בחרתי בספר הזה על מנת לנסות ולהעמיק בסוגיה הזו וגם מטעמי סקרנות (מודה), הספר נחמד מאוד, בסיומו הרגשתי שהיה בו "כמעט", ציפיתי להיחשף באופן גלוי יותר אל הסיטואציות שבגנון החיים הזה, התחושה שלי שהתיאורים מסתיימים באמצע וחסרים לי פרטים בעלילה.
מלבד זאת הכתיבה טובה, הדמויות מעניינות מאוד.

ספר איום ונורא.

אני לא נוהגת לכתוב ביקורות באתר,אבל בגלל שצצו בימים האחרונים הרבה ביקורות מהללות לספר הזה, ביקורות של אנשים שנרשמו ממש עכשיו לסימניה, אני בכל זאת אכתוב כמה מילים על הספר הזה, שקראתי לפני כמה שבועות.
כי הוא גרוע במיוחד.

הסיפור בקצרה, והוא דבילי להפליא - שני זוגות ועוד גבר מקימים להם מעין קומונה של חיים משותפים, ואז כמובן מתחיל סיפור (דבילי כבר אמרתי?) של תשוקות אסורות, אהבות שאין להם מקום בחיים השמרניים, קנאה,אינטריגות ושאר ירקות.

במסווה של אמירת דברים לא פוליטיקלי קורקט על מוסד הנישואים מצאתי ספר איום ונורא: צעקני, אינפנטילי, גדוש בסצנות סקס סתמיות וכתוב רע.

לא יודעת איך סיימתי אותו ולמה בעצם.

תמיד קינאתי באנשים שעשו פוס באמצע החיים, והלכו אחרי החלומות שלהם. כלומר חיו את החלומות.יותר מכל צריך לזה בעיקר אומץ. לקטוע את מהלך חייך, לעצור את כל המוכר והידוע, לשנות כיוון ולהתחיל מהתחלה. נשמע כיף, כן. קל? אני לא בטוחה.כנראה שכולנו נולדנו עם שק של חלומות. אבל יש כאן טריק. ברגע שנגשים חלום, והשק יתרוקן- מיד הוא יתמלא בחלום אחר שצריך להגשים. מה שגורם לנו להיות במירוץ תמידי. ואחרי מה? ואולי הכל הוא תעתוע?

חמישה מבוגרים, מתוכם שני זוגות נשואים עם ארבעה ילדים,מחליטים לעבור לחיות יחדיו בקומונה. גם ככה בסביבת מגוריהם העכשווית הם האאוטסיידרים, אלו שמתלחששים אחריהם.הם לא ייצאו משם כמו שנכנסו. כל אחד מהם עבר תהליך,החברות שלהם עמדה למבחן מדי יום, לא בטוח שהיא שרדה את מבחן המציאות.


אורלי סיגל כתבה ספר מפוכח ואמיץ על מגוון נושאים אקטואליים. הספר נוגע במגוון נושאים שלפני עשור או שניים היו בחיתוליהם או לא היו בכלל באג'נדה. כמו: טבעונות, אורח חיים אקולוגי, פוליאמורה, נישואים פתוחים (לא, לדעתי זה לא אותו דבר כמו פוליאמורה), וטבעונות.

בכתיבה קולחת שהרגישה לי כאילו הסופרת יושבת מולי ומספרת לי את הסיפור, נתנה הסופרת פתח הצצה לחיים אחרים- בכתיבה חצופה, אמיצה, סקסית, ונועזת שנכתבה מחוץ לקופסה- וכתבה על אנשים אמיצים שקמו ושינו את חייהם. אולי לא תמיד שיפרו אותם, אבל פעם, כשיסתכלו אחורה על חייהם- לפחות יידעו שהם ניסו.לא תמיד צריך להחזיק את החוט של הבלון. לפעמים מספיקה הידיעה שהצלחת לתפוס אותו.

אהבתי, גרם לי לחשוב.

וביג לייק לשם הספר ולכריכה היפהפיה.

יופי!

