#
בערך באמצע הספר – יש בו 294 עמודים – חשבתי לנטוש. חשבתי שהוא בנלי לא מחדש ולא מלהיב, שלא לומר משעמם. לפני הנטישה קראתי את הביקורות עליו וראיתי שכל המבקרות נתנו לו חמישה כוכבים והתפעלו. חזרתי בי וקראתי אותו עד הסוף. הספר לא חזר בו. יכולתי לנטוש אותו כשהחלטתי: הוא נשאר שיגרתי ובנלי בעיני.

הסיפור הוא על חייהם של שני ילדים בשווייץ, הנפגשים ביום הראשון בגן הילדים בשנות השלושים של המאה הקודמת, ומאז פחות או יותר לא נפרדים. האחד הוא בנה היתום מאב של אם ענייה בכסף ודלה ברגשות. האחר הוא בנו היחיד של בנקאי יהודי אמיד, שכל חייו מושפעים מכישרון נגינה וצורך להצטיין, שאינו יכול לממש. החלק הראשון של הסיפור, העוסקה בילדות הוא המשעמם ביותר בספר. צריך להיות סופר ממש טוב, לדעתי, כדי לכתוב על ילדים ושהקורא לא ירגיש שהוא קורא חוזר-מנכ"ל. אפשר לחוש חמלה על ילד שעושים לו עוול או מדרבנים אותו למעלה מיכולתו אך חמלה אינה עניין. ושני הילדים מתוארים בקווים שטחיים וכלליים.

הסיפור – אם אפשר לקרוא לו כך – מתרחש בשווייץ משנות השלושים של המאה הקודמת עד ימינו (294 עמודים, כן?) מזכיר בשוליים את המלחמה ומצוקת הפליטים היהודים, ששערי הכניסה לשווייץ נסגרו להם. הוא מאשש את הידוע לנו – הדשא של השכן אולי ירוק, אך החיים בשווייץ הנייטרלית, הנקיה והעשירה אינם דווקא שוקולד ותותים, ודאי לא למעמד הפועלים הדואג שהשעון ימשיך לתקתק.

רוז טרמיין היא דווקא סופרת בריטית, שכתבה די הרבה ספרים וזכתה בכמה פרסים (לא על הספר הזה...) היא לימדה כמה שנים קורסים לכתיבה יוצרת באוניברסיטת מזרח אנגליה – מה שניכר מאד בכתיבתה. אם לשפוט לפי הספר הזה – זה היחיד שלה שקראתי – היא מחבבת – בדומה לסופרים בריטים אחרים מדרגתה כמו ג'ואן האריס - כתיבה על מקומות זרים לה על חשבון היכרות מעמיקה של מושא כתיבתה. בכלל "מעמיקה" אינה ההגדרה שהייתי מגדירה את כתיבתה.

בקצרה – הכתיבה אינה טובה במיוחד, הדמויות שבלוניות ולא אמינות, התיאורים מופרכים ולמרות כל החירות האומנותית שטרמיין לקחה לעצמה – הסיפור פשוט משעמם.

קראתי את הספר ביום השואה ויתכן שההתרשמות שלי ממנו מושפעת מכך. סיפור היהודים שברחו לשויץ ורובם הוחזרו למדינת המקור ונרצחו נמצא כל הזמן ברקע הסיפור. הסיפור מתרחש בשויץ הנטרלית המרחיקה עצמה מכל הארועים באירופה. אבל מתמקד בשתי משפחות משפחתו של גוסטב ומשפחתו של אנטון. שתי משפחות שונות לחלוטין גוסטב יתום מאב, חי בעוני קשה, עם אמא ממורמרת שקשה לה לתת לו אהבה.אנטון חי במשפחה יהודית ,בורגנית, אמידה, אב בנקאי, הורים חמים אוהבים מחבקים אבל דרשנים. החברות בין הילדים מתחילה בגן וממשיכה לאורך כל חייהם, סובלת מעליות ומורדות. לאורך כל השנים ובעיקר בתקופת הילדות אימו של גוסטב סולדת מחברות זו מכיון שאבא של גוסטב מת עקב השתלשלות ארועים קשה שהחלה מפיטוריו מהמשטרה המקומית מכיון שזיף מסמכים בכדי להציל יהודים מגרוש. אמו של גוסטב מאשימה את כל היהודים באסונה ומאד קשה לה הידידות הזו שנותנת לגוסטב בילויים שהיא אינה יכולה להרשות לעצמה. אמו של גוסטב אינה מאשימה ישירות את משפחתו של אנטון מכיון שהם הגיעו לשויץ בתחילת המלחמה עוד לפני הגרוש בנסיבות רגילות של שינוי משרה בבנק. אבל האסון של מות בעלה שבגללו נפלה לעוני כה עמוק אינו מרפה. כך בעקיפין היא כועסת גם על גוסטב. לאורך שנים ארוכות עד זקנתם גוסטב ואנטון חווים עליות ומורדות בקשר בינהם שלבסוף (זהירות ספוילר) מתברר כמתח מיני שהיה קיים בינהם כל השנים. ספר מענין הסיפור קצת מתבזר בספר קימות מספר מערכות יחסים והמאבק הפנימי בין חובה מוסרית לבין להציל את עורך.

