ביקורת ספרותית על ארטמיס מאת אנדי וייר
ספר בסדר

---

יש משפט יפה כזה. אפשר למצוא אותו בעטיפות של מסטיק בזוקה. והוא הולך ככה: "עד גיל 21 תגיע לירח"


אז נכון, שנה הבאה אני אהיה בן 21, כך שכנראה להגיע לירח אני לא אספיק עד אז. אבל מה שכן קרה לפני שמלאו לי 21, זה שהספקתי לקרוא ספר שמתרחש על הירח!


אך לצערי הרב, נכונה לי אכזבה. במקום ספר שמתרחש על הירח, הרגשתי כאילו אני קורא ספר שמתרחש דווקא בתל אביב. הוא מספר על בחורה שגרה בדירה קטנה ומבאסת. היא רוצה להרוויח הרבה כסף בשביל דירה מכובדת אבל זה לא הולך לה בקלות. היא עובדת בשליחויות אבל זה לא מספיק לה. הסיפור הכי תל אביבי שיש, לא?

נכון שאחרי זה, בעקבות ניסיון כושל ואמיץ להרוויח את הכסף המיוחל, היא מסתבכת עם תאגיד ענקי שמנוהל על ידי כנופיית פשע ברזילאית, וזה פחות אפשר למצוא בתל אביב. ועדיין - איפה כאן הירח? לי זה הרגיש כאילו באותה מידה עלילת הספר הייתה יכולה להתרחש בכל מקום על פני כדור הארץ. חוץ מכל מני דברים כמו כוח הכבידה שמשנים קצת את האווירה וגורמים לקוראים להיזכר שמדובר בסיפור שמתרחש בירח, הקוראים מקבלים סתם סיפור חביב עם קצת אקשן פה ושם, קצת הומור, ספר קליל להעביר איתו את הזמן ויאללה לספר הבא.



נראה לי שאצטרך לחכות לדבר האמיתי.

» ביקורות נוספות של זה שאין לנקוב בשמו
» ביקורות נוספות על ארטמיס