ביקורת ספרותית על פיטר פן הספר המוער - פיטר וונדי ופיטר פן בגני קנזינגטון - הסדרה המוערת # מאת ג'יימס מת'יו בארי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 6 באוגוסט, 2013
ע"י MatanBenYosef


מעולם לא התלהבתי מהסיפור של הילד שלא רצה לגדול, זה שקוראים לו פיטר פן. כל המופעים, הסרטים והעיבודים השונים שפגשתי מדי פעם בילדותי ועד היום בעצם, לא השפיעו עליי באופן שבו אגדות אחרות השפיעו, כמו למשל הקוסם מארץ עוץ; אך מסיבות אישיות, החלטתי לקרוא את פיטר פן (הנקרא בעצם 'פיטר ווונדי'), ולא היו לי הרבה ציפיות. אבל הספר הפתיע, התקדמתי בעלילה והופתעתי, התחברתי לסגנון הכתיבה הייחודי של בארי ולאיורים שהתלוו לפרקים השונים וכמו כן קראתי בהתלהבות את רוב ההערות של המתרגמת, גילי בר הלל סמו.

הספר עצמו הפתיע אותי לטובה, כיוון שהוא שונה באופן מסוים מכל עיבוד דיסני או מחזה אחר; בגרסאות האחרות מעולם לא נחשפתי לצדדים האפלים של פיטר פן, צדדים שעשו את הספר מעט טוב יותר בעיניי מהעיבודים השונים. *זהירות, ספוילרים*,
הצד האפל של פיטר פן הוא לא בדיוק אפל - הוא יותר צד שלא חשפו בדיוק בסרטים השונים; את הצד היהיר, השחצן, את פיטר פן ששוכח מכל דבר לא טרחו להראות בגרסאות אחרות. פיטר הוא לא טלית שכולה תכלת, וארץ לעולם לא היא לא המקום הכי יפה שקיים בעולם; הילדים (וונדי, מייקל, ג'ון) עד מהרה לא זוכרים מי הוריהם, וכן, כנראה שיש לבארי ביקורת על העניין הזה אם באחד הפרקים הוא ציין "עד מהרה גברת דארלינג נשכחה".

לא הכל טוב בארץ לעולם לא, וגם לא אצל פיטר פן; אך עדיין יש לספר סוג של קסם שכזה שלא מצאתי בגרסאות הבמה והמסך, קסם מיוחד שכזה.

אבל, יש סיבה למה לא נתתי לספר 5 כוכבים, ונתתי רק 4 - הפרק האחרון שבספר, זה שנקרא "כשוונדי גדלה", הרס עבורי מעט מהתמימות בספר. הפרק, המתאר כיצד הילדים האבודים כולל גיבורי הספר הולכים וגדלים, שוכחים כיצד לעוף ושוכחים מקסם; בעוד פיטר פן נשאר הילד שאינו יכול לגדול אבל הילד שגם אינו רוצה לגדול. כולם סביבו גדלים, מתחתנים, והתיאורים של בארי, אפרוריים וקודרים באופן שפוגע בתמימות הנעימה שעד כה הציג, שדיבר על אבק פיות ועל 'האם אתם מאמינים בפיות?',
לדעתי, בארי יכול היה לסיים את הספר בפרק ה-16, בסצנה בה המשפחה מתאחדת ופיטר צופה בחלון והמחבר טוען שזהו "אושר שיהיה מנוע ממנו לעולם". פסקה קטנטנה כזאת לא הורסת תמימות, היא פשוט מכילה כמה מילים שמחות שיש בהן תמהיל של עצב בסופן.

בכל מקרה, למרות שהפרק האחרון הרס לטעמי משהו בספר הזה ואפשר היה לוותר על חלקים נרחבים ממנו, עדיין אני ממליץ על קריאת הספר, לאלו שרוצים לגלות קצת יותר מהילד שאינו יכול לגדול.


4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