ביקורת ספרותית על שלום, פליטים! מאת טוביה טננבום
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 10 במאי, 2018
ע"י מחשבות


טוביה טננבום ניחן בחוש הומור בריא, בציניות ובסרקזם עוקצניים, והכי חשוב, ביכולת להביא סיפור מורכב לאבסורד. האבסורד מנפץ אמיתות אחת אחר השניה בקול רעם ומוציא את האוויר מהבלון בשריקה.
הסיפור פשוט מאוד הפעם, יחסית. גרמניה העשירה והגדולה במדינות אירופה, קלטה מיליוני פליטים ממדינות במצב מלחמה, במיוחד אפגניסטן וסוריה. מדוע היא עשתה זאת ועדיין עושה?
עכשיו מתגלים הפרטים ועמם האבסורד, האמיתות הנחבאות ועוד פרפראות (לקוראים הצעירים, לא מדובר בפורפרות. אופס, גם פורפרות הם לא יודעים מה זה). הפרטים הם כדלקמן: מיליוני פליטים הם אנשים רבים שהגיעו בדרכים לא דרכים, כי בים אין דרכים בדר"כ (כאן דרושה הבהרה: לגדולה במדינות אירופה אין ממש גישה לים מדרום, מכאן, שהפליטים הגיעו מתורכיה, מיוון, מצ'כיה ועוד. בזה הם עברו על החוק האירופאי, האוסר על פליט להמשיך למדינה שניה מהראשונה בה נחת). הם שילמו הרבה כסף יחסית כדי להיות בגרמניה המקסימה, השופכת כסף רב על אחזקתם, הם, בתורם, יוצאים לפעמים לגנוב, לאנוס ולפרוץ משום שהם קצת משועממים, אפשר להבין. לא כולם כמובן הם כאלה. והיכן הם גרים? הם נמצאים במקום שגרמניה הכי מבינה בזה, במחנות פליטים, בדגש על מחנות. כי סדר חייב להיות, ברור? ומה הם עושים שם? בעיקר משתעממים, אוכלים אוכל תפל וחיים בסביבה רועשת תמידית וללא פרטיות.
טוב, מספיק ללהג. למה כל כך הרבה פליטים התקבלו, מעבר להיגיון ולחוק הגרמני והאירופאי? כי הגרמנים הם נאצים. הם כמובן אומרים שהם לא, לא רוצים שיאמרו זאת עליהם, מבקשים להיות העם ההומני בתבל יותר מהשבדים הקרים רוכבי הוולוו.
טננבום, כמנהגו ובעזרת אסטרתו (האופל אסטרה שלו), נסע לערי דרום ומזרח גרמניה השונות מברלין למינכן ולהמבורג ולייפציג, יש כמה ששכחתי, אבל העיקרון ברור. הוא דיבר עם פליטים, עם מנהיגי מפלגות, עם העם ברחוב והתמונה היתה פשוטה מאוד: לאיש אין מושג איך לבלוע את הצפרדע, אבל אין בעיה שתהיינה צפרדעים רבות כאלה. רק אל תקראו לנו נאצים, אפילו שעמוק בלבנו אנחנו כאלה.
והבהרה קטנה: פליטים אינם מהגרים. למהגר ויזה ברורה, דרכון נקי וקריא, השכלה רצויה והוא מגיע לרוב עם ברכת הדרך. הפליט נפלט ממדינתו השסועה, לרוב אין עליו שום ניירת רשמית, הוא אינו בעל שום מעמד מוכר פרט למעמד פליט, הוא אינו רשאי לעשות ככל העולה על רוחו, אין לו כסף והוא עולה כסף שנלקח ממערכת החינוך, הבריאות, מהמשטרה ומעיק על מערכת החוק בכלל. במעמד לא ברור, כל עוד מדינתו של הפליט במצב מלחמה, הפליט נשאר פליט ועולה כסף. לא ניתן להשיבו למדינה ממנה בא. מלחמות לוקחות זמן וכך השיקום. אבל מה לא עושים בשביל תדמית?
מימין ומשמאל נכשלו כולם בהגדרת עניין הפליטים. זהו עניין ללא הגדרות, לאיש לא ברור מה טוב ייצא מזה ועושה רושם שמדינות ערב מתמחות בהשארת אנשים במצב פליטות לעד. הרי לפחות שניים מהפליטים שראיין טננבום אמרו שהם מעכו שבפלשתין. מה הם מסניפים שם במחנות, סוג של גז חדש, שלא הורג, אבל ממסטל?
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני 3 חודשים)
אם היית חייב היית חייב וזה טוב.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני 4 חודשים)
תסתכל בשורה שלישית. גרמניה, לא גרמיה.
(הייתי חייב)
מחשבות (לפני 5 חודשים)
שוב בלבול בין מהגרים לפליטים. גרמניה לבטח זקוקה למהגרים. הפליטים אינם ברכה כל עיקר. לשם גידול באוכלוסיה הצעירה שלה, גרמניה מוכנה כנראה לקבל כל אשפה אנושית.
elia (לפני 5 חודשים)
פליטים אתה מפספס את הנקודה העיקרית. הסיבה האמיתית שגרמניה קולטת אותם היא שהיא חייבת. הילודה בה כלכך קטנה שלמעשה הם צריכים עוד 200 אלף ידיים עובדות כל שנה שיגיעו מבחוץ. ככל שהאוכלוסייה שם תזדקו והאוכלוסייה הצעירה שאמורה לתמוך בהם תקטן סביר להניח שאנחנו נראה עוד הרבה "פליטים" בסגנון מגיעים לשם. מה שאירוני הוא שהעם הגרמני שניסה להשמיד אותנו לפני כמה עשורים משמיד כיום את עצמו
מחשבות (לפני 5 חודשים)
רץ, השאלה אינה מיהו פליט, אלא מה עושים אתו והיכן נותנים לו רווחה חסרת דאגות. הגרמנים בחרו לתת רווחה חסרת דאגות במחנות פליטים בגרסתם המודרנית והסורים והאפגנים בחרו לספק את הסחורה. מביש כך או כך.
רץ (לפני 5 חודשים)
אני זוכר שבתקופות רבות מההיסטוריה אנחנו היינו פליטים, מה זה אומר עלנו שאנחנו שואלים מיהו פליט ?
מחשבות (לפני 5 חודשים)
את מערבבת, יעל, כמה דברים. הם לא מבקשים סתם ניתוחים, אבל כשיש כסף הם מגיעים לגרמניה כשהם כאילו פליטים ומקבלים ניתוח חינם.
מי שמגיע לגרמניה הם בעלי היכולת המינימלית לפחות. אני לא אומר שלא צריך לעזור ולהיות הומניסטים. אנחנו הרי נעזרנו רבות אצל היטלר.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
מחשבות, אין לי בכלל ספק שהם נהנים ממערכות הרווחה.
גם אני נהנית ממערכת בריאות מפותחת (לא הייתי מגזימה עד כדי לעבור ניתוחים שאני לא צריכה כדי לנצל את המערכת...) הייתי חושדת לו לא היו נהנים מזה, במיוחד שהחלופה נניח בסורייה אינה כה מענגת.

