ביקורת ספרותית על אחריה מאת אלעד שיינפלד
בזבוז של זמן

---

הספר עוסק בבחור תל אביבי שבת זוגתו מחליטה שלא מתאימה לה יותר מערכת היחסים שלהם ונפרדת ממנו. הבחור שלנו לוקח את זה מאוד קשה ומתחיל לאבד את זה (בלשון המעטה). הוא פוגש (או מדמיין?! לשיקולכם...) הודי מבוגר בשם באבא שפשוט מלמד אותו להעריך את החיים. בין לבין הוא מתמודד גם עם הכלבה שלו שבורחת מהבית (כמובן שהכל קורה בגלל שהוא לא מעריך את החיים).
דעתי?
פילוסופיה בשקל!
זה בערך מבנה הספר: שתי שורות של עלילה, משפט פילוסופי עם משמעות, שתי שורות של עלילה, משפט פילוסופי עם משמעות. די! הרגיש לי די מאוס ובעיקר פתטי. לא הרגשתי שיש פה איזו עלילה דרמטית. פשוט לא היה לי מעניין!
והאמת, התבאסתי. כי ניגשתי לספר עם הכי חשק לאהוב אותו. משהו בו קרץ לי. אבל זה לא כל כך עבד.
בתכלס, הרגשתי שבחור צעיר שחזר אתמול מהודו ישב וכתב ספר כי הוא חזר מושפע ברמה לא רציונלית. אולי אחרי שאבקר בהודו בעצמי, אתחבר לספר יותר? לא יודע...
הלוואי ורק אני חושב ככה. בכל מקרה, לא אהבתי בכלל.

» ביקורות נוספות של לידור
» ביקורות נוספות על אחריה