ספר זה, שיצא לאור לראשונה בעם עובד, זוכה לעדנה מחודשת במפעל לתרגום ספרות מופת, ויצא לאחרונה מחדש במסגרת סדרת מפרשים המהודרת, בעריכת משה סקאל ובהפקתה של רעות בן-יעקב.
הספר הראשון של דוסטוייבסקי שקראתי, לפני יותר מעשור, היה יצירת המופת הבלתי נשכחת שלו, "החטא ועונשו", בתרגומו הנפלא של פטר קריקסונוב. כעת, עם המהמר, נחשפתי לדוסטוייבסקי אחר, כביכול. ספר קצר, קריא מאוד, משופע בהומור אירוני ובציניות, המתמקד במספר לא גדול של דמויות ובעלילה התחומה בפרק זמן מוגדר. בתרגום ללא דופי, נילי מירסקי, הראויה לכל מילות השבח וההלל, מגישה את השפה הרוסית לקורא הישראלי ברוב טעם וחן, בטבעיות מבריקה וברמה גבוהה, חפה לחלוטין מכל תחושת אילוץ או פשרה.
אלכסיי איוואנוביץ', רוסי משכיל כבן 30, מועסק במשפחתו של גנרל בדימוס כמורה לילדיו הצעירים. המשפחה, המונה גם את אחותו של הגנרל, מריה, ובתו החורגת פולינה, מתארחת במלון בעיר רולטנבורג שבגרמניה, בשאיפה להתאושש ממשבר כספי חמור ומחובות. העיר ידועה במעייני המרפא שלה ובמיוחד במועדוני ההימורים וברולטות ההומות אדם. משפחת הגנרל מחכה בקוצר רוח לידיעות ממוסקבה בדבר מותה הצפוי של דודתו הקשישה והעשירה, בהסתמכותם על הירושה הגדולה הצפויה להם. אל המשפחה מתלווה המרקיז דה-גרייה, צרפתי אמיד שהגנרל חב לו סכום כסף גדול ושאצלו ממושכן רכושו כערבון. בנוסף, מתוודעת המשפחה אל מדמואזל בלאנש, צעירה יפה עם עבר מפוקפק, השוהה במלון עם אמה, ואל מיסטר אסטליי, איש עסקים אנגלי ומופנם המתיידד עמם. הגנרל מתאהב נואשות במדמואזל בלאנש, המוכנה להינשא לו רק בהסתמך על הירושה המובטחת, בעוד אלכסיי איוואנוביץ', המספר-הדובר, אוהב עד כלות את פולינה היהירה, המתעמרת, הבזה ומשחקת ברגשותיו.
יום אחד חלה תפנית מפתיעה כשללא כל התרעה, מגיעה הסבתא העשירה ממוסקבה, כעוסה ונוקבת, להחלים במעיינות המרפא של האזור ולנזוף באחיינה החמדן. הסבתא, צמאה להרפתקאות, דורשת שייקחו אותה אל שולחנות ההימורים, ומכאן מתחילה להתגלגל שרשרת אירועים בלתי נשלטת בעלת אופי טרגי כמעט. אלכסיי איוואנוביץ', הגיבור המספר, נקלע לסיטואציות הזויות, מנסה להתמודד עם תעלומת היחסים הנרקמים בין פולינה לבין מיסטר אסטליי, להבין את פשר רגשותיה למרקיז דה-גרייה, לנווט את עצמו בין שיגיונותיה של הסבתא לאלו של פולינה ולצלוח את המשבר המתגלע ביחסיו עם מעסיקו הגנרל.
הרומן הזה בעיני, הוא סיפורן של החולשות האנושיות. של תשוקות רומנטיות, רובן נכזבות, של הצמא לרווחה כלכלית ובצע כסף, הממיט עלינו אסונות אישיים, של האישיות המתמכרת עד אובדן חושים, של הרעב לריגושים וחוסר היכולת בדחיית סיפוקים, ומעל כל זה מרחף, בדמותו של מיסטר אסטליי הבריטי, סוג של ריחוק מעודן, מוסריות אדיבה, קולה של השפיות הבלתי אנוכית והמגשרת.
"המהמר" אינה פסגת יצירתו של דוסטוייבסקי, אך הוא מכיל יסודות אוטוביוגרפיים מרתקים, מסר חזק, וסגנון הכתיבה "המתנשף", כפי שנכתב על הכריכה, הוא אמצעי גאוני באמינותו לשיקוף האווירה והמסרים בסיפור. הדיאלוגים המצוינים והסוחפים הנם אטרקציה ספרותית בפני עצמה.
תודה לעם עובד, למפעל לתרגום ספרות מופת, לנילי מירסקי ולמפרשים, על הזכות ליהנות מכל העושר הזה.
