מנפלאות הזמן: זכרתי את הספר לטובה. קראתי אותו לפני כמה שנים והחוויה נרשמה כטובה, אפילו טובה מאוד. לעיתים אני אוהב לחזור לספר בקריאה שנייה. יש זמן להתעכב על ניואנסים, מגלים דברים שלא עלו בשטף הקריאה של הפעם הראשונה.
כאן לצערי לא הצלחתי לשחזר את חווית הקריאה. פתאום הספר נראה לי טפל וסתמי. פתאום הפריעה לי העובדה שמפקד 8200 הוא בלש דגול (איפה רכש את כישורי הבילוש/ ריגול, יותר יושב על סוכן מוסד). קצינה צעירה ויפה מתגלגלת לתפקיד בכיר גם אם זמנית. פתאום הכל נראה כהבל הבלים.
יכול להיות שזו התקופה שמשפיעה על היכולת להנות מספר. הכל מרגיש פרווה.
⅗ בסולם מאני.

אני וספרי מתח לא חברים. כל כך לא חברים שכשמבארים לי את הסוף, שלא הבנתי, עדיין אני לא מבין. זה בגלל טיב הכתיבה של רוב הספרים הללו והיגיון העלילה המתפתלת.
לפני שאספר לכם על מה הספר, כמה הערות:
- לפי כמות התודות והמפורסמים שסייעו, אפשר לחשוב שמינימום "נוטות החסד" הוכה מנה אחת אפיים.
- בתור נציגנו בפריז, דב אלפון ממש מרתיח אותי בתעתיק השמות מצרפתית לעברית. הצרפתים הרי קנאים לשפתם ואני קנאי עבורם. רוב השמות לא תועתקו נכון, למשל גראנד הוטל, שזה כמובן גראן אוטל. למרבה המבוכה, במקום בו כולם טועים, מילה מסויימת אחת, הוא דווקא לא. אפילו עקביות אין.
- העלילה מבטיחה לגלות את נבכי 8 מאתיים. תאמינו לי, עד היום חייתי יפה מאוד, פלוס מינוס, בלי לדעת דבר על 8 מאתיים. אני ממשיך לא להתעניין.
- כרגיל, לא הייתי קורא את הספר לו לא נכתב על פריז. עכשיו אני יכול לקטול בשקט בידיעה ששוב נפלתי בפח. הנה אני נוקם. לפריז לא היתה כאן שום חשיבות משום שבאותה מידה זו היתה יכולה להיות ברלין או מנהטן, שאלו את לני.
אוקיי, על מה אני מלהג?
יניב מידן מגיע עם חבריו לפריז לתערוכת סביט. כבר בשדה התעופה שארל דה גול, רואסי, בשבילכם, הוא מתבדח וצועד הישר אל מול בלונדינית, כמה צפוי, בלבוש אדום, צפוי גם הוא. היא סבורה שזה מי שהיא מחכה לו, לוקחת אותו וכעבור זמן קצר הוא מת. אבל מי שהיה אמור להיות הקורבן האמיתי הוא בכלל מישהו אחר, אחד שלא אוהב את שמו הפרטי וגם את שם משפחתו קיצר והפך לכינוי שלו, שנשמע יותר ישראלי מאשר רוסיה מוצאתו.
בתמונה נמצאת גם אוריאנה טלמור, כבת עשרים, כמובן יפה ומוכשרת מ-8200, 8 מאתיים בשבילכם. היא כמובן מלהטטת בשום כלום תחת פקודותיו של זאב עבאדי, לא מהכעכים, מפקד היחידה. היא פה והוא שם. הצרפתים כמובן מגלגלים עיניים לשמים: "איך זה שישראלי חצוף מתגלגל להם בין הרגליים, אינו בעל שום תפקיד רשמי שם ויודע הכל".
החורים בעלילה ענקיים. יש סינים בעלי שמות אקזוטיים וזה לא כולל שיאומי ומייזו, יש פוליטיקאים ישראלים עם קריצה ענקית למכהנים כאן ועכשיו, יש "סמים" ויש "נברן", מכשיר פלא הרואה כל.
את אלפון קראתי בעבר בהארץ, לא מעניין, אני קורא כ"נציגנו בפריז", והוא שוב לא מעניין. אז למה אני קורא אותו עכשיו? כי יש/יהיה/היה הייפ בשל היותו מיוחס תקשורתי וברור שכל העולם ואשתו יקראו ויתמוגגו מהשום כלום הזה.
אני יודע שספרי מתח מכילים חורים כמו גבינה שוויצרית ומגבינה שוויצרית לא נמנעים בגלל החורים. מספרים צריך להמנע, והנה אני כאן, כשירות ללקוחותיי, מזהיר מפני הספר האינפנטילי הזה, המתיימר לעבור על כל שורה ושורה בספר המגדיר בדיוק כיצד כותבים ספרי מתח. יצא ספר מיותר, שאפילו לא הבטיח גדולות ונצורות ובטח לא קיים.

