ביקורת ספרותית על הטנק - פרוזה # מאת אסף ענברי
ספר טוב

---

התקציר חסר אז אני מצרף אותו כאן:

זהו סיפורם של חמישה אנשים שכּל אחד מהם בטוח שהוא האיש שהכריע את מלחמת העצמאות. ההתפכחות המרה של מלחמת יום הכיפורים מסחררת את חמשת הגיבורים למערבולת של חשבון נפש נוקב. המאבק על המיתוס אינו רק מאבק אישי על הכרה ותהילה, אלא מאבק על האתוס: האם זה סיפור על גבורה או על עורמה? על מצוינוּת או על נס? המשמעות שכל אחד מהם יוצק לסיפור – וכך, לקיומו שלו – היא פעימת הרגע הנצחי בחיים זמניים וחולפים.

אסף ענברי, שספרו הביתה נחשב כבר מספר שנים לאחר צאתו לקלאסיקה של הספרות הישראלית, ממשיך לארוג ביד אמן את ההיסטורי עם הספרותי, את האמת של המעשה בתוך עולם החוויה. גיבור מלחמת העצמאות לוקח את הקוראים למסע דרמטי בעקבות אחד מסיפורי היסוֹד של ישראל.

דב אלבוים

אין הרבה ספרים כאלה. בעצם, אין בכלל ספר כזה. לא רומן, לא ממואר, לא מחקר, אלא סיפור: סיפור שיש בו עובדות והשערות, המצאה ותיעוד, מאוויי לב וסיוטי לילה, קומדיה וטרגדיה, והכול כתוב ביד חכמה, חסכנית ומדייקת מאוד. מי עצר את הטנק של דגניה? כולם ואף אחד מהם: הסיפור הוא ראשומון שמתנועע "בין מעגלות הגבורה והחפיף", או "בין שואה ותקומה", או בין היסטוריה יהודית מונומנטלית לבין אנשים קטנים. מה שקורע את הלב נוגע במה שמגוחך, ומה שמגוחך נוגע לפעמים במה שכמעט נשגב. אצל טולסטוי, ב"מלחמה ושלום", מי שמעצב את ההיסטוריה אינו נפוליאון ולא הצאר ואף לא קוטוזוב המצביא הגאוני אלא האיכר פלאטון קאראטאייב. כך גם כאן.

עמוס עוז


והביקורת שלי:

ספר קצת שונה במבנה ובתוכן מספר הסטורי ״רגיל״. קשה מאוד להבדיל בו בין מציאות ובדיה.
כל גיבוריו הינן דמויות אמיתיות כמו גם גיבורי המשנה, מה שלא קורה בדרך כלל בספרי פרוזה הסטוריים אלא יותר בספרי עיון.
מצד שני הכתיבה הינה מעין תיאור היסטורי משולב בסיפור חייהם של הגיבורים, אם כי גם כאן התיאור הינו יחסית מינימליסטי ולא נוטה להשתפכויות מילוליות.
מעניין לראות איך סיפור הסטורי אחד השפיע על מהלך חייהם של 5 אנשים שונים שכנראה היו באמת מעורבים בו. מעניין היה גם לקרוא את ההקבלה בין הקליטה בקיבוץ והחיים בדגניה לחוויות שעבר הגיבור בברגן בלזן.
ניכרת עבודת מחקר מעמיקה של המחבר לפרטי הפרטים (7 שנות עבודה על הספר לפי מה שקראתי).
היה חסר לי איזשהו פרק סיום שמפריד בין המציאות לבדיון בספר. האם ניתן לקחת את תוכן הספר כאוסף עובדות הסטוריות, לפחות על פי עדויות הגיבורים או שזהו סיפור המבוסס על דמויות אמיתיות אבל הרבה מן הפרטים מומצאים. בדומה למשל לרצח בבית האדום בו הסופר פירט בדיוק מה ידוע כעובדות ומה הקדיח ממוחו.
סך הכל מומלץ גם כספר המספר על תקופות ואירועים הסטוריים מחיי המדינה, גם כספר עיון (בעיקר) וגם כספר פרוזה המספק בעיקר תהיות, הקשרים, מחשבות ומשמעויות של העובדות. מה בעצם חשוב בעצירת הטנק? האם חשוב לדעת מי עצר את הטנק? מה ניתן לקחת מן האירוע? איך אירוע כזה משפיע על האנשים שלקחו בו חלק? תוך כדי כך משולבים גם אירועים מכוננים אחרים כגון מבצע אנטבה וגם שאלות ותהיות לגבי תפיסת העולם והפוליטיקה הקיבוצית.

סך הכל ספר קצת שונה (וטוב לגלות ספרים שונים)שבאמת הייתי מכנה אותו כרישומון++. פחות כספר פרוזה ויותר כספר עיון הסטורי קליל יותר עם קריצות ותהיות לגבי סיפור האתוס של הטנק בדגניה וקצת גם לגבי החברה הישראלית.

» ביקורות נוספות של GNOLT
» ביקורות נוספות על הטנק - פרוזה #