התחיל טוב. ההמשך לא מובן. כמה אפשר להתאמץ כדי להבין מי נגד מי?

קראתי את הספר אחרי הרבה המלצות. העלילה שוטפת סך הכל. הרקע לסיפור די ידוע. התיאורים המיניים (מכל המינים) בטוים ומיותרים לדעתי.
בסוף הספר מודה המחבר לשורה ארוכה של אנשים שעזרו לו בתחקירים. חבל שהמחבר לא מצא תחקירן שהיה מסביר לו מושגים בסיסיים ביהדות. כל מי שמבין קצת נבוך מהשגיאות הרבות הפזורות בספר. מספר קטן של דוגמאות: פדיון הבן לתאומים - זה לא טקס שרב ממלמל בו ברכה, אלא טקס שמנוהל על ידי כהן לבן בכור בלבד (גם אם יש תאומים). ביום כיפור לא תוקעים בשופר אלא בראש השנה (הוא לא התכוון בספר למנהג התקיעה במוצאי הצום). וגם - לא מניחים תפילין ביום כיפור (!). ועוד כהנה.

ספרו של מיקה בן דוד נקרא ברשימה עצורה. המחבר מתאר מציאות לא כל כך בדיונית. פלישה המונית של תושבי הרצועה לדרום הארץ ובמקביל פעילות אינטנסיבית של חמאס מהדרום וחיזבאללה מהצפון ובהמשכה הפעלת כל צבאות ערב נגדינו, ומרד של ערביי הגדה והערבים הישראלים. מטרידה לא פחות המעורבות האקטיבית של רוסיה ומנהיגה האנטישמי ויותר מכל הפניית הגב של ארצות הברית תוך העמדת פנים צדקנית של "נייטראליות".
ברור שבמצב זה נותרה למדינת ישראל רק ברירה אחרונה – ברירת שמשון.
לא קשה להגיע בעקבות הספר למסקנות אופרטיביות:
1) על ידידים מבחוץ אפשר לסמוך רק בעירבון מוגבל.
2) פירוק ישראל מנשק גרעיני (ע"ע התוכנית הסעודית) צריך להיות מחוץ לכל דיון.
3) נשק אישי לאזרחים – תמיד לא הבנתי איך חייל מילואים (כמוני למשל) המפעיל כלי נשק קלים וקלים פחות לא מקבל רשיון לשאת אקדח כי אין לי סיבה טובה (אי לא מתנחל או בעל חנות יהלומים). הגיע הזמן לתת לאזרחים יוצאי צבא (או לפחות לקרביים מביניהם) ללא עבר פלילי ורקע נפשי – רשיון להחזיק בנשק. אין לדעת מי מחר בבוקר יעמוד עם נשק מולך.
שני דברים שהפריעו לי בספר:
1) השתוללות האוכלוסיה הערבית לא נענית בהשתוללות מקבילה מהאוכלוסיה היהודית. כאילו השתוללות של ערביי רמלה עם גרזנים וסכינים גורמת ליהודי העיר להתנהג כמו בפוגרומים של פטליורה? לא נשמע הגיוני. את השתוללות הנערים מטירת הכרמל בפורידיס החרבה השאיר המחבר לסוף הספר לאחר מנוסת ההמונים.
2) התיאור של חרדי מאה שערים המקבלים בשמחה את הערבים הפולשים לעיר (ונטבחים לאחר מכן) מראה על חוסר הבנת המחבר באידיולוגיה של היהדות החרדית (גם הקיצונית).

לסיכום – ספר מתח כתוב היטב המעורר מחשבות מטרידות.

קראתי בשתי דקות את ספר הילדים הקצר הזה. מה אומר ומה אדבר? פי נשאר פעור מתדהמה. זוהי מעשיה תמימה לילדים המספרת על איש עשיר שנתן עבודה לכל אנשי הכפר. הכל היה טוב עד שבא "האיש הרע" ופיתה את העובדים, לדרוש שוויון. כשכולם דרשו שיוויון כולם קיבלו כסף ובזבזו אותו ונותרו בלי כסף ובלי עבודה.

המסר ברור.

לרגע חשבתי שהמחבר הוא מילטון פרידמן או מרגרט תאצ'ר או...

מוזר.

קראו את הביקורות על הספר ב-goodreads.

פשוט מעולה.

ספר מרגש ומצויין !

מהספרים החזקים שקראתי על מלחמת יו"כ. שונה מכל ספרי המח"ט/מג"ד שנכתבו.

ספר מעניין ומרתק את כל מי שקרוב לעולם שהמחבר מתאר.

רק חבל שהוא ערוך גרוע, והוא מלא שגיאות כרימון ! הלו !!! הרב דב נבון הוא שחקן טלוויזיה ולא הרב הצבאי הראשי (הרב גד נבון). סתם דוגמא אחת מני 20 דוגמאות דומות שמצאתי.