ספר לא שיגרתי המדבר על מערכות יחסים פתוחות. אני אישית מאד שמרנית ולא מתחברת לסגנון חיים כזה אבל נהניתי לקרוא את הספר, הכתיבה טובה וקולחת והדינמיקה בין הדמויות מאד מעניינת.
ממליצה לגשת לקריאה עם ראש פתוח, זהו בהחלט ספר שמעורר המון מחשבות.
שני זוגות נשואים וגבר גרוש אחד, חברים טובים, מחליטים לעבור לגור ביחד. הם מקימים קומונה ומגדלים בה ביחד את ילדיהם. הם אוכלים ביחד, מבשלים ביחד, מכבסים ביחד ואפילו מתנסים במקלחות בעירום.
עוד לפני המעבר לקומונה אצל הזוגות הנשואים הורגשה שחיקה ורצון לשינוי ובין הגבר הגרוש לאחת הנשים הייתה תשוקה בלתי ממומשת אז עכשיו בקומונה, כשכולם ביחד קרובים זה לזה, כל התשוקות והיצרים מתעצמים. לא רק מתחים מיניים בין גברים לנשים מתעוררים ביניהם, אלא גם מתחים בין הגברים לבין עצמם. כפועל יוצא מכך, נוצרים סודות ושקרים שגורמים למריבות וחיכוכים בין כל החברים.
יש מספר קטעי סקס בספר שהיו מעט גסים בעיני אבל זה לא פגע בהנאה שלי ממנו.
מדובר בניסוי חברתי משפחתי מעניין שדן בנושא המונוגמיה מול מערכת יחסים פתוחה. הוא עוסק במשמעות הזוגיות, המשפחה, האהבה והחברות מול הפיתויים, התשוקה ואינסוף האפשרויות בעולם המודרני.
האם הניסוי יצליח? מי מהזוגות יישאר ביחד? מי ייפרד? האם הגבר הגרוש יצליח סוף סוף למצוא זוגיות?
הסוף מעורר המון מחשבות, תקראו ותגלו.

223 עמודים, כולל תודות.
הוצאת כנרת זמורה ביתן.

יש לי כל כך הרבה מה לומר על הספר הזה ואני תוהה מהיכן כדאי להתחיל.
"כמה פעמים בחיים שלנו עשינו משהו כזה עם ריח של הרפתקה? בסוף נתפגר מהבורגנות. זה באמת החלום שלנו? חלונות בלגיים, ג'יפ, ועד הורים? מערכת השקיה ממוחשבת. לא חנוק לך בגרון כשאתה חושב על זה?" (עמוד 32)

קומונה! הייתם עוברים לגור בקומונה עם החברים הטובים ביותר שלכם? לעזוב את מירוץ החיים, העבודה, המרדף אחרי הכסף ופשוט לעבור לגור בקומונה.

הספר הזה עורר בי את מחשבותיי ורצונותיי מהעבר לעבור לגור בקיבוץ. (חלומות שלא התגשמו, בסוף עברנו לגור במושבה קטנה ומדהימה, ואני לא מצטערת על זה לרגע).
לחיות בקומונה. מצד אחד זה מרגיש כמו חופשה בצימר שאינה נגמרת. הילדים עם החברים שלהם כל הזמן, וגם אנחנו, אבל, וזה אבל גדול. האם כל אחד מכם היה מוכן לוותר על האני הפרטי שלו לטובת הקומונה?

אהיה כנה עם עצמי ואומר שאני ממש לא בטוחה שהייתי מסכימה לכך. ואחרי שקראתי את הספר הזה, התעוררו עוד כמה סיבות טובות למה לא לעשות זאת.

"קרקרתי בין האורחים, החברים הותיקים, אלה שלא מכירים אותי כשאני עצבנית, או לפני שצחצחתי שיניים בבוקר. אלה שלא היו ערים לכל אחד ואחד מהריבים שלי עם בעלי בחודשים האחרונים, או רגעי הפיוס, ועוד חשבו עליי בעיקר דברים טובים. חברים רגילים. סתם. וקצת התגעגעתי לזרות הזאת, שאיבדתי בקומונה, ולתחושה שהבית שלך הוא אמנם כל המרחב שיש, אבל הוא שלך". (עמוד 142).

