ביקורות ספרים על הספר בחזרה מעמק רפאים - ספריה לעם #755
|
|
|
|
את חיים באר תמיד ראיתי בספריה בבר אילן ומעולם לא קראתי את ספריו, אבל הכריכה משכה את עיני והתקציר וגם כשעבדתי ביריד ספרים, נתקלתי בו בדוכן.וגם בספר החדש שלו שחקר על שי עגנון, ואני בתור ידועה כחובבת עגנון, והוא הסופר האהוב עליי, בזכותו הלכתי ללמוד ספרות עברית בבר אילן.
הסיפור מגולל את סיפורו של סופר בשם אלישע מלגוים השנוי במחלוקת עם שעות נחרצות, התחתן עם גויה ונקבר בבית קברות נוצרי. אחרי מותו חוקר על חייו במאי סרטים וגם מראיין את רעייתו, ואת כל תורתו. ההתחלה הייתה מעניינת, היו רגעים שממש חשבתי שחיים באר ממש מחיה את עגנון, כאילו יש בתוך הסופר הזה איזה מש... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
|
כמאמרה של רחל המשוררת, "רק על עצמי לספר ידעתי", שולח חיים באר את ידו בפרוזה בדיונית (לא לראשונה), אך לא מצליח - או לא רוצה - לחרוג מהעולם הפנימי העשיר של חיים באר עצמו, של תולדותיו האישיים, ושל מה שהוא תופס כעתיד שלו. בספר יש רמזים למכביר לכך שאלישע מילגרוים אינו אלא ורסיה של חיים באר עצמו (דוגמה אחת: תיאור חילול השבת של אביו של מילגרוים וצעקותיו של אלישע על אביו). ולדעתי הפרשנית בשקל, הספר הזה נכתב כדי לתת מפלט לפחדיו של באר ממה שעתיד להיעשות ליצירתו לאחר מותו (שריפת כתביו על-ידי דתיים לאומיים שנואי נפשו? מחיקת זיכרון בידי מדינה שתהיה ברובה חרדית-דתית-לאו... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
#
זה אחד מאסופֵי הספסל, ספרו הראשון של הסופר שאני קוראת. אחרי שני ספרים (לא של הסופר) שנטשתי בזה אחר זה, הנחתי שאותו לא אנטוש (הנחה נכונה מהסיבות הלא נכונות).
כגילוי נאות צריך לומר שאני לא מכירה את ירושלים, שהיא הסביבה העירונית העיקרית המתוארת בספר. הפעמים המעטות שאני מגיעה לירושלים הם לצורכי עבודה ובסוף היום אני מאושרת לראות את השלטים הירוקים האלה שמציינים את הדרך לתל-אביב. איכשהו יש לי תמיד הרגשה, שאולי לא אמצא את הדרך ואהיה נדונה לשיטוט אינסופי בכבישי העיר וברחובותיה, המלאים אנשים חמורי-סבר וזועפים.
המספר את הסיפור הוא במאי של סרטים דוקומנטריי... המשך לקרוא
37 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
על כריכת הספר בחזרה מעמק רפאים יש תמונת שולחן בית קפה ירושלמי, צמחיה ברקע, כיסא עץ, ועל השולחן מונחים שני ספלי קפה, צלחת עם מאפים, וספר. הספר, בכריכתו הצבעונית ובצבעי ההוצאה של עם עובד, הוא הספר "נעטרי הקוצים" מאת אלישע מילגרוים, גיבור הספר. כלומר לא ברור מי הגיבור, האם הגיבור הוא הסופר, שהספר מתחיל בתיאור מעמד הקבורה שלו, או הספר, או שמא אנשים אחרים הם גיבורי הספר, ואולי הגיבורה היא יצירתו הספרותית של מילגרוים, ורעיית הסופר המנסה להשכיח אותה. אדם קרוב אצל עצמו, ונושא הגורל של היצירה הספרותית והאומנותית, וגורל זכרם של היוצרים, הוא נושא שנוטה להעסיק סופר... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לא צלחתי את הספר,
ספר ראשון של חיים באר שאני קוראת ופשוט לא הייתי מסוגלת לסיים את הספר, התפלאתי שצלחתי 150 עמודים ממנו.
