראה בעתיד. הוא גרם לי לחשוב למה עדיין יש אלימות ורוע בעולם. והוא גרם לי לחשוב על עוד הרבה דברים. המחשבות הסתדרו לי בראש, כי ככה זה כשקוראים בן אדם כישרוני שיודע לכתוב הרבה דברים מסובכים בצורה מסודרת ופשוטה.

בקיצור, ממליץ מאוד. (ספויילר: אפילו הארי פוטר והלורד וולדמורט מוזכרים בספר הזה! בנוסף, יש בספר גם את סימבה ואת מלך האריות, וגם תיאורייה מעניינת על הסרט של דיסני "הכל בראש")

ואיך אפשר כמובן בלי ציטוט, שמסיר את הספק לגבי השאלה שמעסיקה אותנו, הישראלים, אולי הכי הרבה: מירי רגב - פאשיסטית או לא פאשיסטית?

"לדוגמא, איך פאשיסט מעריך אומנות? איך פאשיסט יודע האם סרט מסוים הוא סרט טוב? זה מאוד פשוט. קנה המידה היחידי הוא טובת המדינה. אם הסרט משרת את האינטרסים של המדינה - זה סרט טוב. אם הסרט לא משרת את האינטרסים של המדינה - זה סרט רע. בדומה, איך פאשיסט מחליט מה ללמד תלמידים בבית ספר, נניח בשיעורי היסטוריה? גם זה מאוד פשוט. צריך ללמד את התלמידים מה שמשרת את האינטרסים של המדינה, ולא ללמד אותם דברים שעלולים לפגוע באינטרסים של המדינה. לאמת אין שום חשיבות."

רציני לגמרי, יובל נח הררי כרגע מתח ביקורת מרומזת על שרת התרבות מירי רגב. עמוד 288, נשבע, בחיי.
רק בגלל זה, מגיע לו כוכב נוסף...

"קיצור תולדות האנושות" היה מהמם
"ההיסטוריה של המחר", היה קצת צולע. תכף נגיע גם ללמה.
כשהתקרבתי לקרוא את "21 מחשבות על המאה ה21" התייחסתי אליו כמו שובר שיוויון. אם אוהב אותו, אמשיך לעקוב אחרי יובל נח הררי, ולהפך.

הסיבה למה לא אהבתי את "ההיסטוריה של המחר" הייתה כי למרות ההבטחה שלו לסקור את העתיד, הוא היה נראה כמו אוסף של הרצאות ששם פחות מסחרי אבל יותר משקף בעיני היה "עלייתו ואולי-נפילתו של ההומניזם הליברלי".
אבל עדיין היו מתוכו כמה נקודות שלקחתי איתי הלאה, לכן רציתי לתת ליובל נח הררי עוד הזדמנות כש"מחשבות" יצא.

השם לא הבטיח יותר מאשר אוסף של הרצאות, אבל דווקא חוסר ההבטחה הזו של לכוון נמוך יותר עזרה לו לפגוע. כי ה"מחשבות" האלה, על מגוון נושאים של פוליטיקה, דת, כלכלה ועתידנות היו יותר קשורים אחד לשני משחשבתי שיהיו.
מה שעוד יותר מוסיף לו נקודות הוא האופן שבו הוא נוגע בעתיד. נקודה שלא נוכחה מספיק ב"מחר".

לסיכום, ממליץ בחום!!
אגב, הסיבה שגמעתי אותו תוך שבוע הייתה כי קניתי אותו להאזנה בiCast. החווייה הזו הייתה פשוט מהפנטת!