ביקורת ספרותית על פנתר במרתף - מהדורת 2015 מאת עמוס עוז
ספר בסדר

---

בראשית גיל ההתבגרות שלי (12) הייתי ילד טיפוסי. בלבי שאלות גדולות, אולם הבינה טרם מצאה את דרכה למוחי. לא הייתי איזה נער מחתרת או ניצול שואה, גור אדם הייתי, שקוע באפסות. לא הייתי פנתר במרתף, מקסימום חתול בשק.

פְּרופי הוא נער מחתרת, אחד שמתכנן לגאול את עם ישראל משלטון המנדט. אולם כל הפעולות, התכנונים והמזימות אינם אלא פרי דמיונו. הוא וחבריו שקועים במעשיות שרק דמיון שקרוע בין ילדות ובחרות יכול לייצר. פְּרופי מספר אודות ירדנה (שכנתנו), אודות ההתאהבות בה וניצני היצר המיני.

סרג'נט דנלאפ (דמות משנית) הוא שוטר בריטי תימהוני. הוא בעל היכולת לעורר בפְּרופי אמפתיה (ובי חוסר נוחות). במסגרת השיעורים ביניהם (אותם מגדיר פְּרופי כמשימת ריגול), מספק השוטר הערירי חום לנער (תמונת ראי של אביו). הקשר ביניהם, גורם לחבריו של פְּרופי להאשימו בבגידה.

הספר נכתב בתקופה של אופטימיות (הסכמי אוסלו, טרום רצח רבין), ולכן במובן מסוים, הוא פחות ספר עוז קלאסי. נעדרת בו המסה הביקורתית שמצליחה לעורר אנטגוניזם לא קטן בקרב רבים (בי אישית אינה מעוררת).

כיליד הבירה, לא היה זה אתגר עבור עוז לכתוב על שלהי המנדט הבריטי. אציין כי לא הכרתי את מגוון סיפורי הגבורה, העוצר שהוטל והלך הרוח הכללי בירושלים טרום המלחמה.

האיורים בספר נטולי הקשר או שאינם ברורים. הם לא תורמים ולו מעט לתוכן.
נדמה כי הספר חסר עלילה, היא מתקדמת בעצלתיים, מזדחלת במקום. חיכיתי לאיזו נקודת תפנית ולשילוב הנערים במחתרת (האמיתית), אולם דבר לא קרה.

מלבד דימויו של עוז (אותם אני מעריך עד מאוד), ההנאה היחידה שלי מהספר, נבעה מאגדת התריס הכחול, הבגידה כמוטיב ופלרטוטי התבונה של ירדנה.

ספר חסר מעוף,
לא מומלץ,

שלושה וחצי כוכבים.

» ביקורות נוספות של אור שהם
» ביקורות נוספות על פנתר במרתף - מהדורת 2015