הספר טרחני ומתאמץ מדי! לא הבנתי באיזו תקופה מתרחשת העלילה בגלל השפה המתאמצת מדי ובגלל המיש מש של איזכורים מהתנ"ך והמצאות של הסופר
או שאמנם כל ספריו של באר כתובים בצורה הזו?
... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שוב התאכזבתי. זה לא שחיים באר לא יודע לכתוב - הוא יודע ועוד איך,אבל מבזבז את יכולותיו על סיפור לא ממש מעניין, רכילות של הברנז'ה מהמיליה שהוא חלק ממנו. הסיפור אמנם קולח ובעל עלילה אבל חוטא בכמה בעיות מרכזיות: אמינות - נכון שסופר יכול להמציא מה שהוא רוצה כי זה רק סיפור, אבל צריך שיהיה גם אמין וזה ממש לא. דבר שני - חיים באר מרשה לעצמו "להתפאר/להשוויץ" בידע הבלתי רגיל שלו באימרות, פסוקים ושפה שאף אחד אחר לא משתמש בה בדיאלוגים יומיומיים וזה די מעצבן אפשר לומר. האמת היא שמרוב שאני מכבד את חיים באר - התאפקתי והמשכתי לקרוא גם כשזה הפסיק להיות מעניין. לסיכום אצטט א... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ללקק את האצבעות! כך הרגשתי במהלך קריאת ספרו של חיים באר, בחזרה מעמק רפאים. האמת, כאשר שוקעים עמוק בספר כלשהו, הוא מצטייר כספר הטוב ביותר הודות למה שהקריאה בו עושה לנו. אבל ספרו של באר לא רק גורם לך לשקוע בו. כל עמוד חושף בפני הקורא בקיאות ברזי הניסוח, השפה, ביטויים מן המקורות, הומור ומילים ביידיש - כל אלה מוסיפים טון וגוון מקורי יצירתי ועשיר לחווית הקריאה. והעלילה כולה היא השתללשות עניינים שיכלו בהחלט להתרחש במציאות, עד לעמוד האחרון. הספר מכניס את הקורא לאווירה בלתי רגילה שתחילתה במותו והטסת גופתו של סופר בשם מילגרוים אלישע, שמת בפולין במפתיע. מכאן שו... המשך לקרוא
18 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חיים באר רצה לכתוב רומן, אבל במקום זה יצא לו ספר שכולו רכילות. ובפועל זה אפילו גרוע יותר.
דווקא בגלל שבעיניי זה ספר גרוע ומעצבן במיוחד התאמצתי מאד לסיים אותו, מתוך מעין תחושת חובה לקרוא עד הסוף ורק אז לנמק.
העלילה -
זהו רומן ריכולים. כולם מרכלים ואומרים דברים רעים על הסופר הידוע ועל אשתו - גיבורי הספר כביכול, ומחפשים עוד ועוד פרטים מציצניים על חייהם הלא מושלמים.
את מי חשב באר שזה מעניין? האמנם יש מישהו שחושב שסופר טוב ומוכשר הוא באמת אדם גדול ו/או צנוע ו/או יפה הליכות בהכרח? ולמה זה חשוב בכלל?
ייתכן שבאר חושב שכך ראוי שיהיה, או שהוא חושב שכך סבורים קו... המשך לקרוא
40 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אין, אין עברית כזו. פשוט אין. עברית המכילה בכפיפה אחת סלפי, נייד, רטט המוביל למסרון ועברית עשירה בסגנון מקראי כנהוג בשכונות החרדיות בירושלים. זה לא מפליא לנוכח הדמויות הצבעוניות הנוכחות.
לא פעם גורמת העברית העשירה לפרצי צחוק. חיים באר יודע לענג את הקורא וזה לא תמיד הקייס אצלו ובכל ספר, אם כי כאן זה בהחלט הצליח לו.
