דוסטוייבסקי חודר בספר זה לעמקי נפשו של אלכסיי איוואנוביץ, מורה פרטי למשפחה עשירה בגולה, מהמר כפייתי ובעל תשוקה אובססיבית ולא ממומשת לפולינה אלכסנדרובה.
הספר הזה מתואר כספר הכי אוטוביוגרפי שדוסטוייבסקי כתב. דוסטוייבסקי היה ידוע כמהמר כפייתי.

אלכסיי איוונוביץ מספר את את הסיפור בגוף ראשון, הסיפור מביע ביקורת חברתית על הניגוד בין האצולה הבזבזנית והמושחתת לשאר העם.
אלכסיי מתאר את תחושת ההתמכרות להימורים שלו והדחף הבלתי נשלט והבלתי רציונלי להמר ולאבד את כל מה שיש לו.
הרומן האפלטוני שמתפתח בין אלכסיי לפאולינה מראה צד הרסני נוסף בנפשו של אלכסיי שלא יודע איך לבטא את תשוקתו לפאולינה.

למי שלא קרא עדיין מדוסטוייבסקי הייתי ממליץ להתחיל בספר הזה שהוא קצר יחסית ומכיל את כל מאפייניו של הסופר.

נובלה קצרה מאת דוסטויבסקי שגם מבוססת על חוויותיו האישיות של דוסטויבסקי כשהוא היה מהמר הנובלה גם חושפת את שחיתותם של בני האדם ועד כמה עניין המעמדות משפיע על החברה ויחסם של בני האדם זה לזה. מסופר על חזרתו של אלכסיי איוואנוביץ' הצעיר, מורה במקצועו, לרולטנבורג אשר שם מוקצה לו חדר ביחד עם הפמלייה שבראשה עומד אדם המכונה 'הגנרל' שרואה באלכסיי בן בית. הפמלייה מורכבת מאלכסיי איוואנוביץ', הגנרל, פולינה, צרפתי אחד ועוד. לאלכסיי יש רגשות כלפיי פולינה והיא מנצלת אותו ושולחת אותו להמר. הבעיות מתחילות כשמתגלה שאלכסיי איוואנוביץ' די מצליח בהימורים רק כשהוא מהמר בעבור עצמו ולא בעבור אנשים אחרים אפילו אם זה בעבור האישה שהוא ממש אוהב ובו בזמן אלכסיי מסתבך עם אנשים מיוחסים אחרים. בעבורי לפחות חלקו הראשון של הספר היה יבש, לא התחברתי לדמויות שרובן קטנוניות ואגואיסטיות וריקות רק בפרק 9 בו הופיעה אישה מבוגרת עשירה בשם אנטונידה ואסילייבנה טאראסוויצ'בה העלילה התחילה לזרום ולהיות מעניינת וכל נושא ההימורים התחיל לצבור תאוצה. לא מצאתי את דמותו של אלכסיי איוואנוביץ' מעוררת הזדהות כלשהי והנובלה הרגישה לי כמו תרגיל כתיבה מצידו של דוסטויבסקי הדגול.

ספר זה, שיצא לאור לראשונה בעם עובד, זוכה לעדנה מחודשת במפעל לתרגום ספרות מופת, ויצא לאחרונה מחדש במסגרת סדרת מפרשים המהודרת, בעריכת משה סקאל ובהפקתה של רעות בן-יעקב.

הספר הראשון של דוסטוייבסקי שקראתי, לפני יותר מעשור, היה יצירת המופת הבלתי נשכחת שלו, "החטא ועונשו", בתרגומו הנפלא של פטר קריקסונוב. כעת, עם המהמר, נחשפתי לדוסטוייבסקי אחר, כביכול. ספר קצר, קריא מאוד, משופע בהומור אירוני ובציניות, המתמקד במספר לא גדול של דמויות ובעלילה התחומה בפרק זמן מוגדר. בתרגום ללא דופי, נילי מירסקי, הראויה לכל מילות השבח וההלל, מגישה את השפה הרוסית לקורא הישראלי ברוב טעם וחן, בטבעיות מבריקה וברמה גבוהה, חפה לחלוטין מכל תחושת אילוץ או פשרה.

