"חוות החיות" הוא ספר על בני האדם. בספר יחסית קצר מתמצת הסופר את דעתו על האדם, החברה ומשטרים דיקטטורים ואפלים, למעשה אורוול נותן דעה פסימית, לפיה מה שהיה הוא שיהיה, שבה החיות שמשתחררות משלטון האדם מוצאות את עצמן שוב בעבדות, והפעם תחת שלטון החיות, אבל האם זה תמיד צריך להיות כך ??? לפי אורוול החזיר הטוב שלגון הוא גם החלש מפני שבעוד ששלגון חושב כיצד להיטיב עם העם, סליחה, החיות, החזיר הרע נפוליאון חושב כיצד לתפוס את השלטון כדי להיטיב עם עצמו, לאחר מכן הוא דואג גם להפיל את כל הרע על קודמו, מזכיר לכם משהוא או מישהו, לי דווקא כן, המסקנה המתבקשת ע"י אורוול שתמיד עדיף משטר דמוקרטי, מכיוון שהוא הרע במיעוטו.

איין ראנד , הציגה כאן את משנתה הפילוסופית בעזרת האדריכל, הווארד רורק, שהוא למעשה איין ראנד.
בראשית, רצוני לאמר שאינני מסכים עם מסקנותיה, אני חושב שהם קיצוניות ואף מסוכנות, קשה לי עם חלוקת האדם לכאלה שיוצרים ותורמים לעומת כאלה שהיא רואה בהם טפילים, חלוקה כזאת שייכת למשטרים אפלים, ואנו יודעים מה קרה לאותם אנשים שהחליטו שאינם תורמים או טפילים, הם היו מאמצים את משנתה, אך לא היו מאמצים את איין ראנד עצמה.
בכלל כשהיא מעלה את הדילמה, למי היית תורם, לזונה הרה או לגאון רעב, הייתי מעלה את השאלה ומה אם הזונה ההרה נושאת ברחמה את האוורד רורק, הרי רורק עצמו הגיע מסביבה וממשפחה עניה, משנתה היא אנטי חברתית, והייתי מוסיף פאשיסטית.
קביעתה שלמעשה האדם נולד תורם או לא, ולחברה אין כל השפעה, אין לה כל אחיזה במציאות, ונכון ישנם אנשים שהצעידו את האנושות קדימה אבל האם אנו יכולים לנתק אותם מהסביבה בה נולדו וחונכו, האוורד רורק אומנם מרד באוניברסיטה בה למד, אבל האם לא שאב מלימודיו כלום ? האם רורק היה יכול להתקיים בלי שאנשים היו אוהבים את יצירותיו ?
נקודה נוספת שברצוני להדגיש, זה הקושי שלה בתיאור רגשות נוצר הרושם אצלי שמדובר באישה ללא רגשות ובקיצור רובוט, היא מדברת עליהם(רגשות) כדבר שזר לה שאדם שנושא אותם הוא אדם נחות, הבעיה היא שיש המקבלים את משנתה כפי שהיא, ושוב אני לא נגד אנשים שבתרומתם מצעידים את האנושות קדימה ואני חושב שאכן החברה צריכה לתגמל אותם בהתאם, אני רק לא רואה בהם אלוהים כפי שאיין ראנד רואה בעצמה.
הביוגרף של איינשטיין אמר שאם היה נותן לו ציון בפיזיקה, היה נותן לו עשר, אבל כאבא היה נותן לו ציון נמוך,רצה לאמר אין אנשים מושלמים, ואין אפשרות למדוד את האדם באופן מתמטי כפי שראנד עושה.

זהו הספר המזופט הטוב ביותר שקראתי.
ג'.ד. סלינג'ר כותב כאן ספר קשה, הוא מתבל אותו בהרבה חוש הומור,שמגיע לשיאו כשהאגן אומר לחברתו היפה שהיא לא יותר מאשר כאב תחת,ממש נורא, שפה נמוכה.
מה שהוא רוצה להגיד בסיפור,אני חושב,שכל העולם תלוי בעצם,במוחנו וכיצד אנו מפרשים אותו,הפעם זהו עולמו של נער מתבגר שרואה את הכל בשחור ולבן,הכל רע,מחורבן צבוע ומזוייף, כמו בית הספר שלו או לבן כמו הנזירות והילד שהתאבד,אבל בסופו יש תקווה, האגן מתחיל להבין שראייתו היא הבעייתית ובעולם יש הרבה גוונים ונכון יש גם שחור ולבן.

