ביקורת ספרותית על העידן שחזר - מחזור כישור הזמן #1 מאת רוברט ג'ורדן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 11 באפריל, 2018
ע"י אלון דה אלפרט


****





ובכן, גם אלה ספרים. כן, ספרות אמיתית, שנמדדת באותם סרגלים כמו מאיר שלו או ורגס יוסה, אליס מונרו או יו נסבו.
הסרגלים האלה נמצאים בבטן, ומרגישים בהם כל מילימטר, אז אסור להם לזייף. אם בספר נברא עולם, אז על העולם הנברא להיות אותנטי והרמטי בדיוק כמו חיבוטי הנפש המדוייקים של גרוסמן ב"אשה בורחת מבשורה". אם הם מפחידים, אז שיפחידו נכון, ואם הם מרגשים אז שהצמרמורת תתחיל מבהונות הרגליים ותטלטל את הגוף עד השערות הקטנות שעל הצוואר ותנוכי האזניים. אין דרך אחרת. ספרים צריכים לעשות את העבודה שלהם, אחרת אין הצדקה לקיומם.
זה לא אומר שכל ספר צריך להיות חמישה כוכבים. הם צריכים לשאוף להיות כאלה, כמובן. אבל ברור שזה בלתי אפשרי באמת כי תמיד יהיו סקאלות ומדידות, ז'אנרים וטעם אישי וקהלי יעד ואופנה. אני לא אבחן את גרוסמן על כמה העולם שלו מהימן כי הוא לא בורא עולמות. הוא לא ממציא שדים או בעלי חיים מיתולוגיים, הוא לא מדבר על נבואות ועל אדונים אפלים. יש לו די צרכו בארץ המאובקת שלנו, כאן. אבל הסרגלים הם אותם סרגלים, למרות שהתחושות תהיינה שונות בתכלית. בזבוז זמן הוא בזבוז זמן, בסדר הוא בסדר ופנטסטי יכול להיות פנטסטי אם יצאתי מהספר על ארבע בוכה וללא נשימה או שסגרתי אותו בטפיחה עם חיוך רחב של סיפוק.

הספר הזה בסדר, מהמסד ועד הטפחות. הוא כתוב כמו התחלה של סדרה, מה שאומר שהוא לוקח את הזמן, שום דבר לא נסגר, הדמויות שלו רק מתחילות לעבור את תחילת המסע ההירואי וההפכפך שלהן, יש cliffhangers בשפע, והכול לוחש לי, בבקשה, אתה רשאי להמשיך אל הספר הבא, ולזה שיבוא אחריו.

החווייה שלי בסדר. רק בסדר. לא פחות, ולא הרבה יותר. קראתי פנטזיות טובות יותר, עשירות יותר ומרגשות יותר ממה שזו מתיימרת להציע. יש כאן ניסיון לא רע לייצר מיתוס סטייל שר הטבעות עם טיפה הארי פוטר ועוד דברים שיכולתי לזהות אבל לא התאמצתי, אבל בינינו, עולמי לא היה נגרע במשהו אילו לא הייתי מתחיל לקרוא. משהתחלתי, אולי אמשיך ואולי לא. וייתכן שב"אולי" הזה טמון ה"בסדר" של הספר.

גם זה משהו, בימים האלה.


****

34 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חני (לפני 6 ימים)
אני כבר לא בטוחה מתי מתחיל נוער ומתי מסתיים. הבנות שלי למדו אותי שגם באדולינה הוא נוער בדיוק כמו לרוץ איתו. אצלי נוער היה כמעיין המתגבר. אז התקופות משתנות והתוויות שאנחנו שמנו על ספרים
לא בטוח שילדינו ישימו את אותן תוויות.
בכל אופן זה נפלא שאתה פתוח לכל כך הרבה סיגנונות ששוות לכל גיל.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
נחשבים כספרות ילדים ונוער* בעקבות תפיסה שונה שלנו את הילד והמתבגר*
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
תודה רבה, יעל יקרה על החידוד. כוונתי הייתה שכל הספרים הללו חוץ ממסעות גוליבר נחשבים כיום ספרי ילדים בעקבות תפיסת הילד השונה שלנו לעומת התקופות הקדומות. לגבי מסעי גוליבר את צודקת. ציינתי את זה בתגובה שלי זה אחד הספרים שהם עברו היפוך- בעבר הוא נחשב כספר המיועד לילדים ומבוגרים ( בעיקר בגלל שלא היתה קיימת הפרדה בין מבוגרים לילדים ולכן כל מה שהמבוגרים צרכו, צרכו גם הילדים) והיום הספר הזה, לפחות במהדורתו המלאה, כלל לא מתאים לילדים.

