“אז מי הן האופטימיסטיות? מה גורם לאותה נטייה מובנית של אנשים מסוימים להאמין תמיד בעתיד טוב יותר? אולי אלה פשוט בני ובנות אדם שהתברכו בנוכחות מוגברת של סרוטונין בדם ומוחם מופצץ ללא הרף בדופמין? ייתכן והטבע הנדיב סימם אותם על ידי אנדורפינים שנשפכים במערכת העצבים שלהם כמים...
מבלי לתת את דעתו בסוגיה הנוירולוגית המרתקת, מפציר בנו מאט רידלי להאמין שיהיה ורוד - פשוט כי המחקרים וההיסטוריה מצווים לנו על כך. וזאת למרות העובדה שרואי השחורות, כפי שהוא מדגים תמיד ובכלל זה בעשורים האחרונים, נהנים מפופולריות גדולה, זוכים לחיבוק חם של אמצעי התקשורת וחלק מהקהילייה המדעית, בזמן שהאופטימיסטים מכונים "שוטים", "מנותקים" והיחס אליהם במקרים רבים נא בין זלזול ללגלוג.
מאט מתחיל את המסע שלנו אל האופטימיות בסקירה פרה - היסטורית מקיפה ומלווה אותנו לכל אורך ההתפתחות האנושית. אגב כך הוא קורע לגזרים טענות מופרכות ממילא של המדמיינים כי לפני התיעוש ומפלצות הבטון בני האדם חיו "בהרמוניה עם הטבע". הומו סאפיינס במהלך התרבותו ונדידתו הצליח לחסל זנים רבים מספור של בעלי חיים ואף את כל היצורים אנושיים האחרים בדרך ישירה או עקיפה (על ידי גזל של מקורות מזון ואזורי מחייה) כולל המפותחים יחסית כמו הומו ארקטוס והאדם הניאנדרטלי – האחרון מת לפני כ- 28 אלף שנה.
בעניין זה, הספר מזכיר במידה רבה את "קיצור תולדות האנושות" של יובל נוח – הררי. אבותינו הקדמונים הכחידו יונקים גדולים רבים, חלקם לחלוטין והמינים ששרדו הם כאלה שקצב התרבותם היה מהיר דיו על מנת להתמודד עם הלחץ הבלתי פוסק מצד בני האדם. הם גם שרפו בהתמדה יערות, תחילה כתוצאה מציד וזו מגמה שהמשיכה אף ביתר שאת לאחר המהפכה החקלאית.
אולם, בכל הקשור לתקופה ניאוליתית(כלומר זו שהחלה עם המצאת החקלאות), קיימת חוסר הסכמה בין נוח - הררי לרידלי. בעוד שנוח - הררי בגדול טוען שמהפכה החקלאית היוותה מלכודת דבש עבור בני האדם, שדנה אתם לרעות חולות כמו תזונה חד – גונית, מלחמות תכופות, ריבוי טבעי לא מרוסן, המלווה בתמותת תינוקות בשיעור גבוה והרס שטחים טבעיים לטובת אדמה חקלאית, רידלי חושב לגמרי אחרת. הוא מראה שהמהפכה הזו סיפקה מקורות מזון זמינים יותר לצד ייעול בניצול שטחי המחייה, פיתוח מואץ של כלים וידע. בנוסף היא תרמה רבות להתפתחות המסחר שהוא מהווה את המנוע של צמיחת המין האנושי על פי המחבר. הסוחרים הם אלה שנעו בין ערים ומדינות וגרמו לרעיונות להגיע מאירופה ל לאסיה, שבתמורה העניקה חזרה ידע שלא יסולא מפז וסחורות יקרות ערך. חברות של ציידים – לקטים מנותקות נתקעו בהתפתחותן ונותרו פרימיטיביות עד אימה כמו למשל האי טזמניה שהתנתק מיבשת אוסטרליה ותושביו לא ידעו אפילו לבנות רפסודה.