אילולא היה זוכה בפרסים מעולם לא הייתי חושב לקרוא את לילה ארוך בפאריז של דב אלפון. עטיפה די רגילה , שם של סופר שאני לא מכיר וחותמת של 8200 שמצביעה על כתיבה גימיקית הו גורמים לי לדלג עליו במדף. אבל הוא זכה בשני פרסים לספרות מתח – אחד מריאן הצרפתי ודאגר הבריטי. אני לא מכיר את הפרסים הללו אבל זה היה מספיק כדי לסקרן.
באופן מפתיע בלי שום ניצול מומנטום לא מצאתי אותו בספריות החינמיות בשכונה ולא ברשתות ( לא אוהב להזמין ) ואפילו בנתבג לא היה להם . הייתי מצפה שידחף לפרונט אבל מצאתי אותו במקרה במוזלים של אחת הרשתות.
זה מתחיל בחטיפה של ישראלי בנמל התעופה של פאריז ומתפתח משם בקצב מסחרר מזגזג בין ישראל לצרפת בין רחובות פאריז למאבקי הכוח בין אנשי הצבא ולדרך קבלת ההחלטות במשרדי הממשלה. הוא מותח לכל אורכו , מופרך כמו שכל ספר מתח מופרך אבל לא כזה שגורם להתכווץ בכיסא. הוא כתוב מצויין ואקטואלי מאוד ביחוד בסוף כשנופלים כמה אסימונים על ההשלכות הפריפריאליות של הפוליטיקה שאנחנו חשופים לה ביום יום וכל זה בלי שמות וזה לא מותחן פוליטי זה מותח אקשן משובח.
הסריטה היחידה בתקליט היא הנסיון להכניס סוג של מתח מיני לסיפור ובכמה מקומות שזה מופיע בספר זה נשמע לא אמין ומרגיש מאולץ. אני לא יודע אם זה מחשיבה על ספרי בונד או מישהו אמר לסופר שצריך לפלפל קצת את העלילה – אני הכי בעד מתח מיני ופה זה סתם מוריד יש מספיק מתח בספר.
הוא מזכיר לי קצת במקצב את לבד בתיאטרון המוות . אותה סוגה אבל לא אחד לאחד.
אחד מספרי המתח הטובים שקראתי בשנים האחרונות וזה שהוא גם מצליח בח"ול משמח מאוד . ממליץ עליו מאוד לכל חובבי המתח באתר.

הספר "לילה ארוך בפריז" מאת דב אלפון (הוצאת זמורה-ביתן, 2016) הוא מותחן ריגול מושלם לחופשה קצרה בחו"ל. האמת, לא בטוח שהוא ישרוד את הטיסה. המתח נבנה מהר והעלילה סוחפת את הקורא ומקשה עליו להינתק מן הספר בטרם יגיע לפתרון התעלומה. הספר נפתח עם חטיפתו של צעיר ישראלי רגע לאחר שנחת בשדה התעופה שארל דה גול. סגן אוריאנה טלמור, קצינת ביטחון צעירה, יפה ומבריקה, במדור המיוחד של 8200 (הידועה בכינויה "שמונה-מאתיים"), מוצאת את עצמה בלב פרשיית ריגול ותככים המתרחשת במקביל בצרפת, ישראל ובמקומות נוספים. לצדה ניצב מפקדו החדש של המדור המיוחד, אלוף-משנה זאב עבאדי, "ערס שרמנטי" (עמוד 86), כהגדרת אוריאנה, אבל הרבה יותר מזה. "יש לפחות שלוש טקטיקות חקירה שקרויות על שמו. והוא אכן גם ידוע כמי שבחר להפתעת הכול להעיד לטובת סרבני 8200" (עמוד 163). לקורא מתברר מהר מאוד שכמו עם עוגיות עבאדי, אחרי הביס הראשון אי אפשר שלא לגמור את כל השקית.

