הספר הזה שכב אצלי הרבה זמן על המדף, וגם יצא לאור לפני קרוב לעשרים שנה וזה מורגש קצת בכתיבה. נתחיל בזה שלספר אין ממש תקציר. ז"א יש, אבל לא מבינים כלום מלקרוא אותו כי הוא מבולגן ולא מעביר שום דבר אמיתי על העלילה. וזה בעיניי פספוס, כי מי שבוחר אם לקרוא לפי התקציר סביר מאוד שיבחר לוותר על הספר, במיוחד אם לא קרא מעולם ספרים של הרלן קובן. למזלי זה לא המצב אצלי, קראתי מלא ספרים שלו והיה לי ברור שההנאה מובטחת. עם זאת, בעיניי התקציר אכן משקף את מבנה הספר שכל פרק עובר מסצנה לסצנה בין דמויות שונות ומובא בגוף שלישי. בעיניי זה לא בין הספרים הכי טובים של הרלן קובן ולקראת הסוף כבר הייתה לי הרגשה שהוא מנסה לקשר בין הדמויות בטוויסטים קצת מאולצים, אבל כמו שכתבתי אי אפשר שלא ליהנות. הלכתי לראות את הסדרה עליו בנטפליקס :)

את הספר הזה קראתי 'בין לבין'. הבת שלי חלתה ובילתה, כשבוע, שרועה בזרועותי על הספה, מה שלא אפשר לי כמעט כלום חוץ מלסיים את 'תחזיקו חזק' ביומיים.

הקשר שלי עם קובן שזור, באופן מוזר, בקשר שלי עם הבת שלי.

את 'הנעלמים' קראתי לפני כחמש שנים כשהייתי בהריון. די התלהבתי. מעבר לכתיבה בגוף ראשון זכר, שמשום מה היא חביבה עלי במיוחד, המתח והקטע הטווין פיקסי של 'החיים השקטים בפרברים הם לא כמו שהם נראים' הרגשתי שיש עוד רובד פנימי עמוק יותר. בקריאה בספריו האחרים של קובן תחושת הרובד הפנימי נעלמה.

אחוזה בצירי לידה, בסטימצקי איכילוב, קניתי את 'ההזדמנות האחרונה'. בדיעבד, הסתבר לי שמדובר בספר שבמרכזו העלמות תינוקת. לא בדיוק מה שהרופא ממליץ לקרוא במחלקת יולדות. אני שוקלת אם להפנות אצבע מאשימה כלפי קובן על החרדות שפיתחתי סביב בתי.
גם בספר הזה ישנה נקודת הילדים. קובן נוגע בנושא הילדים באופן שגורם, לי לפחות, לבדוק אם הם נושמים בלילה. משהו שנוגע באופן גס ברגשות קמאיים.

הדיון הספק פילוסופי, מוסרי, על מידת המעורבות ומתן החופש למתבגרים, הוא ברמה שיאה ליום הורים בתיכון.
כבוגרת של מתבגר אחד, ועוד צפויים לי שניים בעתיד, אני חייבת לציין שהנושא הרבה יותר מורכב ועמוק. בטוח ישנם ספרים שעוסקים בהתבגרות בדרך פחות פלקטית.

אבל קובן הוא לא יועץ לשיקום הסמכות ההורית. הוא סופר מתח. פלקטי, מניפסטי, כותב לפי תבנית, קצת מקומם לפעמים- זה לא כל כך משנה כשאתה כותב ספרי מתח.
מתוך הכרות מוקדמת עם ספריו, זיהיתי כמה מן הספינים הממשמשים ובאים לפני שהגיעו, בכל זאת- לא יכולתי להניח את הספר מן היד.
מי שהפסיק לקרוא ספר של קובן באמצע- שיצביע.
אני חושבת שיכולת הריתוק הזו היא סוג של כשרון כתיבה.

במילה אחת - שלמות.
בהרחבה - העלילה מדהימה.המבנה מדהים.הקשר בין הדמויות מדהים.
אני הצלחתי לחוות ולהרגיש את מה שהדמויות עוברת בצורה כל כך קלה,בלי שהייתי צריכה בכלל להתאמץ.
ההודעה של מייק לאדם הרגה אותי.רציתי פשוט להיכנס לספר,לראות את אדם ולהכריח אותו לחזור הביתה.אבל ידעתי שזה ספר אחרי הכל וזה מה שעושה את ההבדל בין ספר מתח טוב למעולה.
קשה להגדיר את היחסים בין מיוז לבין טרמונט באחד הפרקים הראשונים,יש שיגדירו אותם הזויים במקצת,אני רואה אותם כמשעשעים.
הספר הזה הוא לא סתם ספר.
לא סתם קוראים לו תחזיקו חזק.
רשום בגב הספר "מומלץ להתייחס במלוא הרצינות להוראה שבכותרת" אני מסכימה אם זה לגמרי."מי שלא יחזיק חזק - לא ישרוד"
במשך הקריאה אנשים שהיו רואים אותי מהצד היו טועים לחשוב שאני פסל.אני יודעת את זה כי לא יכולתי להוריד את העיניים מהספר לשניה אחת.
הייתי נסערת יותר מאי פעם.
האמת היא שאני די בטוחה שהתקף גאונות תקף את קובן בעת כתיבת הספר.זה פשוט לא אנושי לכתוב ספר כזה..
כמה שאני אנסה לתאר במילים אני לעולם לא אצליח.