באופן כללי אם נשווה בין שני הספרים, הרי ש"קיצור תולדות האנושות" הוא בעל ניחוח סוציאליסטי – הומניסטי ואילו ב-'אופטימיסט הרצינלי' קיים סאב – טקסט קפיטליסטי מובהק.
המסחר, על פי רידלי גורם לרעיונות להיפגש ו"לעשות סקס",כפי שהוא כותב, בצורה חופשית כדי להוליד רעיונות חדשים. כך נוצר "המוח הקולקטיבי" שמשמעותו עלייה בהתמחות והתרחקות מתמשכת ממשק שמספק את צרכי עצמו. יזמות היא זו שמניעה את ההתפתחות וכתוצאה לעלייה ברמת החיים וירידה ברמת הפשיעה. לפי נתונים סטטיסטיים, הסיכוי להירצח באירופה שלפני המהפכה התעשייתית היה גבוה פי עשרה מאשר היום.
הנה מה שהוא כותב בעניין זה:
" יש היום כלל אצבע מבוסס למדי (הוא ידוע בשם עקומת קוזנטס) האומר, שכאשר ההכנסה השנתית לנפש מגיעה ל- 4000 דולר, בני האדם מתחילים לתבוע לעצמם מים ואוויר נקיים יותר. נגישות כללית לחינוך הופיעה בערך בזמן שחברות מערביות נעשו מחויבות יותר מהרגיל ליוזמה חופשית. שעות עבודה גמישות, פנסיה במימון המעסיק, בטיחות בעבודה – כל אלה השתפרו במערב שלאחר מלחמת העולם השנייה מפני שאנשים נעשו אמידים יותר וטבעו תנאים טובים יותר ולא מפני שפוליטיקאים צדיקים השיתו את השינויים האלה על חברות סרבניות;... ושוב, ייתכן שכמה מהמגמות האלה היו מתעוררות ממילא, בלי המסחור של החיים, אבל לא כדאי לכם להמר על כך. המיסים שמימנו את צנרת הביוב נוצרו ממסחר."
המחבר מראה כי מסחר חופשי יכול להתקיים רק בחברה חופשית, שמאפשרת אותו והוא זה שתורם להגבלת הילודה, עלייה בסובלנות, ופתיחות רבה יותר. חברות שהתהליך הזה לא מתקיים הינן מושחתות ועתירות בירוקרטיה חונקת.
לטענת רידלי הסחר החופשי, הפתיחות והחופש שהוא הביא עמו תמיד היוו איום על כהני דת ואנשי מלחמה ואף מערב את 'עם הספר' בעניין:
"...תוך כדי הפלגתם הלכו ההמצאות של הפיניקים והתרבו: שדרות משופרות בבסיס הספינות, מפרשים טובים יותר, ידע בניווט, מערכות חישוב, תיעוד מסודר של ההפלגות. פעם נוספת היה המסחר המנוע שדחף את מכונת החדשנות. אבל לא הכל התייחסו אליו בחיוב. בדרום, שקועים עד הצוואר ברעיונות הדתיים שלהם, צפו אנשי הדת העברים באימה פוריטנית בהתפוצצות האושר שנוצר כך. הנביא ישעיהו ניבא בעליצות את החורבן שאלוהים ימיט על צור "רוכלת העמים" כדי להשפיל את גאוותה. הנביא יחזקאל לא ריסן את השמחה לאיד שאחזה בו כאשר תיאר את נפילת צור: " בצאת עזבונייך מימים השבעת עמים רבים ברוב הונייך ומערבייך העשרת מלכי ארץ...סוחרים בעמים שרקו עלייך בלהות היית ואינך עד עולם" (יחזקאל כ"ז 33 – 36). ובמערב, האיכרים תושבי הים האגאי הסתכלו בבוז לוחמים על הסוחרים הפניקים שהופיעו לפתע בקרבם. לכל אורך האיליאדה והאודיסאה הומרוס מפגין גישה שלילית חסרת פשרות כלפי הסוחרים הפיניקים ורומז שכולם היו פיראטים. המסחר היווני בימי הומרוס היה אמור להיות החלפה הדדית של מתנות יקרות בין בני האליטה ולא החלפת סחורות יומיומיות בין אנשים רגילים לפי ביקוש. הנה כי כן, לסנוביות של האליטה וליחסה המסתייג כלפי המסחר יש שורשים קדומים."