אלכסיי איוואנוביץ', רוסי משכיל כבן 30, מועסק במשפחתו של גנרל בדימוס כמורה לילדיו הצעירים. המשפחה, המונה גם את אחותו של הגנרל, מריה, ובתו החורגת פולינה, מתארחת במלון בעיר רולטנבורג שבגרמניה, בשאיפה להתאושש ממשבר כספי חמור ומחובות. העיר ידועה במעייני המרפא שלה ובמיוחד במועדוני ההימורים וברולטות ההומות אדם. משפחת הגנרל מחכה בקוצר רוח לידיעות ממוסקבה בדבר מותה הצפוי של דודתו הקשישה והעשירה, בהסתמכותם על הירושה הגדולה הצפויה להם. אל המשפחה מתלווה המרקיז דה-גרייה, צרפתי אמיד שהגנרל חב לו סכום כסף גדול ושאצלו ממושכן רכושו כערבון. בנוסף, מתוודעת המשפחה אל מדמואזל בלאנש, צעירה יפה עם עבר מפוקפק, השוהה במלון עם אמה, ואל מיסטר אסטליי, איש עסקים אנגלי ומופנם המתיידד עמם. הגנרל מתאהב נואשות במדמואזל בלאנש, המוכנה להינשא לו רק בהסתמך על הירושה המובטחת, בעוד אלכסיי איוואנוביץ', המספר-הדובר, אוהב עד כלות את פולינה היהירה, המתעמרת, הבזה ומשחקת ברגשותיו.

יום אחד חלה תפנית מפתיעה כשללא כל התרעה, מגיעה הסבתא העשירה ממוסקבה, כעוסה ונוקבת, להחלים במעיינות המרפא של האזור ולנזוף באחיינה החמדן. הסבתא, צמאה להרפתקאות, דורשת שייקחו אותה אל שולחנות ההימורים, ומכאן מתחילה להתגלגל שרשרת אירועים בלתי נשלטת בעלת אופי טרגי כמעט. אלכסיי איוואנוביץ', הגיבור המספר, נקלע לסיטואציות הזויות, מנסה להתמודד עם תעלומת היחסים הנרקמים בין פולינה לבין מיסטר אסטליי, להבין את פשר רגשותיה למרקיז דה-גרייה, לנווט את עצמו בין שיגיונותיה של הסבתא לאלו של פולינה ולצלוח את המשבר המתגלע ביחסיו עם מעסיקו הגנרל.

הרומן הזה בעיני, הוא סיפורן של החולשות האנושיות. של תשוקות רומנטיות, רובן נכזבות, של הצמא לרווחה כלכלית ובצע כסף, הממיט עלינו אסונות אישיים, של האישיות המתמכרת עד אובדן חושים, של הרעב לריגושים וחוסר היכולת בדחיית סיפוקים, ומעל כל זה מרחף, בדמותו של מיסטר אסטליי הבריטי, סוג של ריחוק מעודן, מוסריות אדיבה, קולה של השפיות הבלתי אנוכית והמגשרת.

"המהמר" אינה פסגת יצירתו של דוסטוייבסקי, אך הוא מכיל יסודות אוטוביוגרפיים מרתקים, מסר חזק, וסגנון הכתיבה "המתנשף", כפי שנכתב על הכריכה, הוא אמצעי גאוני באמינותו לשיקוף האווירה והמסרים בסיפור. הדיאלוגים המצוינים והסוחפים הנם אטרקציה ספרותית בפני עצמה.

תודה לעם עובד, למפעל לתרגום ספרות מופת, לנילי מירסקי ולמפרשים, על הזכות ליהנות מכל העושר הזה.

מי שלא מכיר את דוסטויבסקי ומפחד ממנו יכול להתחיל מהספר הזה. הוא קצר יחסית ויש בו ציר עלילתי עיקרי אחד. הגיבור הראשי, אלכסי, משמש כמורה פרטי בפמלייתו של גנרל רוסי. הוא מאוהב בבתו החורגת, פולינה. המשפחה כולה שוהה בעיר הימורים פרי דמיונו של דוסטויבסקי, רולטנבורג.

הסיפור כולו נכתב בגוף ראשון, מפיו של אלכסי. אין לי מושג מדוע מתעקשים להדגיש את הקשר האוטוביוגרפי של דוסטויבסקי דווקא לדמות הזו, מבין הדמויות הרבות שהוא יצר. נדמה לי שהן קרובות אליו ולאירועים בחייו באותה מידה.

רוב הדמויות בספר מוטרדות מבעיות כספיות. חלקן ספגו הפסדים כבדים ברולטה. שגעון ההימורים נוגע בכולם, בלי יוצא מן הכלל, אפילו ב"סבתא", שהגנרל מחכה למותה כדי לקבל את הירושה שלה ולהתחתן עם העלמה בלאנש. שגעון ההימורים של הסבתא הוא הגזמה קומית ואחד החלקים הטובים בספר.