לגבי אליס- מסכימה אבל אני חושבת שהוא נכתב גם למבוגרים פשוט בצורה עקיפה כי בספר יש קריצות רבות שבעיקר מבוגרים יבינו.
yaelhar (לפני שבוע וחצי)
סקאוט - אני חושבת שהדוגמאות שהבאת לא התכוונו להיות ספרי ילדים או נוער.

"האסופית" (1908) לא נכתב כספר נוער. הוא מבטא ערכים של בוגרים/ות באותה תקופה והפך לרב מכר בזכות יכולת ההזדהות שעורר בקוראיו.
"ג'יין אייר" (1847) וודאי לא היה ספר נוער. כך גם "גאווה ודעה קדומה" (1813) ו"מסעי גוליבר" (1726) שהפיכתו המאוחרת לספר ילדים - בגלל העולמות הפנטסטיים המתוארים בו - עיקרה אותו מכל תוכן סאטירי וביקורתי שהיה בו כי ילדים אינם מעריכים סאטירה.
נשים קטנות (1868) הוא רומן אוטוביוגרפי, שלא נכתב לילדים.אני חושבת ש"אליס בארץ הפלאות" הוא אחד הבודדים שהתכוונו להיות ספר ילדים, אבל נחבאים בו כל כך הרבה מסרים לא-ילדותיים, שהיום חוקרים אותו וקוראים בו מבוגרים...

בקיצור - ספרים שאנחנו מכירים כספרי ילדים (כי היו בהם אלמנטים פנטסטיים או גיבור/ה ילד/ה) עובדו שנים אחרי שיצאו לאור לילדים, וכל רמז לכוונה המקורית של הסופר נעלם מהם, היו במקור ספרים שנכתבו למבוגרים והפכו רבי מכר בגלל זה.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
האסופית זה נחשב ספר נוער קלאסי, כמו ג׳יין אייר, גאווה ודעה קדומה ונשים קטנות. אבל אם את שואלת אותי, נעמי, אלה ספרים שלא נס ליחם והם אוניברסליים.
וצריך לזכור שמושג הנעורים והילד בתקופות הקודמות (מאה 17, 18 ואילך) היה שונה ממה שהוא כעת ולכן ספרים שנחשבים בימינו כספרי נוער לא היו בהכרח ספרים המיועדים לילדים ולנוער בתקופה בה פורסמו. וכמובן להפך, ספרות שמוגדרת בימינו כספרות לא לילדים ( מסעות גוליבר) נחשבה בעבר כספרות ילדים מכיוון שהמוסכמויות החברתיות והתרבותיות בהקשר של ספרות ילדים היו שונות.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
אני לא קוראת אף ספר שוב ושוב...
בקיצור מבטיחה לדווח על הספר הלא מבוגר הראשון שאקרא כבוגרת.
איפה אתם שמים את האסופית למשל?