הנקודה היא שאם מישהו הגיע בכל מיני דרכים מאזור שהחיים בו כמעט לא ראויים לשמם, הניסיון לתפוס אותו כאילו הוא מרמה את המערכת הוא בעייתי, לכל הפחות.

יש בעייה של פליטים בעולם. אחוזים גדוליםמחפשים חיים יותר טובים. חלקם מאויימים במקום מגוריהם. אני לא אומרת שהפיתרון הוא לקבל את כולם במדינות עשירות. זה ממש לא ריאלי. אבל להמעיט מסיבלם? זה ממש לא הומני.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
חני, מתברר שלא העניים מגיעים לגרמניה. מי שלא השיג אלף ומשהו יורו כדי להגיע לגרמניה, כשמשכורת ממוצעת של סורי היא 40 דולר, הרי תקווה לחיות אין לו.
מישהו מצא שכ-50% מהפליטים אנאלפביתים ממש וכ-40 אחוז מהם אנאלפביתים תפקודיים: יודעים לקרוא, אבל לא מבינים מה קוראים.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
יעל, חלק מהפליטים הודו מפורשות שהם נהנים ממערכת הבריאות הגרמנית, עוברים ניתוחים ללא תשלום וילדיהם נהנים ממערכת החינוך הגרמנית החינמית.
חייהם אינם תותים, אבל למות מהפגזה בסוריה נעים פחות.
yaelhar (לפני 5 חודשים)
איזה שובבים הפליטים האלה שהם בכלל לא פליטים!
מנגנים על כוונות טובות ועל הרצון של הגרמנים שלא יקראו להם נאצים ועובדים על כל העולם כשבעצם חייהם תותים! איך מגיע האביר עם הספר וחושף את פרצופם של כל הרמאים. גבר!
חני (לפני 5 חודשים)
אני מאמינה שגם לפליט עצמו המצב לא נוח ללא הגדרה למעמדו ולמקומו הפיזי בעולם ובכלל.
זה גורם לחשוב על כל התמונה בגדול.
על האנושות בפרט ולאן פניה מועדות
כשאנשים נעים בין מעמד של נעל לבין מעמד של אלפיון. חוץ מהכל סקירה נעימה לנושא בוער.

שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
אבל השורה התחתונה שלך היא משהו משהו. התחתונה במובן של אחרונה.
מחשבות (לפני 5 חודשים)
אין בספר התייחסות לפליטים בישראל. אכן, לספר תפוס ת'יהודי כתבתי ביקורת מושקעת יותר.
שונרא החתול (לפני 5 חודשים)
פחות אייקונית מהביקורת שלך על 'תפוס ת'יהודי' אבל לא רעה בכלל.
חסרה לי התייחסות לעניין "הפליטים" בישראל.
Pulp_Fiction (לפני 5 חודשים)
ביקורת מצוינת לספר שאהבתי. תמיד כיף לקרוא את טוביה.
פליטות בגרמניה היא לרוב שקר. מיליון מהגרים ש-70% מהם גברים צעירים לא יכולים להיות פליטים.לא כך זה נראה.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