סטיבן קינג הגדיל לעשות, כאשר מאחורי רעיון אחד אבל מבריק, כתב ספר עב כרס זה. הוא לקח עיירה קטנה ומנומנמת בארה"ב והפך אותה למיקרו קוסמוס של הרעיון ,מה היה קורה אילו מישהו מתקדם ונעלה מבני האדם היה מתייחס אלינו באותו אופן כפי שאנו מתייחסים למישהו שאנו רואים אותו כנחות מאיתנו כמו בעלי החיים.מאחורי הרעיון הזה, מרשה לעצמו קינג, בכשרון לא מבוטל, להשמיד עיירה שלמה, ולהראות לנו, שאנחנו בני האדם לא יותר טובים ונעלים מאלה שאנחנו רואים בהם כנחותים.

קפקא בספרו זה מבטא את אכזבתו מבני האדם, הוא מתאר את גרגורי סמסא כאדם קטן, פשוט וטוב, שכל יעודו הוא להביא כסף כדי שמשפחתו תשרוד.
כל עוד הוא יכול לעמוד בכך, הוא בעצם מנוצל על ידי בני משפחתו ומעסיקיו, ברגע שהוא הופך לבלתי מועיל הוא פשוט נמחק.
הגדולה של קפקא היא החדות שבה הוא מתאר את הדבר, הוא מצליח להביא באופן החד ביותר את הצביעות, האכזריות והרוע שטמונים באדם, יש כאן ביקורת קשה ונוקבת.
על האנושות והאנושיות, שהיא מחפשת את ההשרדות, שהיא בעצם התועלתנות של גרגורי סמסא, ובכך היא לא שונה מבעלי חיים אחרים, ואף גרועה מהם, כיוון שהיא מודעת
למעשיה או אמורה להיות.

בחרתי להתמקד בספר זה בנקודה מסויימת שהיא, לדעתי, יש בה בקורת על החברה הישראלית, ומוצגת כאן על ידי רופא אומנם איטי אבל מוכשר מאוד ולכן לא מצליח בארץ ונאלץ לעבור לבריטניה שם יודעים להעריך אותו, יש כאן ביקורת על החברה הישראלית, שהיא חברה רדודה ולא מעמיקה מעדיפה את המהיר על האיטי אך המעמיק, שבסופו מתברר שהוא זה שצודק ומצליח בטווח הארוך, א.ב יהושע מעביר ביקורת זו באמצעות עלילה ארוכה ומרתקת.

ספר המתאר את קורותיה של משפחה, באופן או בטכניקה שונה, הסופר מביא כל פעם סיפור מתקופה שונה, שהקשר בין הסיפורים הוא קשר משפחתי גנטי, שהוא בעצם מתאר כאילו איזה קללה שקיימת במשפחה, הספר לא היה קל לקריאה, ומעלה הרבה שאלות בזמן הקריאה, אבל דוקא זה גרם לי להנות יותר מהקריאה, וזה גם הגדולה של הספר והסופר אכן ספר מעולה.

ספר חובה מתאר באופן ציורי ומדהים את המהפכה הצרפתית וכיצד ממהפכה צודקת הפכה בעצמה לגורמת עוול ואבל, זהו ספר היסטורי ופסיכולוגי כאחד תיאור יפה ומדויק של נפש האדם צריך לתת אותו לכל המנהיגים או כאלה שחושבים להיות, אולי ילמדו ממנו משהו למרות שאני סקפטי בקשר לכך,הייתי יכול לכתוב עוד הרבה דברים טובים על הסיפור ועל המספר, אבל פשוט צריך לקרוא אותו.

ספר מעולה אפשר ללמוד דרכו על המהפכה הצרפתית יותר טוב ויותר מעניין מכל מקום אחר ,איך ומדוע קורות מהפכות וכיצד הם נהפכות מצודקות לגורמות אבל נוראי בעצמן זהו ספר חובה לכל מהפכן לכל שוחר צדק ולכל אחד ,זה יכול להיות גם ספר פסיכולוגיה טוב כיוון שהוא מתאר את נפש האדם באופן מדויק בקיצור ספר של גאון