זשל"ב, בלי ספקות, תהייה בטוח שאני לא מזלזלת בך, רק אוהבת לקנטר מידי פעם את מי שכיף לקנטר =)
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שבוע וחצי)
נעמי - "מקווה שדברייך היו בצחוק. אני בוחר לפרש אותם כך" - אני חושב שדי הסברתי את עצמי.
ואם עדיין לא הבנתי - אז הבנתי לבד שדברייך היו בצחוק. תמיד יש את הספק שאולי לא, ולכן אמרתי 'מקווה'.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
גם אני מסכים, במידה מסויימת. אבל אם גם ״מעשה בחמישה בלונים״ נכנס כאן, אז אני לא יודע איפה למתוח את הקו.
ספרי מרגנית מראש היו מיועדים למבוגרים צעירים למרות שאולי אז לא קראו להם כך. וילד בן 10 - מה הוא? וילדה בת 14? וילד בן 20?

הכוונה שלי היתה להפריד בין ספרות לילדים (מכל מיני גילאים) לספרות... ובכן, ילדותית.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
מסכימה עם פפריקה!! ספרות ילדים היא יותר מזה! אלון- אל תגזים. ספרות הילדים היא ממש לא רק קפטן תחתונים ויומנו של חנון. יש עוד ספרים מלבד הספרים שציינת, סופרים כמו- אניד בלייטון, לאה גולדברג, מרים ילן שטקליס ועוד רבים וטובים. חלקם אולי נחשבים "לגיל רך" אבל זה ממש לא נכון. טמון בכתיבתן יופי רב והבנה לנפשו של הילד ושל המבוגר כאחד.
פַּפְּרִיקָה (לפני שבוע וחצי)
ספרות ילדים (ולא YA) היא תשעים אחוז מהספרים שלי. רואלד דאל, אריך קסטנר, קורנל מקושינסקי, מיכאל אנדה, לויד אלכסנדר, פרנץ מולנר, יאנוש קורצ'אק - כולם כתבו ספרי ילדים. לא ספרי ילדים מסוג דירה להשכיר (לא שאני מזלזלת) - אלה שלא לוקחים מהספרייה עד שיש לך ילדים משלך בבית. ספרים שאני מסוגלת לקרוא שוב ושוב ושוב, שעולים על רוב ספרי המבוגרים שאני מכירה, ושעצוב לי לשמוע שמישהו מחמיץ אותם בגלל הכותרת.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
תודה אלון (ואני לא אוכלת ביסלי לשום ארוחה).

זשל"ב, אתה רואה, אם לא ברור לך שזה בצחוק אז אתה באמת צריך להתבגר...
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שבוע וחצי)
אלון - טוב שהסברת את עצמך, כי מה שאמרת מקודם על הארי פוטר, לא רק שהוא היה לא נכון, אלא שגם שלגביך זה לא היה נכון.

נעמי - מקווה שדברייך היו בצחוק. אני בוחר לפרש אותם כך. אבל - אם את כזו מבוגרת וחכמה ובעלת ניסיון חיים עשיר ממני, היית מבינה שההנאה היא חלק חשוב ביותר בקריאה. הספרים לא תמיד צריכים לפעול על השכל שלנו. ספרים הם אומנות, הם צריכים לרגש, לעניין, לרתק, להלהיב. אם תוך כדי הם תורמים להשכלתנו, מה טוב ומבורך הדבר.
מיכל (לפני שבוע וחצי)
ספרות ילדים זה לא רק קפטן תחתונים ויומנו של חנון. זה גם העץ הנדיב, מעשה בחמישה בלונים, דירה להשכיר ועוד רבים וטובים.
וחוץ מזה, לא להעליב את הביסלי, בבקשה.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
אולי כדאי להבדיל בקטנה בין ״ספרות ילדים״ ל״ספרות נוער״. מודה שאני זה שכתב כאן שהארי פוטר זה לילדים
ספרות ילדים, כמו שאני רואה אותה (קפטן תחתונים, יומנו של חנון etc) זה באמת סוג של קלוריות ריקות שאין באמת טעם לקרוא אלא אם כן את מסוג המבוגרים שמתגלשים במגלשות בגני שעשועים ואוכלים ביסלי לארוחת צהריים. אבל בספרות נוער (young adults) יש פנינים מדהימות, שסדרת הארי פוטר היא ללא ספק אחת מהן. קראתי את הסדרה כשהייתי בשנות השלושים שלי, וחיכיתי כמו ילד נרגש לכל ספר חדש בסדרה שבקע (בעיקר באנגלית). והייתי קוראאותם עד השעות הקטנות של הלילה, כוסס ציפורניים ממתח.
הספר הראשון, כשהארי בן 11 (נדמה לי) הוא באמת אינפנטילי קצת, אבל גם הוא לא ממש מפגר ויש בו המון דברים שמבוגרים-לגמרי יכולים לאבד את עצמם בהם. הרפתקאות, מסתורין וקסמים זה כיף. שאר הסדרה אכן הולכת ומאפילה.

