ביקורת ספרותית על ארטמיס מאת אנדי וייר
ספר בסדר

---

#
יש ספרים שנועדו רק לבדר את קוראיהם. אין שום אג'נדה נסתרת מאחורי הכתיבה, הסופר אינו מתיימר להשאיר את חותמו על קוראיו, מקסימום הוא מקווה שספרו יהפוך לסרט והוא ירוויח המון כסף (כי למעט כמה יחידי סגולה, לא סביר שמישהו יוכל לקנות אי או מטוס פרטי מכתיבת ספרים). הספר הזה שייך לספרים האלה, והוא מבדר בקלות ובלי רגשי אשמה.

ארטמיס – אלת הציד במיתולוגיה היונית שבתור תעסוקה צדדית היתה אחראית גם על הירח - הוא שמה של העיר הראשונה והיחידה על הירח. החיים בה קשים ועניים יחסית לחיים בכדור הארץ ודורשים הסתגלות, ידע ותרגול. ג'אזמין בשארה היא צעירה ממוצא סעודי (כן, כן), מוסלמית שהתפקרה. היא גאון, ויחסה לחוק גמיש ביותר: היא שומרת על חלק ממנו ומוכנה להפר חלקים אחרים, ופועלת על הגבול שבין מוסרי לחוקי. מבחינת ההתנהגות – היא הכלאה בין מתבגרת בת 13, עם רמת התרסה והתגרות גבוהה מהממוצע, לבין שריף העיירה הנלחם ברעים.

הספר משובץ בהסברים מדעיים [אמינים בעיני הדיוט במדעים, כמוני] שלעתים קרובות הם מפורטים מאד ומעייפים. זה "מדע בדיוני לייט" כי למעשה פרט לזירת ההתרחשות – הירח על כבידתו הנמוכה וחוסר האוויר – הסיפור הוא סוג מותחן המאפשר לסופר פלטפורמה נוחה לסיפורים נוספים עם אותן דמויות.

נהניתי מספרו הקודם של וייר "לבד על מאדים" בו יכולת הסיפור שלו ועיצוב דמותו החיובית של הגיבור הפכו אותו למהנה וקריא. וייר הוא בן של פיזיקאי-חלקיקים, בעל רקע במחשבים ובמדעים שניכר מאד בכתיבתו. הספר חביב, קליל וקריא. נראה לי שהוא נכתב בחיפזון, כדי לענות על ציפיות הקהל שביקש עוד אחרי "לבד על מאדים". ווייר ניסה להתרחק מגיבורו על המאדים וכתב גיבורה-אשה, שאם היא מעוצבת על פי דמויות נשיות בחייו, אין לי אלא להשתתף בצערו ולנחם אותו שאחרי הגנון יש העולים לכתה א'.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ארטמיס