הרגשה משונה הייתה לי כשהזדמן לי ספר ישן זה והתחלתי לקרוא בו. ישראל שבה הוא נכתב הייתה ישראל אחרת לגמרי. ממש כוכב אחר מישראל שאנו מכירים היום.
זו ישראל ששלטו בה האליטות הישנות, שלקיבוצים היה בהן כמובן חלק נכבד וחשוב.
ואכן נתן שחם הסופר, היה חבר קיבוץ ובאופן "טבעי" מועלית פה פרשה "עתיקה", אבל אמיתית! מההיסטוריה הקיבוצית, והיא פרישתה בסוף שנות העשרים מ"גדוד העבודה", של קבוצה קומוניסטית ובראשה מנהיגה מנדל אלקין. קבוצה שחזרה לברית המועצות והקימה שם קיבוץ במתכונת של הקיבוצים בארץ ישראל. שמו של אותו קיבוץ (באוקראינה) היה "ויה נובה" (דרך חדשה). גיבור הספר הוא אחד מאותם אנשים, שלאחר שעמד באלף ניסיונות קשים של המשטר הקומוניסטי ושרד בהם, חוזר לעת זיקנתו ברגע שהתאפשר לו הדבר לישראל כעולה חדש ופוגש כאן את אשתו לשעבר, בתו, ואף את בנו מאשה אחרת…
מבחינה טכנית, אנו שומעים בגוף ראשון מונולוג של גיבור הספר שמספר לנו הקוראים על קורותיו באותם ימים רחוקים ועל החיים הקשים שעבר באותה ברה"מ.
שחם יודע לספר סיפור והוא מבוסס ומגובה בעובדות היסטוריות. אולי אינני אובייקטיבי, כי מאז ומתמיד התעניינתי בהיסטוריה וידעתי פרטים רבים המסופרים כאן וכמי שמכיר את החומר יכולתי להבין ולהזדהות עם המסופר כאן. אבל אני תוהה עד כמה יכול צעיר, שאיננו מכיר כלל את העובדות ההיסטוריות של התנועה הקומוניסטית בארץ ובעולם להבין וליהנות מהמסופר בספר.
אני על כל פנים, אהבתי את הספר ואת העברית המשובחת שבה הוא נכתב - בניגוד לעברית המדוברת והרזה שבה נכתבים היום ספרים רבים... וכמה סמלי הוא בעיניי שנתן שחם נפטר ממש השנה רק לפני כחודשיים, כשהוא איננו צריך להתהפך בקברו וחווה עוד בחייו ישראל שונה לחלוטין - ימנית מאוד ולאומנית מאוד עם הדתה הולכת וגוברת... בעיניי על כל פנים זהו ספר טוב וכתוב היטב.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