pulp fiction, סתמי זו כבר מעלה-רעה. הספר ״בסדר״, על כל המשמעויות הנילוות
Pulp_Fiction (לפני שבוע וחצי)
אוקיי.. אז למעשה אתה בעצם אומר שהספר סתמי,כן?
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
טוב, לפחות אם תצרכי אותם בגלל ילדיך זו גם נחמה כלשהי.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
לא התכוונתי להשוות את הספרות שאני לא צורכת לאוכל זבל, האנלוגיה הייתה רק על הנאות שנפגמות כי תוך כדי הפעולה שאמורה להסב הנאה המחשבות שרוצות לי בראש על ההפסד שהן גורמות לי (נזק בריאותי באוכל, בזבוז זמן בספרים) פוגעות בהנאה. ולכן גם אם השף הכין אוכל גורמה אבל אני יודעת שיש שם מרגרינה, אני אבלע בפחות חדווה.
אבל לא משנה כבר השתכנעתי לנסות...
וסקאוט זה אבוד לגבי ספרות ילדים. לא רואה את עצמי לוקחת ספר ילדים מהספרייה עד שיהיו לי כאלו בבית.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
כנ״ל לגבי ״ספרות פנטזיה״, ״ספרות מתח״, ״מדע בדיוני״, ״ביוגרפיות״, ״ספרי פעולה״, ״ספרות תיעודית״, ״ספרות ישראלית״, ״ספרות סקנדינבית״ וכן הלאה וכן הלאה
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
נעמי, ייתכן שהאנלוגיה שהשתמשת בה לא מדוייקת.
ספרות ל״מבוגרים צעירים״ היא לא אוכל-זבל. היא גם לא אוכל לא בריא, וגם לא אוכל שלא עומד בסטנדרטים של מזון הגורמה שאולי נדמה לך שאת נוהגת לצרוך (ומתאכזבת לא מעט, כי גם שם יש נפילות לא מעטות, לצער כולנו). יש שפים שבהחלט יודעים לבשל את האוכל ע״פ קהל היעד, ולהכין אוכל מצויין לילדים, שגם מבוגרים יידעו להעריך ללא סיכון ממשי של החיך האנין שלהם, ואני מדבר מניסיון.

ופנטזיה היא האימ-אימא של לצאת להרפתקה בארץ אחרת. נראה לי שאת פשוט חושבת שאין סיכוי שתיהני. אבל כמו שאומר אלון גל - מקסימום, יהיה מדהים!
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
הסיפור שאינו נגמר באמת נהדר.
ואמנם הוא רשמית "ספר ילדים" אבל בעיני, הוא מהספרים שגם מבוגרים יכולים להנות מהם.
סקאוט (לפני שבוע וחצי)
נעמי, אני מאוד מעריכה את דעתך אבל חייבת להביע הסתייגות. בתור אחת שקוראת הרבה מאוד ספרי ילדים הם היו מהנים, כן, אבל גם משכילים. בזכותם למדתי על ההיסטוריה של העם שלנו, של עמים אחרים. ספרות הילדים היא באופן חד וחלק לא כפי שהייתה בעבר, יש הערכה רבה כלפי סוג הספרות הזאת שפעם פשוט לא הייתה קיימת. נלמדו ונלמדים קורסים באוניברסיטאות ובמכללות אודות ספרות הילדים ויש בה כל כך הרבה רבדים מעבר למה שנדמה. אומנם רוב ספרי הילדים הבסיס שלהם לחנך ולגרום הנאה אבל אין זה כך באופן גורף. אני מרגישה שהשכלתי רבות וקיבלתי ערכים הן מספרות ילדים מימים עברו והן מימינו. כך שאני מסכימה עם זשל"ב. הדבר תקף כמובן גם להארי פוטר, משחקי הרעב וכל ספרי הנוער שיצאו וממשיכים לצאת. כמובן שלא כולם באמת משכילים והם נטו להנאה אבל יש גם לא מעט שהם כן. שיש ערך מוסף בצידם. חבל לפסול ספרים רק כי כביכול "עברנו" את הגיל כי זה ממש לא נכון.