על מה ולמה הספר מענג כל כך, פרט לשפתו המשלבת שפה גבוהת מצח ושפת רחוב? העונג אותו שואב הקורא בא מעלילה מעין בלשית ודמויות אקסצנטריות, כאלה שאינן חסרות בנוף הירושלמי.
אלישע מילגרוים הורתו כחרדי וסופו שייקבר בבית קברות נוצרי בעמק רפאים אשר בי... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
האישה שהופיעה בהלווייתו
ליד קיברו הפתוח נצבות שתי נשותיו כמחזה סוריאליסטי, האחת כפופה שהזמן חרץ בפניה, זועקת בקולות שבר. מלחששים, זאת אשתו הזנוחה המגיחה מעברו, בכדי להצהיר, אני פה כאשתו החוקית. בצד השני של הקבר, ניצבת אישה שנייה, מעוררת גאווה, מסתורין ועצבות מאופקת הקורנת בשתיקתה. תמירותה מביעה השתייכות מסויגת. לא ניתן להתעלם מיופייה שניכר בשערותיה הארוכות והשחורות שפסי לובן שזורים בהן מקיפים פנים, מאורכים וקפואים, הגורמים למלווים ללחוש בהפתעה, שהייתה בת זוגו האחרונה, אך טיב יחסיהם לא הובהר מעולם.
נשמתי נעתקה כשראיתי אותה, האישה שהכרתי לפני ש... המשך לקרוא
29 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
סמלי במקצת לסיים את ספרו של חיים באר בחג הקציר, חג מתן תורה, כאשר כתב ידו של גיבור הספר אלישע מילגרוים, בעל הרומן ‘נעטרי הקוצים’, מספר על נפשו הקצה של מלך מלכי המלכים בעמו ורצונו להחליף ולתת את התורה לעם אחר.
אז התחלתי לקרוא לפני כשבוע וסיימתי לקרוא היום, בחצות היום, כשהחמה יוקדת על ארצנו הקטנטונת בחום בוער אך מתון לעומת הימים האחרונים. והספר צינן במעט את החום וחימם את חדרי הלב.
תמיד ריגשו אותי ספריו של חיים באר, עוד מקריאתי הראשונה את ‘נוצות’ על סף גיוסי ודמעות שניקוו בעיניי עם תום קריאת הרומן ‘חבלים’. וכל ספר שלו מלווה בהתרגשות, ציפייה ואהבה לס... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ראשית: בשתי מלים: הנאה גדולה.
כשאני בא לבדוק עם עצמי, מה גרם לי ליהנות מן הספר, אני סבור שדווקא העלילה הבלשית, כביכול, והסוף המפתיע, דווקא הם לא היו הגורמים העיקריים להנאה.
ההנאה נבעה מן השפה הנהדרת, והלשון העשירה המלאה מובאות מן המקרא ומספרות חז"ל ואחריה, מסיפורי החסידים, מן "היידישקייט" ואהבת המקורות היהודיים.
הספר מומלץ מאוד לאלו שהעברית על כל רבדיה, גורמת להם הנאה, וש"מאייסעס" יהודיים פורטים על מיתרי ליבם.
... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כשהייתי נערה אהבתי לצפות בסרטיו של אלפרד היצ'קוק.
זה התחיל מכך שלמדתי במגמת אמנות. היינו הולכים מדי חודש למוזיאון ת"א ובית הלנה רובינשטיין לראות תערוכות ופעם בשבוע לקולנוע לב שבדיזינגוף סנטר לצפות בסרטים ולנתח אותם. היו לנו מרצים מרתקים וביניהם נכח גם גידי אורשר שהיה נותן הסברים מעלפים ומקבל אף את פרשנויותיהם של התלמידים הנלהבים (אני לא הצבעתי, הייתי ביישנית מדי) באמצע השנה התחלנו לצפות בסרטיו של הבמאי האגדי: "הציפורים" תחילה ולאחר מכן "ורטיגו", "האיש שידע יותר מדי" ואף "רבקה" האלמותי שכתבה אהובת נפשי, דפנה דה מוריאה המדהימה והבלתי מוערכת.
גידי הסב... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
