שש שניםהרלן קובן4מי שקורא את הכריכה האחורית של הספר וקרא חלק מספריו של המחבר כנראה תוהה האם זה לא דומה לאחד מספריו האחרים למשל: הנעלמים, דיו חיוור ועוד. אז התשובה היא כן, גם פה נוסחת הפלא ממשיכה לעבוד. לגייק היתה חברה היא "זרקה" אותו וקבלה ממנו הבטחה שהוא לא יחפש אחריה. אבל משהו קרה וג'ייק מבין שמה שחשב, לא נכון. הוא נעשה יותר מידי מעורב ומתחילים לחשוד בו ... כדי להוסיף חטא על פשע - ג'ייק מאוד מזכיר את מיירון בוליטר. אומנם מינון הבדיחות התפלות נמוך במהרבה אבל המחבר בעצמו שותל בספר אזכורים לחבריו של מיירון (אבל לא את סידני הגדולה). למרות זאת "שש שניים" ספר חביב ומי שלא קרא עד כה מספריו של המחבר יהנה. אוהבי הרלן קובן (כמוני) ימשיכו להנות - למרות כל האמור לעיל.
סטונרג'ון ויליאמס11ביוגרפיות או אוטוביוגרפיות הפכו להיות מאוד נפוצות בשנים האחרונות. יש לסטלין, קלינטון, רבין ,בן גוריון ... חשבתי לעצמי פעם מה היו כותבים למשל,על השכן שלי (בן 94 בלי עין הרע, נלחם בנאצים ע"י חפירת בורות במסלול של הטנקים שלהם וחיבור פצצות לגחון שלהם). או מה היו כותבים על סתם אדם שחולף על פניי ברחוב. יכול להיות שהיו לו חיים לא פחות מעניינים מזה שעשה סלפי עם ראש ממשלת דנמרק. "סטונר" עונה על השאלה הזאת ובגדול. סיפור חייו של אדם שגדל להורים שהפעילו משק חקלאי ושלחו אותו ללמוד חקלאות באוניברסיטה כדי לעזור להם אח"כ בעיבוד האדמה. הספר מלווה את סטונר לאורך חייו, את האהבות שלו את החברים / שונאים שלו. אני נהנתי ממנו הרבה יותר מכל מיני ביוגרפיות של ידוענים או אישיים היסטוריים. אולי זה נשמע משעמם , אבל תנו ל"סטונר" צ'אנס לא תתחרטו על זה. אז התשובה היא אפשר לכתוב ספר מצוין על כל אחד מאיתנו, למרות שאולי לא היינו באח הגדול ,לא בשלנו באיזה ריאלטי , לא היינו חלק מ 120 האנשים העלובים שאמורים לייצג אותנו (האזרח הפשוט) וגם לא היינו כדורגלנים אלימים. כי הסיפור של כל אחד מאיתנו מעניין לא פחות, תודה לך ג'ון ויליאמס.
מבוקשלי צ'יילד8לי צ'יילד ממשיך מאותה נקודה בה הוא סיים את ספרו הקודם. ריצ'ר עם אף חבול (לא הספיק עדיין להסיר את הדם שהתייבש) עוצר טרמפ. באופן מפתיע מי שעוצר לו מסובך בפרשייה לא פשוטה וריצ'ר לאט לאט מגלה שמשהו לא טוב קורה. לאכזבתי , הפעם הספר לא כ"כ מלא בפעילות (אתם מבינים למה אני מתכוון). ריצ'ר מותח את איבריו רק אחרי עמוד 260 והמאבקים שבסוף הספר לא מחפים על כך. האם ריצ'ר (לי צ'יילד) הזדקן? בכל אופן תהיתי לעצמי, האם גם בצה"ל יש שוטרים צבאיים ראויים כדוגמת ג'ק, או רק כאלה שמסתובבים בצמתים ומעירים לך שאין לך גומיות בנעלים?
קרקס החלומותארין מורגנסטרן3שני קוסמים נפגשים מידיי פעם ומתפארים בתלמידיהם. זה תמיד מסתיים בתחרות והמנצח הוא הקוסם שתלמידו נשאר לעמוד אחרון. התחרות לא מוגבלת בזמן (התחרות האחרונה ארכה כ 80 שנה) ושני התלמידים לא אמורים לדעת עליה (בכל אופן לא בהתחלה). כרקע לתחרות נוצר הקרקס ששם כל קוסם יוכל להציג את מרכולתו. הקרקס מכיל בתוכו כמובן עוד אנשים מלבד 2 המתחרים וכך יוצרת הסופרת מארג קסום של אנשים בעלי יכולות המרכיבים את "קרקס החלומות". הקורא מתוודא לאנשים והנשים בקרקס לשאיפות הגדולות והקטנות של כל אחד מהם,ולקבוצת המעריצים שמלווה את הקרקס בנדודיו בעולם. וכמובן לשני המתחרים ולמורים שלהם. סוף הסיפור הזכיר לי את "השד בבקבוק" של רוברט לואיס סטיבנסון. ספר קסום על עולם של דמיון ואילוזיה.
