ביקורת ספרותית על מסעותי עם חמותי מאת מאירה ברנע-גולדברג
ספר בסדר

---

הספר מתואר כקליל, ואכן הוא מאד קריא וקראתי אותו במהירות.
עם זאת, תוך כדי הקריאה היתה לי הרבה מועקה, בעיקר עקב היחסים הקשים בין גיבורת הספר, שירה, לבין אימה, והמצב הנפשי הקשה שבו נמצאת שירה.
כלאחר יד מספרת שירה איך ניסתה לעבוד עם הפסיכולוגית שלה על רשימת כללי האכילה שלה בסגנון "ללעוס כל ביס חצי דקה" ו"לא לגמור מהצלחת" ומספרת שהגיעה כמו כלום לשלושה עמודים. נחמץ לי הלב. בעצם הסיפור בספר הוא הרבה יותר שטחי מאשר מה שבאמת עובר על הדמויות, שאלה דברים קשים מאד.
עוד נקודה מעניינת היתה שכמעט היה אפשר להבין את החמות בסיפור - אמנם היא לא מכבדת את הגבולות של ילדיה, ובעיקר אומרת דברים איומים לכלתה, מה שלא מוסיף לאושרו של בנה - אבל אפשר גם לראות בכמה וכמה סיטואציות כיצד היתה לה כוונה טובה לבלות עם הנכדים או לפנק אותם, בעוד כלתה בעצם בעיקר צריכה לשחרר ולא להחיל את הפרעות האכילה שלה על הילדים. הכלה עצמה היא דמות מאד לא נעימה שקשה להזדהות איתה. ובנוסף, יש אמירה מאד חדה לגבי ההבדלים בין החיים האמיתיים לבין הרשתות החברתיות.
אני מרגישה שיש פער בין הנושאים שבספר לבין הכתיבה שהיא באמת קלילה וזורמת. גמעתי את הספר, אבל הוא בעיקר ליווה אותי בתחושת מועקה, ולא בתחושת צחוק.
הסוף לדעתי הוא פשטני מידי ומהיר מידי, והייתי שמחה שיגיע לאחר התפתחות משמעותית יותר של הדמויות או אפילו לא בכלל...

» ביקורות נוספות של עידיתה.
» ביקורות נוספות על מסעותי עם חמותי