שלוש משפחות, כמה חברים טובים, משתעשעים ברעיון של "לעבור לקומונה". אחרי לא מעט לבטים והסתייגויות מצד מי מהחברים, נופל הפור, ומחליטים, עוברים לגור בקומונה. עוזבים הכל! את הכאן ועכשיו, והולכים לחיות את החלום".

אחינועם ובועז, נעמה ומרקו, ויונתן, ביחד עם הילדים של כולם, התחילו את החיים בקומונה המודרנית שלהם בווייב חיובי (או לפחות השתדלו שכך יהיה) ועד מהרה, המציאות טפחה להם בפנים, והבהירה להם שלא הכל סוגה בשושנים.

מערכות יחסים התערבבו זו בזו, ערערו והעירו שדים מרבצם. תשוקה סוערת מול אדישות, כעס לצד שנאה יוקדת. כל אלו מנת חלקו של הספר הקסום הזה.

רואים כי נעשתה "עבודת שטח" טובה, מרגישים שהכותבת "יודעת על מה היא מדברת". חיי השיתוף, המושגים בחקלאות, ושאר תיאורים שתרמו לאמינות של הספר.

זה המקום להדגיש כי קראתי ביקורות רבות על שימוש בשפה בוטה בספר, מה שהרתיע קוראים רבים. בעיני השימוש בשפה הבוטה אל מול השימוש בשפה מאוד עשירה, אותו דיסוננס, מעניק לספר את הקסם שבו.

הספר קולח ומסעיר, ובד בבד חצוף ובועט בבטן הרכה. יש בו ביקורת נוקבת על החיים הצבועים במידה כזו או אחרת של "האנשים החדשים", כמו שעברי לידר מכנה אותם. ואצטט מתוך שירו זה: "ויש לו טונה כסף, ובכל זאת הוא לבד". אני חושבת שזה אומר הכל.

הספר הזה יצירת אומנות של ממש בעיני.
הוא כתוב בצורה משובחת, ערוך בצורה מצוינת. יש בו משלב גבוה אל מול "שפת רחוב", והם משתלבים מצוין זה עם זה, כפי שכבר הדגשתי.

בהתחלה פחות אהבתי את המעברים מגוף שלישי לגוף ראשון, אך עם הקריאה הבנתי את "כוונת המשורר" (המחברת במקרה הזה) והצלחתי להבין מדוע בחרה הסופרת לבנות את הספר בצורה כזו, לעיתים מפי מספר כל יודע ולעיתים מפיה של אחינועם. נהניתי לקרוא את הפרשנות שלה לסיפור, את הסיפור האישי שלה.

שוב, כפי שאמרתי, לספר הזה קסם משלו, יש שיאהבו, ויש שפחות.
אני אהבתי. ואני כאן כדי לספר על זה.

קריאה מהנה.

קראתי את הספר בעקבות הביקורות המצויינות שקיבל באתר הסימניה.
בעיני הספר לא טוב! כתיבה לא טובה ומבלבלת. פרקים בגוף ראשון, פרקים בגוף שלישי. בכל פעם היתה בי חוסר ודאות
מי המספר.
ספור לא אמין. שני זוגות חברים עם בעיות בחיי הנישואים בוחרים לחיות יחד עם בחור מבוגר יותר שהיה מאהב
של אחת הנשים. מתכון ברור לכשלון. חסר רקע על הדמויות, חסר עומק.
כדי להוסיף בלגאן או עניין כמה קטעי מין בוטים.
נסיון לא מוצלח, שטחי לגעת בנושאים רציניים ומסקרנים (כמו מונוגמיה לעומת פוליגמיה. מגדרים, משיכה מינית ועוד).

סיימתי לקרוא את הספר , מה שיש לכתוב פשוט וווואאאוווו. הספר כתוב בצורה עלילתית מדהימה ואינך יודע מנוח עד לסיומו הבלתי צפוי. עלילת הספר יכולה בקלות להפוך לסדרה טלוויזיונית מדהימה.