ואלון- אחלה ביקורת!!
נעמי (לפני שבוע וחצי)
לא טענתי לפחיתות כבוד אבל אם ההנאה שלי נפגעת כשאני יודעת שאני סתם מבזבזת את הזמן, אז ממילא ההנאה פחות מושלמת. זה כמו שאני לא אהנה מאוכל זבל שאיו סיבה אמיתית שלא יהיה לי טעים, אלא שהמחשבות שירוצו לי בראש על היגיינה ובריאות יוציאו לי את התאבון.
אפילו אל תנסו לרמוז שאני טוענת שאני לא מבזבזת זמן... אני מבזבזת המון. אז לפחות בבחירת הספרים מנסה לצמצם את הבזבוז. וספר משכיל לטעמי לא צריך להיות עיוני, אפילו סתם לצאת להרפתקה בארץ אחרת זה צידה לדרך.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
נדמה לי שלספרים ש"רק" נהנים בהם יש ערך שלעתים אף עולה על אלה ש"משכילים" מהם. לטעמי, אין בזה שום פחיתות כבוד. זה יכול להיות הגילטי פלז'ר שלך :-). כמו ללכת ללונה פארק כשאת נהנית בעיקר ממופעי מחול קלאסי. סוג שונה של הנאה.
ובכל זאת, לשבור את הרתיעה מפנטזיה (שאינה חסרת בסיס) עם הארי פוטר פחות מומלץ בעיניי, מהסיבות שציינתי קודם, ואפשר לחזור אל הסדרה הזאת שמעשירה לכל הפחות את הנפש - קצת מאוחר יותר ובחשש פחות.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
אבל גם אתה ילד אז שב בשקט אז שתגדל, בינתיים אני אקח עצה מכאלו שהגיעו לגיל הבינה...

לא חשבתי על הרתיעה מהצד של "זה לילדים", אם כי אני בהחלט לא ניגשת לספרות לילדים.
אני חושבת שהרתיעה האמיתית שלי היא שבזמן הזה יכולתי להרוויח ספר מהנה לא פחות שישכיל אותי גם, ולא רק יעביר את הזמן (ומותר רק להעביר את הזמן ובלה בלה). מה לעשות, עוגת הזמן מוגבלת. מחשבות כבר עשה כאן פעם את החשבון. אפילו מיטיב קריאה נשאר עם מיליונית האחוז מתוך כל מה שאפשר לקרוא...

