ביקורת ספרותית על ביער אפל מאת רות וייר
ספר בסדר

---

#
בספרי מתח נהוג להציג תחילה את "סביבת העבודה": הרקע, הכללים והתנאים לפיהם יפעל הסיפור מוצגים לפני הקורא – לפעמים עם האירוע הנפשע, לפעמים בלעדיו. סופרים טובים מצליחים לבנות סביבה ותנאים שהקורא לא ימצא את עצמו מנוכר לסביבת הסיפור ולא ירגיש שמזלזלים באינטליגנצייה שלו.

סופרים טובים יצליחו לספר סיפור מקורי על רקע אמין. כך שאפשר להרכיב מין "חלון ג'והארי" בין הרקע (על הרצף בין אמין למופרך) לבין הסיפור (על הרצף בין מקורי לבנלי) ולבחון באמצעותו – ואף להעריך ולצפות - את רמת ההנאה מהספר.

מסיבת רווקות מתארגנת בבית נידח, הנמצא בלב יער מרוחק. שתי העובדות האלה כבר הופכו את הרקע לטעון בחינה. "מסיבת רווקות" שנועדה, כביכול, לחגוג את חוסר ההתחייבות לפני המפץ הגדול, זקוקה לרעש, קהל, הרגשה קלה של חטא, אלכוהול, ריקודים ועשן, לא? במקום כל אלה מוזמנים כמה צעירות וצעיר, למסיבת פיג'מות חנונית במקום מבודד, שם הם יספרו אחד לשני סיפורים על עבר הזוג, ישירו שירי-מדורה (סתם, זה לא בסיפור) ויתחרו ביריות לצלחות חרס? נו באמת.

יש בסיפור "נגיעות" של אימה (לא מפחידה במיוחד). יש בו תיאורי חברות הדומים למה שקורה בחטיבת הביניים. יש בו רובה שמופיע במערכה הראשונה ויורה במערכה השנייה, לב שבור, אובדן זיכרון, נעלי ריצה וכפכפים, דם ופציעות, גיבורה שהיא סופרת מתח שאינה מצליחה לפצח בזמן את התעלומה בה היא מככבת. זוגות חד-מיניים וגם אהבה סטרייטית.

לא קשה לנחש מה התעלומה ומי הפושע. כתוב בסדר, לפעמים מעניין. הרקע יותר קרוב למופרך מאשר לאמין, והסיפור יותר קרוב לבנלי מאשר למקורי. תעשו את החשבון לבד.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ביער אפל