רידלי מדגיש כי הפיניקים לא היו צדיקים כלל, אך נותן דוגמאות רבות כיצד רמת התמחותם, התפתחותם ועושרם היו גבוהים לאין שיעור מאצל שכניהם הדתיים או הלוחמים.
בפרק העוסק באוכלוסייה מנתח רידלי את הירידה בפריון ומראה שהיא הייתה תוצאה ישירה של תיעוש והתפתחות שהביאו עמם הפחתה ניכרת בתמותת התינוקות. כך ההורים לא היו נדרשים ללדת עוד ועוד ילדים, שאולי אחד מהם ישרוד, ויכלו להתמקד בתכנון המשפחה. באופן פרדוקסלי, תיעוש והנגשת שירותים רפואיים(בתשלום) במדינות מפגרות לא הביאו לפיצוץ אוכלוסין, אלא להיפך – לירידה דרמטית בפריון. בכלל ככל שהמדינה עשירה יותר, אורבנית יותר ומשכילה יותר, כך יורדים שיעורי הפריון .
מה שהזניק את כוח ההמצאה של אירופה הייתה התמעטות האוכלוסייה שלה בתום המגפה השחורה. כך נמנעה בה "המהפכה החרוצה" שהתרחשה ביפן וסין שהיו אז מפותחות יותר ונשארו מאחור כי עקב ריבוי בני האדם העדיפו לבסוף לעשות שימוש לכל סוגי העבודה בכוח השריר האנושי ולא לשנות דבר. היה משתלם יותר שהאדם יסחוב עגלות, יטחן ויסיע אפילו יותר מאשר שבהמות יעשו זאת. אולי למעשה דבר "הציל" את היבשת הישנה?
בכל הנוגע למקורות מתחדשים תוקף רידלי את חסידיהם ומוכיח עד כמה הם בעצם מזהמים יותר והרסניים לסביבה לאין ערוך מדלקים מאובנים (כמו נפט ופחם). תומס מלתוס שציפה התפוצצות אוכלוסין ורעב לא לקח בחשבון את השימוש בדלקים מאובנים שלהבדיל מה"מתחדשים" לא אוזלים כל כך מהר ולא הורסים את הסביבה כמוהם. הצמיחה והתפתחות המין האנושי החלו לצבור תאוצה באמת רק לאחר שפחם הפך לכוח המניע של המהפיכה התעשייתית.
חישבו על כך : בכדי לספק שמן דקלים שמחליף את השימוש בבנזין ודיזל, יש להפוך אדמות עצומות לחקלאיות (שפולטות פחמן דו חמצני בשיעור גבוה מאוד ועל חשבון גידול מזון), להעביד עליהם פועלים רבים בסחר זעום, להשתמש במיכון שגם הוא פולט גזי חממה ובסוף לקבל מוצר לא יעיל עד גיחוך.
המחבר מוכיח כי טורבינות הרוח הן למעשה אסונות סביבתיים שפוגעים בחיות בר, מחסלים אלפי ציפורים מזנים נדירים בשנה, שלא לדבר על הרס הנוף.
בכלל, רידלי מראה כיצד היוזמה האנושית המונעת על ידי כוח השוק והחלפה הבלתי פוסקת של הרעיונות מחסלת את כל נבואות הזעם בקשר לפיצוץ האוכלוסין וזיהום סביבתי. הוא מביא קטעים מכתבי עט נחשבים ביותר משנות ה- 60 ועד ימינו, פרי קולמוסם של מומחים עטורי פרסים שחזו גשם חומצי, רעב עולמי, מגיפות שאמורות היו לחסל כבר מזמן את מרבית אוכלוסיית העולם, היעלמות טוטלית של יערות ועוד כהנה וכהנה. אך הרקורד של אותם רואי השחורות כה עלוב עד שהם עצמם גם אם ממשיכים להתנבא, כיום עושים זאת בזהירות יתרה לרוב ונמנעים מנקיטה בתאריכים מדויקים.