כאשר מתרחשת חטיפה של ישראלי נוסף בפריז, מבינים השניים כי יש הרבה יותר לפרשה מכפי שנראה בתחילה. "יש שתי דרכים להסתיר מידע, למדה אוריאנה בקורס הבסיסי בבה"ד-15. הדרך הראשונה היא להחביא אותו, וזו היתה הדרך המקובלת. נעילת מגירות, הצפנת קבצים, כספות מוסתרות – כל אלה היו בלתי יעילים, כי הם חשפו את עצם קיומו של מידע מוסתר. הדרך השנייה היא להציג את המידע כאילו אינו חשוב כלל, לקבור אותו באוקיינוס של מידע נוסף, משעמם ככל האפשר" (עמוד 33). למרות שמעולם לא נפגשו, חייבים עבאדי ואוריאנה למצוא דרך לשתף פעולה מתחת לרדאר כשמולם ניצבים יחידת קומנדו סינית קטלנית ואיל הימורים מושחת מאוסטרליה שנעזר ביועץ פוליטי מושחת בלשכת ראש הממשלה. לכל אלו מתווסף גם מפקח משטרה צרפתי אחד, ז'ול דפיסיל שמו, אובד עצות, מבולבל ומשעשע שדומה שנוצר בצלמו ובדמותו של המפקח קלוזו.

נראה שהספר הוא הראשון בסדרה שתתאר את עלילות אנשי המדור המיוחד, גוף שהמחבר מעיד כי אינו קיים במציאות, יחידת עלית לחקירות וביטחון שדה של אגף המודיעין (אמ"ן), שכפוף ליחידה 8200, בתורה היחידה האמונה על איסוף מודיעין אותות (סיגינט) של אמ"ן, שאף נחשבת לגדולה שביחידות צה"ל. לאחר שורה של תקלות באמ"ן ובגופים מקבילים בעולם, ובהם ה-NSA האמריקני שפרשת אדוארד סנודן פגעה בו אנושות, "הרמטכ"ל החליט על הקמת המדור המיוחד, והמגייסים שלו מיד פנו אליה – חניכה מצטיינת בקורס, חוקרת מצטיינת של המחלקה, עם רצף של פענוחים בתיקים שקצינים אחרים מזמן זנחו" (עמוד 68). עד מהרה מתברר לקורא שאוריאנה היא הרבה יותר מפרצוף יפה. עולם המודיעין זורם בעורקיה מגיל צעיר ואביה, כך קובע ראש מערך האיסוף בחיל, "היה מודל לכל איש מודיעין באמ"ן" (עמוד 54).

זהו ספרו הראשון של אלפון, בעצמו סרן במילואים ביחידה 8200, המשמש כשליח "הארץ" לפריז ומאחוריו קריירה ארוכה כעיתונאי וכעורך, וניכר כי קדם לו תחקיר מעמיק. הספר מתכתב עם שורת פרשיות אקטואליות החל במציאות הגיאופוליטית-ביטחונית של האזור וקשריו של ראש הממשלה עם תורמי בעלי ממון מחו"ל (שלדון מישהו?), עבור בפרשת סנודן וספיחיה וכלה בקשרים ההדוקים שבין קהילת המודיעין האמריקנית לישראלית. אלפון גם מתאר היטב את עולם הביון המודרני, שבו כל תכתובת מיורטת וכל שיחה מוקלטת. אלפון מגלה גם בקיאות מרשימה במאבקי הכוחות בתוככי חיל המודיעין ובצבא בכלל. כך למשל, הוא כותב כי "גורמים רבים באמ"ן הזהירו ש-8200 כבר אינה יחידת איסוף, אלא מעין משק סגור שמייצר בעצמו את כל שרשרת המודיעין" (עמוד 25).

למרות העלילה המותחת והעובדה שקל להישבות בקסמן של שתי הדמויות הראשיות, יש כמה חריקות שצורמות לקורא. ראשית, אף שלא ניתן שלא להתאהב באוריאנה למן הרגע שבו היא מופיעה, החוצפה והבוז שהיא מגלה כלפי סמכות אינם סבירים בעליל. קצינה בדרגת סגן בצה"ל אינה משיבה כך לרל"ש של ראש אמ"ן או לתת-אלוף, ובוודאי שבשיחתה הראשונה עם מפקדה החדש, קצין עטור תהילה והישגים בדרגת אל"מ, תגיד לו, "לך תזדיין, עבאדי" (עמוד 89).

