ביקורת ספרותית על הכריש מאת מישקה בן-דוד
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 9 בינואר, 2018
ע"י שלום


ספרו של מיקה בן דוד נקרא ברשימה עצורה. המחבר מתאר מציאות לא כל כך בדיונית. פלישה המונית של תושבי הרצועה לדרום הארץ ובמקביל פעילות אינטנסיבית של חמאס מהדרום וחיזבאללה מהצפון ובהמשכה הפעלת כל צבאות ערב נגדינו, ומרד של ערביי הגדה והערבים הישראלים. מטרידה לא פחות המעורבות האקטיבית של רוסיה ומנהיגה האנטישמי ויותר מכל הפניית הגב של ארצות הברית תוך העמדת פנים צדקנית של "נייטראליות".
ברור שבמצב זה נותרה למדינת ישראל רק ברירה אחרונה – ברירת שמשון.
לא קשה להגיע בעקבות הספר למסקנות אופרטיביות:
1) על ידידים מבחוץ אפשר לסמוך רק בעירבון מוגבל.
2) פירוק ישראל מנשק גרעיני (ע"ע התוכנית הסעודית) צריך להיות מחוץ לכל דיון.
3) נשק אישי לאזרחים – תמיד לא הבנתי איך חייל מילואים (כמוני למשל) המפעיל כלי נשק קלים וקלים פחות לא מקבל רשיון לשאת אקדח כי אין לי סיבה טובה (אי לא מתנחל או בעל חנות יהלומים). הגיע הזמן לתת לאזרחים יוצאי צבא (או לפחות לקרביים מביניהם) ללא עבר פלילי ורקע נפשי – רשיון להחזיק בנשק. אין לדעת מי מחר בבוקר יעמוד עם נשק מולך.
שני דברים שהפריעו לי בספר:
1) השתוללות האוכלוסיה הערבית לא נענית בהשתוללות מקבילה מהאוכלוסיה היהודית. כאילו השתוללות של ערביי רמלה עם גרזנים וסכינים גורמת ליהודי העיר להתנהג כמו בפוגרומים של פטליורה? לא נשמע הגיוני. את השתוללות הנערים מטירת הכרמל בפורידיס החרבה השאיר המחבר לסוף הספר לאחר מנוסת ההמונים.
2) התיאור של חרדי מאה שערים המקבלים בשמחה את הערבים הפולשים לעיר (ונטבחים לאחר מכן) מראה על חוסר הבנת המחבר באידיולוגיה של היהדות החרדית (גם הקיצונית).

לסיכום – ספר מתח כתוב היטב המעורר מחשבות מטרידות.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
שונרא החתול (לפני שבועיים)
אם מישקה הוא מיקה ונשימה עצורה היא רשימה עצורה אז הצוללת על הכריכה היא בטח הכריש של המוסד.
לי יניני (לפני שבועיים)
נשמע מעניין... האמת שהוא קרץ לי. נדמה לי שהוא במבצע כרגע





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