אני חייב לציין כי רידלי לא מתעלם מזיהום הסביבה, אך הוא מדגיש כי פעילותם של בני האדם מתייעלת ומשתנה ללא הרף ולכן למעשה מידת הזיהום נמצאת בירידה תלולה מאז שנות ה - 80 על אף שלאנשים רבים יותר יש רכבים פרטיים ורמת הצריכה עלתה. כך גם לגבי עוני, שאמנם קיים אך שיעורו יורד בהתמדה. התחממות כדור הארץ גם היא לא מה שמספרים לנו לרוב באמצעי התקשורת.
אולם רידלי אינו קפיטליסט שמרן כמו שהוא יכול להצטייר מהסקירה הזו. הוא ליברל צימחוני שבאמת אכפת לו מכדור הארץ ורווחת המאכלסים אותו. רק שהוא נמנע מלאמץ סיסמאות רק כי הן נראות יפה ולעבוד אלילי שקר "ירוקים". למשל, ערים צפופות על כל חסרונותיהם, מציעים חיים טובים בהרבה מאלו שהיו לנוהרים אליהם בכפרים ו"מפלצות הבטון" שומרות למעשה על יערות ושמורות טבע. דשנים ו"המהפיכה הירוקה" הצילו את האנושות ובראש וראשונה מדינות נחשלות כהודו, מרעב. להבדיל מהמשק ה"אורגני" הלא יעיל. אם היינו נדרשים לספק מזון לאוכלוסיית העולם של היום אף בשיטות של שנת 1961, היה עלינו לנצל 82% מהקרקע בכדור הארץ לצורך גידולים חקלאיים, בניגוד לניצול רק של 19% כיום...
בספר הזה ניכר התחקיר העמוק והמקיף שלו. נגעתי כאן רק בטיפה מתוך אוקיינוס המידע המרתק שהוא מכיל.
אני מדגיש: מאט רידלי אינו שולל התפתחות שלילית ואף הרסנית שיכולה לנבוע מקנאות דתית, אסונות טבע או סיבות אחרות, אך הוא מראה שהאנושות מניעה עצמה קדימה בהתמדה ומצב כדור הארץ ובני האדם בגדול נמצאים בשיפור מתמיד, על אף שיש עוד המון מה לעשות. רואי השחורות טעו ברוב המכריע של המקרים.
הספר יכול לדבר לקהלים שונים: למשל אדם דתי יראה בניתוח של רידלי עדות להשגחה עליונה ואילו אתאיסט מושבע יזהה בו הוכחה נוספת לחוזקה של התבונה האנושית והרוח החופשית.
למרות היותו ספר עיון, הוא כתוב בצורה מרתקת, זורמת ולא יבשה. ניתן גם לקרוא את פרקיו לא לפי הסדר.
יתרונות: משכנע, עמוק, מקיף, מרתק מבחינה היסטורית ועתיר מידע מאלף ומפתיע.
אין לו חסרונות של ממש, אך יש נקודות תורפה: אף שמתייחס במידה סבירה לכל הסוגיות הבעייתיות החשובות של היום, לרוב לא מספק פתרונות ממשיים, אלא יותר מדבר על מגמות. עם זאת אין זה באמת מתפקידו;
פזמון פרו – קפיטליסטי, גם אם מתון יחסית המעלה על נס את המסחר, הסוחרים והיזמים, חוזר על עצמו בכל פרק – גם זה בסך הכל לגיטימי בעיניי מעצם היותו ספר בעל אג'נדה.
...ואולי אחרי הכל, בתום קריאת הספר רמת הסרוטונין במוח של הקוראים בו תעלה. רק בשביל זה שווה לנסות אותו.”