לא ניתן להימנע מהשוואה לספרים אחרים בז'אנר שיצאו כאן, ובהם סדרת ספריו של רוני דונביץ' וחלק מספריו של מישקה בן דוד. גיבורו של דונביץ' בספר "עמוק מבפנים" (הוצאת כנרת, 2011), אלכס ברטל, בוגר יחידה מובחרת ו"ראש אגף מבצעים במוסד, הוא האיש שתרצה שיהיה לצדך כשיורים עליך אש תופת" (עמוד 16). גדי, גיבור "דואט בביירות" (הוצאת כתר, 2002) מאת בן דוד, שירת "כקצין צנחנים" (עמוד 330) ופיקד על "החוליה" של המוסד, צוות נבחר של לוחמי המוסד לפעולות מיוחדות. לעומתם, אף שאנשי 8200, הנבחרים בקפידה, נחשבים למי שמצטיינים באיסוף מודיעיני באמצעים טכנולוגיים מתקדמים, הרי שהם אינם חוקרים, מנתחי מודיעין ובוודאי שאינם אנשי מבצעים. למרות שעבאדי הוא דמות נהדרת שקל לאהוב, לא ברור מהי ההכשרה שבזכותה הוא מרשה לעצמו לרדוף אחר אנשי קומנדו סינים.

אלפון יודע לכתוב, זה ברור. העלילה קופצת מבין הדפים, הדמויות אמינות, על האינטרסים המניעים אותן, משחקי הכוח וגם המציאות בה הן פועלות. מי שמכיר את ההוויה הצבאית בישראל (כמעט כולם) יזהה בבירור את הטיפוסים שמתאר אלפון, ובהם מלחכי הפנכה, הקצינים שחושבים את עצמם בשל חברותם לעולם הסוד, "ניסיון של ג'ובניקים ממודיעין להרגיש לוחמי סיירת" (עמוד 119) וגם את החיילים והמפקדים, גם אם מעטים, שבאמת מתייחסים לתפקידם כאל שליחות. גם הבחירה של אלפון להציג לקוראים חלק מן הדמויות רק באמצעות תפקידן ויהיו אלה היועץ הפוליטי, ראש אמ"ן ואחרים, מוצלחת במיוחד. הדיאלוגים השנונים רק מוסיפים להנאה. כשעבאדי, לדוגמה, מבקש מרון ברק, קב"ט אל על בפריז, את רשימת הנוסעים בטיסה מסרב האחרון בטענה שאסור לחברה לשמור את רשימת הנוסעים אחרי שטיסה נוחתת. "'אני יודע,' ענה עבאדי בפייסנות, "אבל גם אסור לכם להתקין מצלמה סמויה בשדה תעופה זר, והנה תראה אותך'" (עמוד 53).

"שלא ייגמר לי הלילה", שרה להקת הנשמות הטהורות, ואכן הקוראים ימצאו את עצמם מקווים שלא ייגמר להם הלילה הארוך בפריז.

(הביקורת התפרסמה בבלוג "על הכוונת", 11.09.2016)

ספר שהחל כתקווה גדולה ונגמר במפח נפש. סיפור הזוי שלא לומר אידיוטי וכתיבה גרועה, ספר מתח ללא כל מתח.
לא יפלא איפוא שתוך זמן קצר מאז הוצאתו כבר חימם את מדף המוזלים ב 29 ש"ח בצומת ספרים.
חבל להכביר עליו מילים, ספר גרוע נקודה.
והערה לסוף
כולי תקווה (אם כי איני בטוח) כי האנשים המאיישים את צמרת צה"ל ובכלל זה אנשי מודעין אינם
מניפולטבים כפי שהם מתוארים בספר. אחרת צריך לסגור כאן את הבאסטה כולנו בצרות גדולות.

התחלתי אותו וחשבתי שאקרא מהר אך לפעמים יש VALTAMIM..