בלי לומר שלום לינווד ברקלי6זה היה ממש עצוב. הגעתי לספריה ואל היה לי הרבה זמן כדי לבחור כמה ספרים (חיכו לי באוטו). ראיתי את "בלי לומר שלום" על העגלה. הסתכלתי בכריכה האחורית של הספר והחלטתי לקחת אותו. כשהגעתי לקרוא אותו, היה נדמה לי שהעלילה מוכרת לי. ככל שאני מתקדם בספר אני בטוח שכבר קראתי אותו. אבל חוץ מהתחושה הזו אני לא באמת מצליח להזכר בפרטים. לאחר שסיימתי אותו אני בטוח בשני דברים: א) קראתי אותו כבר פעם ב) אני מתחיל להיות סנילי. כמו שמרצה שלי נהג לומר, זה לא התרגיל זה הגיל. הספר מתרכז בסינתיה שנתפסת ע"י אביה כשהיא משתכרת עם הפרחח של בית הספר. היא רבה עם אביה וכשהיא מגיעה הביתה היא עולה לחדרה בלי לדבר עם בני משפחתה. בבוקר היא קמה ואף אחד לא בבית, זה נראה לה קצת מפתיע, אבל היא חושבת שהם אולי כועסים עליה ולכן יצאו בבוקר לעבודה (ואחיה לבית ספר) בלי להעיר אותה. הבעיה, שגם לאחר שהיא חוזרת מבית הספר אף אחד לא בבית. אחרי 25 שנה, מראיינים אותה לתוכנית טלוויזה ומספרים את סיפורה , ופתאום כל מיני דברים מהעבר מתחילים לצוץ...
מובי דיק (2010)הרמן מלוויל2בשבוע הספר האחרון המליץ לי אחד המוכרים על "מובי דיק" בתרגום חדש בהסבירו כי התרגום הישן היה בלתי קריא בעליל. אני מוכרח לחלוק עליו.התרגום הקודם היה יצירת אומנות .אני זוכר שהייתי לוקח את הספר לידיים ואחרי דקה כבר ישנתי מעולה.חודשיים תמימים הספר דאג לשנתי להיות מצוינת. התרגום החדש רק יעשה עוול.הריי הספר לא מעניין - רב חובל (אחאב) שיש לו אובססיה לפגוע בלוויתן לבן (מובי דיק),מסופר מנקודת מבט של נוסע (ישמעאל).בדרך הסופר מתאר סוגיי לוויתנים ועוד כל מיני חיות ים.ומגדיל לעשות בנסיון לקבוע מאיזה סוג היה הלוויתן של יונה הנביא. לפחות אל תגזלו את השינה מאנשים!!!
ניקולאס ניקלבי (2011)צ'ארלס דיקנס13כקוראים אנחנו לא חוסכים ביקורת מהסופרים. אנחנו דורשים מהם לכתוב בצורה מעניינת , לחדש בכל ספר, שכל עמוד חדש יהיה כמנה אקזוטית. ואם נדמה לנו שהם ממחזרים , אנחנו לא חוסכים מהם את שבטם. ראו לדוגמא, מקרה הרלן קובן. יוצאים מהכלל הם הסופרים הקלאסיים. לא זכור לי שקראתי בקורת על טולסטוי, דסטוייבסקי, ויקטור הוגו ואחרים שהם כותבים אותו סיפור באדרת שונה. ניקח למשל את צארלס דיקנס, האם יש משהו משותף לאוליבר טוויסט דיוויד קופרפילד, דוריס הקטנה ובין שני ערים. תמיד יש שם יתום (בדר"כ קבוצת יתומים) שמנוצל(ים) ע"י רשע תורן, יש איזו עלמה במצוקה ויש את גבורנו שבסוף עוזר לכולם וסוף טוב הכול טוב. נכון, הרקע שונה, לפעמים זה לונדון, לפעמים זו המהפכה הצרפתית,אבל לא נשכח, גם הרקע של הרלן קובן משתנה. בקיצור קל להשמיץ את בני זמננו ולא את הסופרים שהפכו לקנון בספרות העולמית. בכל האופן "ניקולאס ניקולבי" הוא מהז'אנר הידוע של צ'ארלס דיקנס, שלא תבינו אותי לא נכון ,אני משתף אתכם בהרהורים שעלו במוחי הקודח,אבל הספר ממש נחמד (והתרגום של עירית לינור הוא מלאכת מחשבת, הספר קולח- בכלל לא כמו "מועדון הפיקוויקים"). ומי שמתגעגע לקצת גשם ולמזג אוויר חורפי כמיטב המסורת האנגלית, זו בחירה מצוינת היום (28 באוגוסט).
