ביקורת ספרותית על שירים לילדות נבונות מאת מאיר וילזטיר
ספר בסדר

---

מאיר וילטיר בשנות ה–60 וה–70,היה מספר לבנותיו הקטנות נטליה ומרתה לפני השינה כל מיני שירים שהמציא .לדבריו עשה זאת כדי ש"לשעמום לא יהיה מקום להידחק בינינו". אמת,איני מבינה משפט שכזה ומחשבה שכזאת,למה שעמום במערכת יחסים בין הורה לילד יכולה למצוא את פתרונה בהמצאת שירים לפני השינה ?!וגם אם המצב הינו כזה -זה מאוד משונה ומצער לדעתי.

בספר מובאים 11 שירים. כשסיימתי לקרוא את הספר לא זכרתי אף שיר שריגש אותי. הסתיימה הקריאה בספר ומחק גדול בא ומחק הכל מהזיכרון ומהרגש שלי,אולי זאת הסיבה שהשירים כתובים לילדות נבונות?!,ואם כן,אז אי-אפשר להכניס בם קצת רוח שובבות ילדים,וטעם של ילדות?! לי נראה שויזלטיר אפילו שהוא נמצא בעמדת אבא שמספר שירים לבנותיו -הוא אדם ללא דימיון ילדי,ללא חוש רגש של קסם,ללא זיכרון ילדות בטעם סוכריות קופצות בפה . בקיצור משורר כבד ראש שלא הצליח להיות ילד. אבל מאחר ואולי אני טועה ,אביא כאן כמה דוגמאות לשירים בספר ואתם תחליטו בשביל ילדיכם.

הלך לו החתול שלי
--------------

"הלך לו החתול שלי,
הלך ולא חזר.
אני מרגיש כמו שבר כלי.
כבד לי ומוזר.

אין לי מושג לאן הלך
ומה קרה לו שם,
ומי יודע מה משך
אותו אל העולם.

אולי הוא מאושר עכשיו,
או אין אומלל ממנו,
אולי היתה לו תאונה,
אולי הוא כבר איננו.

ואם אתה קיים אי־שם,
חתול אבוד שלי,
ואם מתוך חלון מואר
יבקע פתאום שירי,
תן סימן חיים קטן,
תן סימן חיים.

עזוב בסך הכל חתול,
אומרים החברים,
תגש אל השכנה ממול,
יש לה שלושה גורים.

אבל אצלי זה לא עובד,
ולא אקח שום גור,
כבר חודש אני לא רוקד,
הלב שלי שבור...."

התאומים והאריה
-------------

אריה אחד יצא מסבכו
ופגש שני תאומים.
התאומים אמרו לאריה:
"בוא נדוג כלנו דגים",
אמרו התאומים לאריה.

לב האריה היה רע אותו יום,
וחם הקיץ היה מציקו,
גם מרגיזה שלותם של הדגים
המשיטים במי נחל פתלתל,
"בואו נדוג כולנו דגים!"
אמר האריה לתאומים.

זינק האריה אל הנחל הרץ,
שני הדגים חמקו ועברו.
והחל האריה לפרפר ולהתיז:
הושיטו לי יד, הצילוני מפה!.

התאומים טפסו על העץ,
שלא יתיז עליהם האריה....
"נכנסת יותר מדי עמק!"
נדו התאומים לאריה.

התאומים ירדו מן העץ
והסתלקו מן המקום.
על גורל חברם האריה
לא השיחו אותו יום:
"יש דגים גם בחנות",
אמר בחדוה תאום אל תאום.

{מה שאהבתי לצד השיר, זה האיור הנלווה אליו שבו התאומים הם שחורי עור, {כושים} מקורזלי שיער,עיניים לבנות ואישונים שחורים, נמצאים על ענף עץ גבוה ומתחתם האריה חצי רועם חצי מבקש .אבל למה ציירו את התאומים ככושים ?!,באותה מידה אפשר תאומים לבני- עור או ג'ינג'ים,אמת אין לי תשובה,אבל אהבתי את התאומים בצבעם השחור.}


העץ של ינובסקי.
--------------

"על ראש הגבעה שבקצה המגרש
עומד עץ חרוב גדול
...שכננו ינובסקי אומר: החרוב
הוא מאכל בהמות,
אבל הוא מסכים להוריד מהעץ
וזה מעשה טוב מאוד.
..כל פעם שינובסקי מוריד לי חרוב
הוא אומר לי: בוא הנה,פוחז,
וכשאני לועס ויורק גרגרים,
הוא אומר לכולם: הנה עז.
אבל זה לא אכפת לי כל כך,באמת,
העיקר שיוריד לי הרבה,
ואני בתור פרס על מה מה מה מלאכתו הקשה
אפילו עושה לו מֶה מֶה מֶה".


הספר מאויר באופן יפהפה על ידי זויה צ'רקסקי־נאדי,בצבעים עזים המשתרעים על כל עמוד שלם מול כל שיר.
האיורים הם "הסוכריות שמתפוצצות בפה",התבלינים שבספר שלעומתם שיריו של ויזלטיר נראים משעממים וחסרי חיים בפני עצמם גם כך.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על שירים לילדות נבונות