ביקורת ספרותית על אני מלחמת אזרחים מאת חיים גורי
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 14 בפברואר, 2018
ע"י רץ


כך היינו

פטירתו של חיים, גורי הציפה אותי בזיכרון לשיריו הראשונים הידועים למתי מעט, שנכתבו בנעוריו בכדורי, כתלמיד כדורי נחשפתי לשירו, אותם שרנו בערבי שישי כמסורת שעברה בין התלמידים.

למרות עובדה זאת, קראתי רק ספר אחד של גורי בעבר, הספר המשוגע, שהוא אגב ספר נפלא, קריאה אקראית אליה הגעתי לאחר שקראתי רומן היסטורי בשם, אהבתה של ברניקי של חבצלת פרבר-שפר המספר על הנסיכה האחרונה מבית חשמונאי, בספרה יש ציטוט לאחד משיריו, ברניקי:

...אקרא לה ברניקי המלכה
בשם מחשבותיה המסוכנות
ובשם געגועיה העולים באש בחשכה
ובשם שוועתה החנוקה...

לאחר שקראתי את השיר, שעדין מצליח להרטיט, החלטתי לאתר את הספר המשוגע, באמצעותו לצאת למסע התחקות אחר ברניקי היפה והמסתורית, מי שכונתה מלכה בלתי נשכחת, כעת היא נשכחת.

בסקירה על הספר המשוגע, רשמתי בהתרגשות:

בספר המשוגע שתי דמויות מרכזיות, חמדור - חיים בן דור, בין כיתתו של גורי, המגלם גיבור מיתולוגי, שנהרג בקרב בתש"ח. במקביל, מסופרת אגדת ברניקי - נועה אשכול, בעלת היופי הנדיר, נסיכה ישראלית מלאת הבטחה, המתגייסת כנהגת משאיות תובלה לצבא הבריטי, ושוברת את ליבם של גברים רבים, היודעת חוסר מנוחה תמידי. חמדור וברניקי, מכירים מילדות, חמדור מאוהב, אך הם: " לא יגיעו זה אל זה, רק ינועו במעגל חסר ישע כשני " גופים " הנידחים זה מזה ". האם הם יועדו זה לזאת, כמו שמוליק וזוהרה, שהמלחמה גרמה להחמצת מימוש זוגיותם, כתמצית הטרגדיה הישראלית ? השאלה הזאת תרחף לאורכו של הספר. זהו החלק בו מרצין גורי.

ברניקי זקנה ויופייה התפוגג. חמדור נישאר צעיר לנצח וזכרו מתפוגג, מציאות נטולת אגדות ופאתוס. כך היינו, אומר גורי, אמירה אישית ושונה מהפאתוס של הנה מטלות גופותינו.

כעת אני מבקש לזכור את חיים, באמצעות ברניקי האישה של מציאות חייו וחלומותיו. האישה שמגלמת אהבות ותשוקות, חיים אחרים. אותה חיפשתי באחד מספריו האחרונים, אני מלחמת האזרחים.

גורי חוזר ומספר את סיפור ילדותה ונעוריה של ברניקי המלכה. כזיכרון צרוב שכול חייו הוא שב וסיפר אותו לעצמו. הוא הצליח לשרטט תמונות עזה ונוגעות המשמרת קסם אפל ותשוקה לאישה שהייתה, נועזת משוחררת ובו בעת לא מושגת ולא מפוענחת, דמות שנותרה חידתית.

נועה אשכול (הבת של לוי אשכול), גדלה עם רבין וגורי, באותה שכונת פועלים תל אביבית. עוד כילדה התייחסו אליה חברותיה כמלכה ובקשו למלא את מוצא פיה, מוריה הביטו בה ביראה, חפשו במבט עיניה אישור לדבריהם.

מחיוורון פניה האפל השקיפו עניים ירוקות יוקדות, היה לה צוואר מאורך כשל נפרטיטי המלכה

מה היה סוד יופייה, שואל גורי ומשתף אותנו במחשבותיו? היא לא הייתה יפה במובן הרגיל של המילה, היה לה יופי המתפענח עם השנים, יופי אפל הכרוך באישיותה הלא שקטה שהזכירה פורענות שעתידה להתרחש.

שם בחולות תל אביב נרקמה אגדה קסומה, בין ילדים בני עשר, לה היו צמות עם סרט אדום ושמלה לבנה, והוא היה ילד פרא שגרר אותה בצמותיה, לקול צווחות האימים שלה, אחר כך הוא נשאה על גבו, העביר אותה את השלוליות. חמדור וברניקי נועדו זה לזאת, כאגדה שכל אחד מאתנו רוצה להאמין בסיום הטוב שלה, אבל לא, עצב החברות הלא ממומשת מרחף מעל סיפור ברניקי.

ספרתי לבר בתי הרוקדת, על נועה אשכול כברנקי, ואז היא אמרה לי, נועה אשכול, איך אתה לא מכיר, הייתה יוצרת בינלאומית, רקדנית, כוראוגרפיית ומי שהמציאה את כתב התנועה.

גורי וחבריו, היו יוצרי האתוס הציוני, הבא לביטוי בשיריו, הינה מוטלות גופותינו, ובָּאבּ אֶל וָואד. הם חוו קרבות מרים ואיבדו חברים, אירועים מהם השורדים אמורים היו להישאר מצולקים וכבויים. אך דווקא התנסויות הקשות, הפכו אותם לתאווי חיים, ליוצרים ישראלים מקוריים, ישירים ומתחבטים.