הישרדותאלכס מורל4אחת הזכויות הגדולות במשטר דמוקרטי היא החירות. הזכות להחליט מה אני רוצה ואיך שאני רוצה . ג'ין החליטה לקחת את הזכות הזאת צעד אחד קדימה היא רוצה כרטיס בכיוון אחד בלבד (יציאה למי שלא הבין). היא צאצא(ית) לאבא וסבתא שלקחו את הצד הזה בעקבות דיכאון והיא גם רוצה. הבעיה שיש לה אמא שתפסה אותה על חם, הצילה אותה והפנתה אותה לטיפול אצל הגורמים המוסמכים. אבל לג'ין יש תוכנית היא עדיין לא ויתרה. אבל ברגע האחרון קורה משהו שהופך את כל עולמה והיא מנסה להיאחז בחיים בכל מחיר. אבל עכשיו לא כ"כ בטוח שהיא תצליח.
זהסטיבן קינג6בני אדם פוחדים מהרבה דברים, חלק מהם אפשר להבין חלק קצת קשה. למשל פחד (או יותר נגעלים) ממקקים. פחד מעכברים , עכבשים ויש אפילו כאלה שפוחדים מחתולים (באמת, פגשתי כמה כאלה). אבל הכי מוזר , עד עכשיו, היה בעיני פחד מליצנים. אז זהו אחרי "זה" אני לגמרי מבין אותם. ליצן רצחני מסתובב בעיירה קטנה ורוצח ילדים קטנים, הבעייה שרק ילדים יכולים לראות אותו. פנו לעצמכם, כמה לילות ותתחילו לקרוא, הליצנים לא יראו לכם מצחיקים יותר.
תחזיקו חזקהרלן קובן4הספר הזה שכב אצלי הרבה זמן על המדף, וגם יצא לאור לפני קרוב לעשרים שנה וזה מורגש קצת בכתיבה. נתחיל בזה שלספר אין ממש תקציר. ז"א יש, אבל לא מבינים כלום מלקרוא אותו כי הוא מבולגן ולא מעביר שום דבר אמיתי על העלילה. וזה בעיניי פספוס, כי מי שבוחר אם לקרוא לפי התקציר סביר מאוד שיבחר לוותר על הספר, במיוחד אם לא קרא מעולם ספרים של הרלן קובן. למזלי זה לא המצב אצלי, קראתי מלא ספרים שלו והיה לי ברור שההנאה מובטחת. עם זאת, בעיניי התקציר אכן משקף את מבנה הספר שכל פרק עובר מסצנה לסצנה בין דמויות שונות ומובא בגוף שלישי. בעיניי זה לא בין הספרים הכי טובים של הרלן קובן ולקראת הסוף כבר הייתה לי הרגשה שהוא מנסה לקשר בין הדמויות בטוויסטים קצת מאולצים, אבל כמו שכתבתי אי אפשר שלא ליהנות. הלכתי לראות את הסדרה עליו בנטפליקס :)
תחזיקו חזקהרלן קובן6מתח במיטבו. אין לי מושג למה נדמה לי שהספרים של הרלן קובן הם ברמה נמוכה ואני מגיעה אלהם בשל כך, במקרה. אבל כל פעם אני מופתעת מחדש עד כמה אני נהנית. הוא פשוט סופר גאון. הוא בנה את הסיפור בצורה מצויינת שהשאירה אותי במתח לאורך כל הספר וממש שמחתי לשכב איתו במיטה בסוף יום ארוך ולהתנתק. פשוט מצויין ומומלץ.