סופו של הספר גורר המון מחשבות ותהיות לגבי מוסד הנישואין ומונוגמיה בכלל, והופך לך את הבטן מהקצה אל הקצה.
(הערה: הספר מלווה בתיאורים מיניים כך שאינו מתאים לכל אחד).

ציון: 10

כל כך נהניתי לקרוא את ספר הביכורים של אורלי סיגל, ניסויים פתוחים. הספר, שעוסק בקורותיהן של שלוש משפחות שעוברות לגור יחד בקומונה, הוא ספר על יחסים- זוגיים, חבריים; על אהבה וקנאה; על תשוקה- תשוקה לחיים, שיהיו מדויקים ובעלי משמעות, תשוקה לסקס אחר. הוא מרתק ומסעיר ונוגע, סקסי ומרגש, ושרוט ומלוכלך בדיוק במידה הנכונה. הדמויות שמאכלסות את דפי הספר ואת הקומונה הן עמוקות ואמיתיות וחד-פעמיות, והן ומעוררות הזדהות במסע שלהן לחיפוש אחר האושר. הכתיבה המשובחת של אורלי סיגל לא מאפשרת להניח את הספר מהיד עד שמגיעים לעמוד האחרון. מומלץ בחום!

את התרשמותי מספר הביכורים של אורלי סיגל אני רוצה להתחיל דווקא מצורת הכתיבה, מהשפה, מהמשפטים. משובח! אין מילה אחרת לתאר.

צורת הכתיבה הזורמת, לעיתים במשפט קצר לעיתים ארוך, לפעמים מילה אחת מסכמת ולפעמים משאירה שאלה פתוחה. העושר המילולי המדויק, השפה שאינה גבוהה ומתנשאת אך אינה סלנג רחוב. כל אלה יצרו צורת כתיבה שנותנת תחושה כאילו הספר כולו הוא שיחה בין אנשים ולא מילים מודפסות. שאפו!



העלילה עוסקת בקבוצת חברים קרובה. שני זוגות נשואים, אחד גרוש. בית, ילדים, עבודה, משפחה. עד כאן הכל גלוי וידוע אך מה מסתתר מתחת?

תשוקות, צורך לנסות, לטעום, לדעת, להרגיש אבל הרי כולם חיים במסגרת ומסגרות לא פורצים. או שכן?

כל החברים מחליטים לחיות יחד עם ילדיהם בקומונה אחת. זה לא רק לבשל יחד, להרדים ילדים יחד ולהכין ארוחת ערב יחד אלא זה גם להתחבר פיזית ורגשית זה לזו וזה לזה.

ההחלטה לפתוח את הנישואים בצורה משותפת, לעשות סקס חופשי, לאהוב קצת אחרת, לממש פנטזיות מובילה כל אחד ואחת מהם להתמודדות לא קלה, לסודות ושקרים חדשים, לכעסים שצפים, קנאה, רוך, תשוקה מטורפת, נפילה כואבת ושיעור לחיים.

הספר מספק הצצה מסקרנת למה שרבים חושבים בינם לבין עצמם ורק מעטים מנסים.

נושא פתיחת הנישואים תופס תאוצה לאחרונה ורבות מדובר עליו. ואולם, בעיניי ישנו הבדל גדול בין לפתוח נישואים לבין לגור יחד בקומונה.

נישואים וזוגיות נחשבים כטאבו גם בעולם הלכאורה מודרני בו אנו חיים. אבל בחדרי חדרים ובחדרי הלב רבים מבקשים לעצמם את החופש והיכולת לאהוב יותר מאחד, לחשוק ביותר מאחת.



הספר כתוב בשני קולות ולא תמיד מבינים מיד בהתחלה מי המספר ואולם בזכות העלילה הקולחת ובעיקר המעניינת ובזכות הכתיבה המשובחת קל ליישר קו ולהתעלם ממגרעה קטנה זו.



לסיכום, הספר מומלץ בחום בשל הנושא המרתק שבו, האמת המוטחת בלי התייפיפות ומומלץ לאנשים עם ראש פתוח ואפס שיפוטיות.

עריכה: עלמה כהן-ורדי

הוצאת כנרת, זמורה-ביתן