ביקורת ספרותית על מסעותי עם חמותי מאת מאירה ברנע-גולדברג
ספר בסדר

---

#
יש פה שפע של ספרות מקור, שאני בדרך כלל לא קוראת, שווה לכל טעם כמעט. ספרים המבוססים על זיכרון ונוסטלגייה, ספרים לאומיים, ספרים על מלחמות גבורה ושכול, רומנים השואפים להיראות כאילו נכתבו בארצות הברית או אירופה, רצוי עם שמות שיסתדרו היטב בניכר, כשיתרגמו את הספר לאנגלית וירצו להפוך אותו לסרט. סיפורי מתח למיניהם, עם "המוסד" ובלעדיו, וגולת הכותרת – שנינונים. ספרים הנסמכים על כישרון כתיבה, הומור, ובחירת נושא אוניברסלי שרבים מכירים (ורצוי סובלים ממנו). הם קלילים, הם מדברים בהומור(?) על תופעות יומיומיות מעצבנות, מעצימים בעייה זניחה לכלל קטסטרופה קיומית, שנפתרת לקראת הסוף (הטוב) בחיוך ואנחת סיפוק.

בסיפור הזה יש זוג נשוי ואמיד המתגורר בשכונה אמידה באחת מערי השרון. הגבר עורך דין ידוע, עשיר, חתיך, מתחשב ואוהב את אשתו. האשה יפה ודקיקה (פרטים חשובים...), שספרה השלישי יצא עכשיו לאור, היא מקבלת מאות לייקים בפייסבוק על כל סטטוס שהיא מעלה (והיא מעלה המון), יש לה שני ילדים שהיא מחנכת ברוח הימים האלה – בלי סוכר וגלוטן, עם צחצוח שיניים קפדני ותועפות חוגי העשרה. יש לה חברה הכי טובה שהיא רווקה שמנמנה שמתה להתחתן, Comme il faut . זו רשימת הפלוס. במינוס יש לה הפרעות אכילה וחמות.

טוב, חמיות וכלות הן (בדרך כלל) סיפור שבמקרה הטוב הוא שלום קר ובמקרה הרע - מלחמת גוג ומגוג. הן נוטות להילחם על טריטוריות (הבן/הבעל) להיכנס לתחרות את מי הילדם אוהבים יותר, להיפגע עד דמעות האחת מהשניה ולרוץ לבג"ץ = הבעל/הבן שיקבע אחת ולתמיד מי הכי צודקת, הכי טובה הכי יודעת איך צריך לחיות אבל נתקלת בחוצפנית/בעלובה שאין לה חיים/ בחסרת התרבות/במתערבת בכל דבר/ במזניחה את הילדים/בחסרת הטקט (אפשר להוסיף לרשימה כמעט בלי סוף.) ו"או היא, או אני!" האולטימטם האולטימטיבי, שכמו רוב האולטימטומים מפיק כלום, עד להתנגשות הבאה.

עכשיו הספר. כתוב נחמד. קצר למדי. מתאים לכללי הז'אנר. זה ברשימת הפלוס. במינוס יש דמויות לא אמינות, ואירועים לא סבירים. החמות פה היא כל כך טפשה (לא שלא נתקלתי בשילוב של רוע וטפשות, אבל כדי להפיק איזו תועלת מרוע חייבים מעל 60 נקודות IQ, נראה לי) הכלה היא טמבלית רכיכתית שכולם דורכים עליה. האמא של הכלה היא מפלצת לא מקוטלגת. היחסים לא ברורים. מה שברור זה הכעס הבלתי נשלט כלה/חמות וההפך. ואולי זו תכליתו של הספר, מה אני יודעת?

למי שמאמין לכריכות אחוריות - "דמויות בלתי נשכחות", "תרצו לחבק את המשפחה שלכם". ניחא.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על מסעותי עם חמותי