תחזיקו חזקהרלן קובן6את הספר הזה קראתי 'בין לבין'. הבת שלי חלתה ובילתה, כשבוע, שרועה בזרועותי על הספה, מה שלא אפשר לי כמעט כלום חוץ מלסיים את 'תחזיקו חזק' ביומיים. הקשר שלי עם קובן שזור, באופן מוזר, בקשר שלי עם הבת שלי. את 'הנעלמים' קראתי לפני כחמש שנים כשהייתי בהריון. די התלהבתי. מעבר לכתיבה בגוף ראשון זכר, שמשום מה היא חביבה עלי במיוחד, המתח והקטע הטווין פיקסי של 'החיים השקטים בפרברים הם לא כמו שהם נראים' הרגשתי שיש עוד רובד פנימי עמוק יותר. בקריאה בספריו האחרים של קובן תחושת הרובד הפנימי נעלמה. אחוזה בצירי לידה, בסטימצקי איכילוב, קניתי את 'ההזדמנות האחרונה'. בדיעבד, הסתבר לי שמדובר בספר שבמרכזו העלמות תינוקת. לא בדיוק מה שהרופא ממליץ לקרוא במחלקת יולדות. אני שוקלת אם להפנות אצבע מאשימה כלפי קובן על החרדות שפיתחתי סביב בתי. גם בספר הזה ישנה נקודת הילדים. קובן נוגע בנושא הילדים באופן שגורם, לי לפחות, לבדוק אם הם נושמים בלילה. משהו שנוגע באופן גס ברגשות קמאיים. הדיון הספק פילוסופי, מוסרי, על מידת המעורבות ומתן החופש למתבגרים, הוא ברמה שיאה ליום הורים בתיכון. כבוגרת של מתבגר אחד, ועוד צפויים לי שניים בעתיד, אני חייבת לציין שהנושא הרבה יותר מורכב ועמוק. בטוח ישנם ספרים שעוסקים בהתבגרות בדרך פחות פלקטית. אבל קובן הוא לא יועץ לשיקום הסמכות ההורית. הוא סופר מתח. פלקטי, מניפסטי, כותב לפי תבנית, קצת מקומם לפעמים- זה לא כל כך משנה כשאתה כותב ספרי מתח. מתוך הכרות מוקדמת עם ספריו, זיהיתי כמה מן הספינים הממשמשים ובאים לפני שהגיעו, בכל זאת- לא יכולתי להניח את הספר מן היד. מי שהפסיק לקרוא ספר של קובן באמצע- שיצביע. אני חושבת שיכולת הריתוק הזו היא סוג של כשרון כתיבה.
תחזיקו חזקהרלן קובן4במילה אחת - שלמות. בהרחבה - העלילה מדהימה.המבנה מדהים.הקשר בין הדמויות מדהים. אני הצלחתי לחוות ולהרגיש את מה שהדמויות עוברת בצורה כל כך קלה,בלי שהייתי צריכה בכלל להתאמץ. ההודעה של מייק לאדם הרגה אותי.רציתי פשוט להיכנס לספר,לראות את אדם ולהכריח אותו לחזור הביתה.אבל ידעתי שזה ספר אחרי הכל וזה מה שעושה את ההבדל בין ספר מתח טוב למעולה. קשה להגדיר את היחסים בין מיוז לבין טרמונט באחד הפרקים הראשונים,יש שיגדירו אותם הזויים במקצת,אני רואה אותם כמשעשעים. הספר הזה הוא לא סתם ספר. לא סתם קוראים לו תחזיקו חזק. רשום בגב הספר "מומלץ להתייחס במלוא הרצינות להוראה שבכותרת" אני מסכימה אם זה לגמרי."מי שלא יחזיק חזק - לא ישרוד" במשך הקריאה אנשים שהיו רואים אותי מהצד היו טועים לחשוב שאני פסל.אני יודעת את זה כי לא יכולתי להוריד את העיניים מהספר לשניה אחת. הייתי נסערת יותר מאי פעם. האמת היא שאני די בטוחה שהתקף גאונות תקף את קובן בעת כתיבת הספר.זה פשוט לא אנושי לכתוב ספר כזה.. כמה שאני אנסה לתאר במילים אני לעולם לא אצליח. "כשאישה קונה נעליים חדשות ויקרות,היא הייתה יכולה להוציא את הכסף הזה על אוכל למישהו שגווע ברעב.במובן מסויים,הנעליים האלה יותר חשובות לה מאשר חיים של בן אדם.כולנו הורגים בשביל שיהיו לנו חיים יותר נוחים.אנחנו לא מגדירים את זה במונחים האלה.אבל זה מה שאנחנו עושים." עמוד 225. וואו.פשוט וואו. ייקח לי הרבה זמן עד שאוכל לעכל את הספר הזה ולהוציא אותו מהראש שלי.אבל,אם להיות כנה,אני לא רוצה שהוא יצא לי מהראש. נ.ב. את הספר הזה קראתי מיום שישי בערב עד יום שבת בערב,מה שאומר שזאת הייתה אחת השבתות היותר מהנות שהיו לי בחיים.