זשל"ב, חברים עדיין, כן?
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שבוע וחצי)
אל תקשיבי לאלון. הארי פוטר זה לא רק לילדים. כולם נשבו בקסמו, וכך גם יקרה במקרה שלך...
הסיפור שאינו נגמר, אכן מעורר התפעלות, אך בעיקר ויזואלית ו"אווירתית". הוא מעט התיש אותי לקראת הסוף. אבל יכול להיות שהייתי צעיר מדי כשקראתי אותו, והוא היה כבד בשבילי.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
זשל"ב - אני כבר לא ילדה והארי לא מעניין אותי...
בת-יה תודה על ההמלצה (אבל הוא יגמר??)
בת-יה (לפני שבוע וחצי)
נעמי, אם להתחיל בספר פנטזיה, שמשלב גם מציאות עכשווית וגם קצת פילוסופיה, ממליצה על "הסיפור שאינו נגמר".
זה ספר פנטזיה נפלא, ולדעתי המעולה מבין כל הספרים.
https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=12892
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
כמובן שבכל גיל אפשר להתחבר לסדרה, וההצלחה שלה ברחבי העולם היא הוכחה ניצחת. ובכל זאת, תופעות ההערצה וההזדהות נפוצות מטבע הדברים אצל נערים ונערות צעירים. אני חושב שחלק ניכר מהרתיעה שיש למבוגרים מקריאה של ספרות פנטזיה, וסדרת הארי פוטר בכללה, מגיע מהתחושה שמדובר בספרות נחותה יותר, שלא צריכה לעמוד באותם סטנדרטים כמו ספרות "רגילה" למבוגרים. הספרים של הארי פוטר הם טובים, מאוד אפילו (כאמור, ההצלחה שלהם אינה בכדי) - אבל מי שנרתע מספרות פנטזיה בגלל הסטיגמה הילדותית, אולי עדיף שיפתח, לעניות דעתי, בספרות פנטזיה שמיועדת יותר למבוגרים וימשיך משם.
Dina (לפני שבוע וחצי)
אם קראתי את כל סדרת הארי פוטר ולא כתבתי תגובה בסימניה זה עדיין נחשב שקראתי?
בכל אופן מצטרפת להמלצות על הסדרה...בכל גיל! הספר הראשון עושה רושם קצת יותר ילדותי (ועדיין כיף לקרוא) אבל עם ההתקדמות של הסדרה הוא נהיה מורכב יותר ודיי אפל.
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
הארי פוטר זה פנטסטי, אבל זה מיועד בראש וראשונה לילדים. אם אתה מצליח להתגבר על המשוכה הזאת, מובטח לך שתיהנה.
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שבוע וחצי)
נכון מאוד! קודם כל הארי פוטר, זו הגישה! (הדברים מכוונים גם לנעמי - סדרה שיכולה לגרום לך להתאהב בפנטזיה, אבל להגיד אחרי כל ספר פנטזיה: "אבל אין כמו 'הארי פוטר'...)


ולאלון - לא קראתי את הביקורת (התגובה של מסמר תפסה לי את העין. אתה יודע, אני מזהה את המילה 'הארי פוטר' גם כשהיא נאמרת בפורום קטן כמו זה) אבל אני שמח שאתה כותב תחת 'אלון דה אלפרט', ומממש את מירב הפוטנציאל שלך והיושרה.
מסמר עקרב (לפני שבוע וחצי)
אם הבאת אותי לקרוא את "מלחמת הזומבים הגדולה" שאהבתי מאוד, אולי יום אחד אקרא בזכותך את "לב-פלדה" או את "הקוסמים".
אבל קודם אני צריך לקרוא את הארי פוטר.
נעמי (לפני שבוע וחצי)
תודה. אני אעבור על ההמלצות.
רויטל ק. (לפני שבוע וחצי)
נעמי, אולי תשעה נסיכים לאמבר (קראתי ממש מזמן, אז זו המלצה בעירבון מוגבל), לעולם-לא-עולם, הפלגה לסרנטיום, או משהו של יואב בלום אם טרם יצא לך.
(תכף יבואו מומחי הפנטזיה לזרוק עלי עגבניות, אני לא באמת מבינה בפנטזיה...)
אלון דה אלפרט (לפני שבוע וחצי)
הייתי ממליץ ללכת על חצי חצי. ספרים כמו פנדמוניום של דריל גרגורי, הקוסמים של לב גרוסמן ואפילו לב-פלדה של סנדרסון.
לא יודע. אלה ספרים שאני אהבתי, לא יודע כמה הם יתאימו לכולם
נעמי (לפני שבוע וחצי)
נניח שאני רוצה פעם לנסות פנטזיה (אל תתפסו אותי במילה, לא מתחייבת)
עם מה כן אתה ממליץ להתחיל?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