הספר מתחיל כמו כל ספר מתח רגיל עם ריגול שבתוכו יש את יחידת המודיעין הישראלית 8200. בפועל אלפון מכניס הרבה אלמנטים נוספים בהם נכנס השב"כ ועוד יחידות מודיעין.... יש קריצה ענקית לראש הממשלה המכהן היום אם הפילנטרופיה הפרטית כביכול...
הסיפור מתחיל בנמל התעופה בפריס, רואסי, שבו נחטף ונרצח תושב ישראלי סטארטאפיסט שהיה בדרכו לתערוכת היי-טק.

העניין מתחיל להתפתח כאשר לא מוצאים שום דבר בקשר לבחור.
הספר מחולק בפרקים פרקים בין האירועים שחובה סגנית קצינת הביטחון של יחידת 8200 אוריאנה לבין המפקד החדש שנפל בדיוק למקרה עבאדי שנחת בדיוק בפאריס.

למפקד המשטרה דיפיסיל שנהיה במקרה תורן על נמל התעופה כי הקצין האחראי חלה, וכל הפרשה על ראשו. ואיך מנסים כוחות אחרים להפיל אותו אך בפועל הוא מצליח מעל ומעבר.
על המאפיה הסינית, ועל הביון האמריקאי....

סיפור מגניב. איך העלילה מתקדמת בלי לעשות ספויילר יהיה קשה... על כן, רק אמליץ תלכו לקרוא. ספר מגניב.

זהו ספר ריגול עכשווי על מותו של צעיר ישראלי בנמל התעופה בפריז והיעלמותו של חייל אחר בפריז.
מי שעוקב ומנסה לפענח את התעלומות הוא לא אחר מאשר אלוף משנה שעומד להתמנות למפקד של 8200 אשר נמצא בפריז במקרה באותו הזמן.
הספר מתאר את תהליך הפענוח המהיר(קצת יותר מיום אחד) שלו ושל צוות המשטרה של פריז. יש בעלילת הספר קומדו סיני אכזרי, בלונדיניות יפיפיות שוטרים צרפתיים ויהודי אוסטרלי תאב ממון.
הספר ניזון גם מהמתחים בין סגן הרמטכ"ל לבין ראש אמ"ן.
הספר מותח וזורם, אבל דבר בסיסי מאד הפריע לי לאורך קריאת הספר, ממתי יחידה צבאית 8200 מתעסקת בריגול מעשי ולא המוסד? או, אם לדייק ממתי הצבא מתעסק בדברים האלה בחו"ל ולא המוסד? יתקנו אותי כל המומחים ...
הספר זכה בפרס פגיון הזהב הבינלאומי לספרי מתח ופשע וגם בפרס "מריאן" הצרפתי, לספר המתח הטוב ביותר. אצלי הוא לא מקבל פרס.
כבר קראתי הרבה ספרי מתח וריגול, אך הספר הזה היה די בינוני, לדעתי. שמחה שהצליחו לפתור את שתי התעלומות תוך יום .

אחלה ספר מתח, קצבי, קוסמופוליטי.
הדמויות משורטטות היטב ביד שיודעת את מלאכת הכתיבה.
תיאורי הסיטואציות נדיבים ומפורטים, גם בגזרה הפסיכולוגית.
העלילה מפותלת, וכוללת סינים חמושים, בלונדיניות שמתחזות לדיילות, מיליארדר אוסטרלי מטורף, שהוציא הוראה למלא את בתי הקזינו שלו בשטיחים עם דוגמא נורא נורא מעצבנת. נחשו למה?
ובכן, כמובן, כדי שנרקומני ההימורים לא יתיקו עיניהם מהמסך ומהרולטה.
ויש גם סינית עשירה וחמדנית.
וישראלים, כמובן. בעיקר דמויות שמשתייכות לכוחות הביטחון, מה שנקרא. יש כאן הווי אותנטי של ישראליות.
ספר כיפי שקשה להניח מהיד.
(האמת, שאני הקשבתי לו! לא קראתיו.
זה סטארט-אפ ענק עבורי, אני שואלת דיסקים בספריה ומקשיבה לספרים בנסיעות שלי.
פשוט נהדר!)

ספר ראשון של דב אלפון שהיה ועודנו כותב ב"הארץ" - כחובב ספרי ריגול ופעולה אין ספק שזוהי פנינה...
כתיבה שוטפת רצופת פניות חדות. דב מביא לידיעת הקורא חידושים בתחום עולם השושו הישראלי (ולא רק) הכה מרטיט ומסקרן....
קראתי אותו כמעט בלגימה אחת גדולה...ונהניתי עד מאד!!