אני לא חושב שהספר הוא ניתוח פסיכולוגי של תופעת ההתמכרות להימורים, וטוב שכך. אלכסי עצמו לא מתקרב לרולטה עד שהוא צריך להשיג כסף בשביל פולינה. האהבה ביניהם היא גרעין הסיפור.

העובדה שמדובר בספר קצר יחסית מאפשרת לגלות חלק מהסודות הטכניים של דוסטויבסקי. עיקר ההנאה שלי נבעה מהאופן שבו הוא בנה את הדמויות, מתוך נקודת מבטו של אלכסי, את מערכות היחסים ביניהן ולאחר מכן שיחק עם מערכות היחסים הללו.

דוגמה אחת, מערכת היחסים בין אלכסי לגנרל. אלכסי מתחיל כמשרת שלו. אחרי שפולינה מאלצת אותו להתנהג בצורה מביכה מול אציל מקומי הגנרל מפטר אותו. הסבתא מגיעה והופכת את אלכסי ליד ימינה והגנרל שוב צריך להתחשב בו ובנוכחותו. אחרי שאלכסי זוכה בסכום כסף גדול הוא אפילו לוקח לגנרל את המאהבת שלו, בלאנש, ונוסע איתה לפאריס. כיוון שאלכסי לא אוהב את בלאנש ונוסע איתה רק כדי להכאיב לפולינה, שסירבה לקבל את כספו, הוא מוותר על בלאנש בסופו של דבר ועוזר לה להתחתן עם הגנרל שהופך לשבר כלי, אך עדיין נוהג באלכסי כאילו זה משרתו.

מי שיעקוב אחרי מערכות היחסים של אלכסי עם שאר הדמויות, יוכל להנות מהספר. זה המקום שבו מתבטאת היצירתיות של דוסטויבסקי, המספר, בורא הדמויות.

לפני כמה שנים היה לי חבר טוב שעבד בקזינו והוא נהג לספר לי הרבה סיפורים מעניינים על העבודה שלו, אז בעקבות זאת הרגשתי קרובה לסיפור בדרך רחוקה כלשהי.
דוסטויבסקי היה מהמר, אז זה חיזק את העניין שלי בסיפור בתור חובבת אוטוביוגרפיות. אבל כך גם הכתיבה המבריקה של דוסטויבסקי. אפילו עבודות קטנות כמו המהמר נשארות חקוקות.
אבל "המהמר" מדבר על הרבה יותר מהימורים. ההימור על כסף הופך למטאפורה של הימורים על החיים. על החיפוש של כל אחד ואחת מאיתנו אחר ההחלטה הנכונה. לאן כל החלטה תוביל והאם תהיה לנו הזדמנות שניה להחזיר את מה שהפסדנו מהטעות שעשינו.

הרומן בנוי בצורה של יומן שאותו כותב בתמצות איש צעיר בשם אלכסיי איוואנוביץ', שלו יש משיכה הרסנית לפולינה היפה והמניפולטיבית, פאם-פטאל שמפגינה את אהבתו אליה על-ידי משחקים בו ובליבו. בכך, גורמת לו לעשות דברים למען הבידור האישי שלה בלי התחשבות בו או בתוצאות המעשים עבורו.

אלכסיי, במסירותו לשולחן הרולטה, מאמין בסיכויים. כתוצאה מכך הוא מאבד הכל: את אהבתו, בריאותו, כבודו ומעמדו. ועדיין הוא חי בכל יום ויום עם התחושה שזוהי אינה ההזדמנות האחרונה ושיש עוד סיכוי לתקן את טעויותיו, למלא את החוסר שגרמה הטעות של אתמול ולנסות שוב.

זה גורם לך לחשוב, מה החשיבות של כל החלטה בחיים שלנו ולאן היא מובילה. אפילו הטעות הכי קטנה... כמו לבחור באדום במקום בשחור.

הספר מתחיל בצורה דיי משעממת (ריכולים בעיקר על הדמויות) אבל צובר תאוצה לקראת הסוף.
הספר כן מצליח (כמו שרומזת הכותרת) להכניס את הקורא לעיני המהמר- אך חבל שיש בספר עיסוק רב בטפל.
בכל מקרה, מכיוון שהספר קצר (200 עמ') (והדעה שלי לא כל כך אובייקטיבית כי אני מאוד מתחבר לסגנון הכתיבה של דוסטויבסקי)- אני ממליץ להקדיש איזה שעה או שתיים ולקרוא את הספר.

