ביקורת ספרותית על תחזיקו חזק מאת הרלן קובן
ספר בסדר

---

את הספר הזה קראתי 'בין לבין'. הבת שלי חלתה ובילתה, כשבוע, שרועה בזרועותי על הספה, מה שלא אפשר לי כמעט כלום חוץ מלסיים את 'תחזיקו חזק' ביומיים.

הקשר שלי עם קובן שזור, באופן מוזר, בקשר שלי עם הבת שלי.

את 'הנעלמים' קראתי לפני כחמש שנים כשהייתי בהריון. די התלהבתי. מעבר לכתיבה בגוף ראשון זכר, שמשום מה היא חביבה עלי במיוחד, המתח והקטע הטווין פיקסי של 'החיים השקטים בפרברים הם לא כמו שהם נראים' הרגשתי שיש עוד רובד פנימי עמוק יותר. בקריאה בספריו האחרים של קובן תחושת הרובד הפנימי נעלמה.

אחוזה בצירי לידה, בסטימצקי איכילוב, קניתי את 'ההזדמנות האחרונה'. בדיעבד, הסתבר לי שמדובר בספר שבמרכזו העלמות תינוקת. לא בדיוק מה שהרופא ממליץ לקרוא במחלקת יולדות. אני שוקלת אם להפנות אצבע מאשימה כלפי קובן על החרדות שפיתחתי סביב בתי.
גם בספר הזה ישנה נקודת הילדים. קובן נוגע בנושא הילדים באופן שגורם, לי לפחות, לבדוק אם הם נושמים בלילה. משהו שנוגע באופן גס ברגשות קמאיים.

הדיון הספק פילוסופי, מוסרי, על מידת המעורבות ומתן החופש למתבגרים, הוא ברמה שיאה ליום הורים בתיכון.
כבוגרת של מתבגר אחד, ועוד צפויים לי שניים בעתיד, אני חייבת לציין שהנושא הרבה יותר מורכב ועמוק. בטוח ישנם ספרים שעוסקים בהתבגרות בדרך פחות פלקטית.

אבל קובן הוא לא יועץ לשיקום הסמכות ההורית. הוא סופר מתח. פלקטי, מניפסטי, כותב לפי תבנית, קצת מקומם לפעמים- זה לא כל כך משנה כשאתה כותב ספרי מתח.
מתוך הכרות מוקדמת עם ספריו, זיהיתי כמה מן הספינים הממשמשים ובאים לפני שהגיעו, בכל זאת- לא יכולתי להניח את הספר מן היד.
מי שהפסיק לקרוא ספר של קובן באמצע- שיצביע.
אני חושבת שיכולת הריתוק הזו היא סוג של כשרון כתיבה.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על תחזיקו חזק