מותו של גורי יוצר בי געגוע לתקופה הולכת ונעלמת, ותחושת עצב פרידה מדור סופרים יוצרי המלים שנחקקו בנפשי, בחלומותיי ובמשאלותיי, חלקם לא יתממשו עוד לעולם.
.....
אני אקרא לה ברניקי המלכה
בשל עיניה הירוקות ושערה הפחם
וראשה הנכון שלא
הוכתר מעולם.
אני אקרא לה ברניקי המלכה
בשל אצבעותיה הארוכות
וגזרתה הדקה, בשל השביר כל כך
והנדיר כל כך...
28 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני חצי שנה)
חני - תודה, כאוהבת שירה ופרוזה, לעתים כשילוב בין השניים, אני בטוח שתמצאי עניין רב בגורי כמו בספר המשוגע, בו נחשפת ברניקי כנועה אשכול. הסיפור הזה מעלה בי מחשבות, לדמות הבדיונית לעומת האמתית, מי מהן הייתה גדולה מהחיים? אני אמשיך לחפש את התשובה, ברניקי היא גם צופן לתקופה שלמה.
רץ (לפני חצי שנה)
לי - תודה
חני (לפני חצי שנה)
אכן מרטיטה ברניקי . המילים לא משטות בנו הן מרגשות גורי נפלא ואפילו עוד לא יצא לנו להכיר באופן עמוק.
לי יניני (לפני חצי שנה)
עונג צרוף
רץ (לפני חצי שנה)
Pulp_Fiction - תודה, ברניקי הייתה נסיכה מושכחת, בגלל שהיתה הפילגש של טיטוס, וערכה משחקי גלדיאטורים לכבודו, בהם הלוחמים היו יהודים, מה מצא בה גורי באופן בו הוא השתמש בה כהשראה לנועה אשכול, שבחייה הזכירה לה את מותו של חברו הטוב בן כיתתו חמדור.
Pulp_Fiction (לפני חצי שנה)
ביקורת מקסימה. שירה יפה יכולה לרגש מאוד. ברניקי הייתה מאהבתו- פילגשו של טיטוס הידוע לשמצה בזמן שמחץ את יהודה וחייליו החריבו את בית המקדש. אולי בשל כך שמה ה קצת נשכח במחוזותינו- פשוט לא כל כך רוצים להזכר בו. אבל היא בהחלט דמות מעניינת ואיזכורה מזוהה גם עם יופי וחושניות - זאת אי אפשר לקחת ממנה.
סקאוט (לפני חצי שנה)
רץ- בהחלט נשמע ספר מיוחד! בהתחלה חשבתי שהוא ספר ביוגרפי אבל לאוו דווקא. ניכר לפי הביקורת ותגובתך שיש בו הרבה יותר. נכון מאוד. שמאלי היה מורה של רבין במשך שנים. לגבי קרבתו של שמאלי לברניקי אין לי מושג. האם ניתן לבדוק זאת? הייתי שמחה לו היה אפשר לוודא במאה אחוז.
רץ (לפני חצי שנה)
shila1973 - תודה. כמו שאני מכיר אותך היה ברור לי שתתחברי עם הדמות הכל כך מהפנטת של בריניקי, נסיכה ישראלית שהיה בה קסם אפל, הייתה שמועה שמתי מגד הפיץ עליה, שבמסגרת פולחן העשתורת הכנענית היא רקדה עירומה במחשכיו של מרתף בצפון תל אביב. אשכול הכחישה הכל בתוקף.
רץ (לפני חצי שנה)
בר - תודה, לא חשבתי על השפה ההולכת ומאבדת משמעות, אבל בהחלט את צודקת. חשבתי על המושג הרעות ואני חושב שגם הוא מאבד משמעות.
רץ (לפני חצי שנה)
סקאוט - תודה. אני חושב שפעם נתקלתי בכתיבה שלך על אותה שכונה, באמצעות שמאלי שהיה המורה של רבין, אולי הוא היה גם המורה של בניקי. ברניקי סקרנה אותי בגלל אישיותה המיוחדת, ובגלל הסיפור הטרגי שלה. בספר הזה היא מופיעה במספר דפים ספורים, בנוסף לכך יש בו שרים, חלקם מאוד יפים וסיפורים קצרים שלא לכולם התחברתי. יש בו גם איורים של ציירים שנבחרו בהתאמה לטקסט, כמו תערוכת יוצרים המתכתבת עם שירים או סיפורים. ספר בהחלט מיוחד ושונה.
shila1973 (לפני חצי שנה)
כמה יפה כתבת!
מאוד אוהבת את שירתו של גורי
סקאוט (לפני חצי שנה)
מסכימה עם בר!! כל כך נכון.
בר (לפני חצי שנה)
יפה כתבת, מסכימה עם סקאוט.
מסכימה גם עם תחושותייך אודות תקופה הולכת ונעלמת שאת מקומה מחליף דור הסמארטפון והסלפי. השפה הולכת ומאבדת משמעות אל מול בני הנוער העושים בה כאוות נפשם.
סקאוט (לפני חצי שנה)
בהחלט העברת את רוח הספר בצורה מלכותית ונפלאה. נהנתי מאוד לקרוא, רץ יקר והספר נשמע מרתק.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