קטונתי לכתוב ביקורת על דוסטוייבסקי.
סיפור כל כך אמיתי על חייו של מהמר שמצד אחד מאוד טרגי אך דוסטוייבסקי בכישרונו היחודי הופך את כל הסיפור להיתולי משהו והופך את הסיפור לקומדיה של טעויות.


מומלץ במיוחד למי שאינו מכיר את הג'אנר שנקרא דוסטוייבסקי.

הספר הזה קטן בכל קנה מידה. הסיפור שבו זעיר עד זניח.

מדובר באלכסיי איוואנוביץ'' המשמש כאוצ'טיל, מורה, לילדי העשירים ואף להם עצמם. במקרה שלפנינו מדובר בגנרל רוסי, המבלה עם משפחתו ועם פולינה בתו החורגת בעיירת נופש. עיירת נופש זו, רולטנבורג, עשירה באולמות רולטה, מרחצאות מרפא ונופי טבע. אלכסיי מאוהב בפולינה והסיפור מסופר מנקודת ראותו.

בעת שהות הגנרל ברולטנבורג הוא מסתובב בחברתה של העלמה בלאנש, צרפתיה נאה, והוא מקווה להינשא לה. באותה עת הוא שקוע בחובות והוא מצפה למותא של ה"סבתא" ברוסיה ולירושה שלה. אבל הסבתא מחליטה אחרת ונוצרת מהומה לא קטנה. אבל זה עובר והמספר עצמו מרוויח לילה אחד ברולטה סכום שמעשיר אותו והעלמה בלאנש לוקחת אותו לפאריז, שם מתחילה הדרדרותו ורק בסוף נודע לו כי אותה פולינה אהבה אותו באמת.

לא הבנתם דבר? למען האמת, הסיפור ממש לא חשוב ואם יש כאן ספוילר קטן או שניים זה ממש לא משנה משום שהסיפור האמיתי הוא מה עושה הכסף לאדם ומה עושה הרולטה לכל המשתתפים בסיפור. ומה היא עושה? כולם יוצאים רע בסיפור הקטן הזה, פרט לאלה שלא מתקרבים לרולטה. אבל גם אלה שלא מתקרבים מעצם היותם בסביבת המהמרים גם מידותיהם מושחתות לעיתים משום שהם עסוקים בללחך פנכת המהמרים או מלווים להם כסף להימוריהם החולניים ולעיתים נופלים יחד איתם במפלת הרולטה.

אם למישהו חשש לקרוא סיפור זה, משום שהוא נכתב ע"י ביג דוסטו, שתנוח עליו דעתו. הספר קל לקריאה רוב הזמן, עד שני שליש מהספר הוא די משעמם ולא קורה הרבה פרט למהומה הקטנה עם הסבתא. מה שמטריד באמת זה המעבר מצרפתית לעברית. כאן באה התהיה אם צריך להשאיר בתרגום העברי את הצרפתית, שללא ספק היתה במקור הרוסי, ולתת את הפירוש בהערות בתחתית הדף. לא מדובר בהערה אחת או שתיים. למרבה הצער, מדובר בעשרות הערות בכל פרק וכל העסק מייגע מאוד ומקשה על רצף הקריאה. נו, מילא.

בכל מקרה, ספר תמציתי זה מבהיר הבהר היטב את מחלת ההימורים ומה היא עושה לנפש האדם ולמידותיו. בכל מקרה, ספר זה מבוסס על ניסיון חייו האמיתי של דוסטוייבסקי.

לקרוא אם נמצא בסביבה.

כתוב נכון, מדוייק, סוחף, עוקץ במידה הנכונה, מראה של החברה הצארית הנודדת באירופה אחר תענוגות החיים והישרדות עצמית. מציאות ניגודית.

הספר מסופר מתוך עיניו של שוליית עוזר בפמליית "הגנרל" כאשר כולם שם משגיחים על כולם, וכולם ממתינים למהלכים של כולם, שהכול נעשה על מזבח הגדלת ההון והממון עם לכתה הצפוי של ה"סבתא" לבית עולמה.

אהבות, אינטרסים, ורישרוש בלתי פוסק של כדור הרולטה המרצד מעל לתאי המספרים בשחור אדום מלווה את הספר מתחילתו ועד סופו.

ספר חובה, מומלץ.