ספר נפלא! סיפור מרגש על חברות חזקה בין שני ילדים בשוויץ "הנייטרלית" בתקופה מלחמת העולם השנייה. חברות שנוצרה בילדות ותשפיע חזק על מהלך חייהם של השניים למרות אילוצי החיים והמרחק הפיזי שנוצר.
הספר נקרא בנשימה אחת, הכתיבה זורמת והסיפור מעניין. הספר מחולק לשלושה חלקים: סיפור הילדות של גוסטב כולל ההכרות והחברות עם אנטון, סיפור חייהם של אמו ואביו של גוסטב והחלק האחרון מספר על גוסטב ואנטון הבוגרים.
הסיפור מתמקד גם בשאלה מהי המשמעות של ניטרליות מול מצפון אישי ומה קורה לפי שמחליט ללכת לפי הלב ולסטות מהחוקים. ספר מקסים, ממליצה בחום!
גוסטב נולד בשוויץ "הנייטרלית" בתקופה מלחמת העולם השנייה. הוא יתום מאב. אביו היה סגן מפקד המשטרה, נסיבות מותו לא ברורות. אמו טוענת שהוא מת בגלל שעזר ליהודים. אמו ממורמרת, אדישה כלפי גוסטב ומפגינה כלפיו קרירות. גוסטב בודד ולא זוכה לאהבה וחום.
אמו מלמדת אותו שעליו להיות חזק ולא סנטימנטלי, כדבריה: "עליך תמיד לדעת למשול ברוחך".
יום אחד מגיע ילד יהודי, אנטון, לבית הספר של גוסטב וגוסטב לוקח אותו תחת חסותו. בין השנים נוצרת חברות מאד קרובה, חברות חזקה לכל החיים.
אנטון הוא ילד מוכשר מאד והוא מנגן בפסנתר. כולם צופים לו הצלחה עולמית אבל מסתבר שיש לו פחד קהל והוא לא מצליח להתגבר עליו ולהגיע להכרה שאליה הוא שואף.
גוסטב תומך בו לאורך כל הדרך, מעודד אותו, נמצא לצידו ומשמש לו יד ימינו. אילוצי החיים והקריירה גורמים לכל אחד מהם לפנות לדרך אחרת: גוסטב מקים בית מלון ואנטון ממשיך דרכו בתחום המוזיקה, אבל הם שומרים על קשר לאורך כל הדרך, הם קשורים זה לזה בלב ובנפש.
גוסטב חוקר אודות המקרה של אביו ומותו המסתורי ולאט לאט מצליח לפענח מה באמת קרה ולמה זה השפיע כל כך חזק על אמו ועל התנהגותה.
אהבתי מאד את הסוף שמבהיר את המשמעות החזקה והמרגשת של שם הספר. מאד נהניתי מהספר ואני ממליצה לכם לקרוא!

ספר מעולה, מרתק ועצוב. כמעט כל הדמויות העגולות המופיעות בספר סובלות מאכזבה, כמיהה לאהבה, ניכור ועוינות.
אומנם לא מתוארת בספר אימת השואה, אך זוועות המחנה בברגן-בלזן ובמיוחד גורל היהודים הפליטים מהדהד בסיפור ומשפיע מאוד על חלק מהדמויות.
הקורא בספר לא ימצא בו נחמה, עידוד או קתרזיס, אך עובדה זו לא גורעת מהיותו של הספר מוצלח, קריא ומיוחד.

ספר נוגה על 2 ילדים הגדלים להיות 2 מבוגרים, גדלים בשוויץ של אחרי מלחמת העולם השניה. איך הילדות מעצבת את הבגרות...
ממליצה בחום