תחזיקו חזקהרלן קובן2הרלן קובן, כך נדמה לי שהבנתי מתוך הספר הזה, הוא לא סופר מדהים. לא יודעת אם מדובר בעלבון גדול, מכיוון שבעיניי אחרי ספר זה ואחרי 'היער' שלו נדמה כי הגדולה האמיתית שלו טמונה בעלילות שהוא מפליא לרקום בסיבוך ולהתיר בסוף לקול מפץ גדול ותשואות קוראים מתוחים. ואולי זה בעצם כל מה שצריך סופר שידוע כסופר מתח - כשרון סיפור גדול, לא כשרון כתיבה. למרות כל הקלישאות וכל הכתיבה הממוחזרת והאנקדוטות והתיאורים הדי רדודים שחשבתי שכבר לא מוציאים יותר לאור בימינו מלבד ברומנים זולים (מאד), קראתי את 'תחזיקו חזק' בהתלהבות בגלל - כמובן - המתח. ומאד מאד מתחשק לי כרגע להמשיך לשאר ספריו ולקרוא גם אותם. אין צורך להצדיק את קובן ולגאול את שמו הטוב ע"י מציאת הוכחות שונות לכך שהוא סופר טוב, כי מלבד העובדה הפשוטה שכשרון הכתיבה שלו כנראה בינוני ותו לא, הסיפורים והעלילות שלו מצויינים ויוצאים מן הכלל בהחלט, וראויים לפצות על כל העומק החסר בספריו. מומלץ למי שמתחשק לו סיפור עכשווי, זורם ומלא בסימני שאלה למן ההתחלה וכמעט עד לסוף, ובקיצור - לכל מי שבא לו ספר מתח טוב באמת, שיהיה מעבר לעוד סתם גילטי פלז'ר.
תחזיקו חזקהרלן קובן1קובן הוא אחד הסופרים האהובים עלי. הוא משלב עלילה מורכבת עם דמויות מעניינות ועל-הדרך מעביר לקורא רעיונות חדשים. אבל באיזשהו שלב הוא הופך להיות צפוי מדי. אחרי שקראת כמה וכמה ספרים שלו, הספרים הבאים הופכים להיות שקופים. הנוסחה כל כך ברורה וחוזרת על עצמה. והספר הזה עובד בדיוק לפי הנוסחה. ולכן כל מי שקרא את קובן בעבר יודע בדיוק לאן זה הולך ומי עומד מאחורי הרציחות. הבעיה בספר הזה היא שיש לא מעט חורים משמעותיים בעלילה. וזה ממש מבאס.
תחזיקו חזקהרלן קובן1התחלתי את הקריאה ספקטית יחסית, בעקבות ספר אחר של קובן, שהיה די גרוע מבחינתי. הספר הזה מתחיל בצורה מעניינת, אך תוך כדי התקדמות העלילה הוא הופך להיות מרתק וסוחף. באופן עקרוני, הסיפור די מופרך, אך הספר מעלה שאלות מהותיות ונוקבות על הגבול הדק שיש לנו כהורים, בין האחריות שיש לנו על ילדינו ולבין הרצון לתת להם עצמאות. ספר חובה לכל הורה למתבגר!
תחזיקו חזקהרלן קובן1ספר מתח מצויין המעורר שאלות שכל הורה שואל את עצמו לא פעם סיפור על הורים שעוקבים אחר פעילות הבן במחשב,יום אחד הוא נעלם והעקבות מובילות לרובע זנות לא אמשיך כדי לא לקלקל. מומלץ.
תחזיקו חזקהרלן קובן1קובן הוא מדהים. ספריו הרבים מספור פשוט מצויינים, אחד אחד. המיסתורין והמתח ממסמרים אותך לספה עד שתפתור אותם. למשל סדרת הספרים של מיירון בוליטר (דמות מפתח אצל הרלן קובן), רצופה אהבה כאב הומור ורגש, דברים שקשה למצוא בספרי מתח (למשל מהספרים של רם אורן לא נהניתי בכלל, יותר מידי רובוטיות) גם הספרים האחרים, פשוט מעולים, נהניתי מקריאת כל אחד מהם. זה יותר מידי לכתוב ביקורת על כל אחד מהספרים המצויינים שלו (קראתי את כולם) אז החלטתי לכתוב את זה בעמוד הספר שיש לי בבית. תחזיקו חזק הוא נפלא! כמו כל שאר הספרים שלו, תקראו ותהנו!