"כשאישה קונה נעליים חדשות ויקרות,היא הייתה יכולה להוציא את הכסף הזה על אוכל למישהו שגווע ברעב.במובן מסויים,הנעליים האלה יותר חשובות לה מאשר חיים של בן אדם.כולנו הורגים בשביל שיהיו לנו חיים יותר נוחים.אנחנו לא מגדירים את זה במונחים האלה.אבל זה מה שאנחנו עושים."
עמוד 225.

וואו.פשוט וואו.

ייקח לי הרבה זמן עד שאוכל לעכל את הספר הזה ולהוציא אותו מהראש שלי.אבל,אם להיות כנה,אני לא רוצה שהוא יצא לי מהראש.

נ.ב.
את הספר הזה קראתי מיום שישי בערב עד יום שבת בערב,מה שאומר שזאת הייתה אחת השבתות היותר מהנות שהיו לי בחיים.

הרלן קובן, כך נדמה לי שהבנתי מתוך הספר הזה, הוא לא סופר מדהים. לא יודעת אם מדובר בעלבון גדול, מכיוון שבעיניי אחרי ספר זה ואחרי 'היער' שלו נדמה כי הגדולה האמיתית שלו טמונה בעלילות שהוא מפליא לרקום בסיבוך ולהתיר בסוף לקול מפץ גדול ותשואות קוראים מתוחים. ואולי זה בעצם כל מה שצריך סופר שידוע כסופר מתח - כשרון סיפור גדול, לא כשרון כתיבה.
למרות כל הקלישאות וכל הכתיבה הממוחזרת והאנקדוטות והתיאורים הדי רדודים שחשבתי שכבר לא מוציאים יותר לאור בימינו מלבד ברומנים זולים (מאד), קראתי את 'תחזיקו חזק' בהתלהבות בגלל - כמובן - המתח. ומאד מאד מתחשק לי כרגע להמשיך לשאר ספריו ולקרוא גם אותם.
אין צורך להצדיק את קובן ולגאול את שמו הטוב ע"י מציאת הוכחות שונות לכך שהוא סופר טוב, כי מלבד העובדה הפשוטה שכשרון הכתיבה שלו כנראה בינוני ותו לא, הסיפורים והעלילות שלו מצויינים ויוצאים מן הכלל בהחלט, וראויים לפצות על כל העומק החסר בספריו. מומלץ למי שמתחשק לו סיפור עכשווי, זורם ומלא בסימני שאלה למן ההתחלה וכמעט עד לסוף, ובקיצור - לכל מי שבא לו ספר מתח טוב באמת, שיהיה מעבר לעוד סתם גילטי פלז'ר.

קובן הוא אחד הסופרים האהובים עלי.
הוא משלב עלילה מורכבת עם דמויות מעניינות ועל-הדרך מעביר לקורא רעיונות חדשים.
אבל באיזשהו שלב הוא הופך להיות צפוי מדי.
אחרי שקראת כמה וכמה ספרים שלו, הספרים הבאים הופכים להיות שקופים.
הנוסחה כל כך ברורה וחוזרת על עצמה.
והספר הזה עובד בדיוק לפי הנוסחה.
ולכן כל מי שקרא את קובן בעבר יודע בדיוק לאן זה הולך ומי עומד מאחורי הרציחות.

הבעיה בספר הזה היא שיש לא מעט חורים משמעותיים בעלילה.
וזה ממש מבאס.

התחלתי את הקריאה ספקטית יחסית, בעקבות ספר אחר של קובן, שהיה די גרוע מבחינתי. הספר הזה מתחיל בצורה מעניינת, אך תוך כדי התקדמות העלילה הוא הופך להיות מרתק וסוחף. באופן עקרוני, הסיפור די מופרך, אך הספר מעלה שאלות מהותיות ונוקבות על הגבול הדק שיש לנו כהורים, בין האחריות שיש לנו על ילדינו ולבין הרצון לתת להם עצמאות. ספר חובה לכל הורה למתבגר!

ספר מתח מצויין המעורר שאלות שכל הורה שואל את עצמו לא פעם
סיפור על הורים שעוקבים אחר פעילות הבן במחשב,יום אחד הוא נעלם והעקבות מובילות לרובע זנות לא אמשיך כדי לא לקלקל.
מומלץ.

קובן הוא מדהים.
ספריו הרבים מספור פשוט מצויינים, אחד אחד. המיסתורין והמתח ממסמרים אותך לספה עד שתפתור אותם. למשל סדרת הספרים של מיירון בוליטר (דמות מפתח אצל הרלן קובן), רצופה אהבה כאב הומור ורגש, דברים שקשה למצוא בספרי מתח (למשל מהספרים של רם אורן לא נהניתי בכלל, יותר מידי רובוטיות) גם הספרים האחרים, פשוט מעולים, נהניתי מקריאת כל אחד מהם. זה יותר מידי לכתוב ביקורת על כל אחד מהספרים המצויינים שלו (קראתי את כולם) אז החלטתי לכתוב את זה בעמוד הספר שיש לי בבית.

תחזיקו חזק הוא נפלא! כמו כל שאר הספרים שלו, תקראו ותהנו!

תחזיקו חזק..נשמע מעניין.. אז זהו שלא.. לא הבנתי כלום מלא קפיצות בעלילה.. כל כך לא ממוקדת וברורה.. לא אהבתי..הרלן קובן- שמעתי עלייך רבות.. ציפיתי ליותר!