• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

מאת צ'ינגיס אייטמטוב

הביקורת של Maya angel

תמונה של Maya angel
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

מאת צ'ינגיס אייטמטוב

הביקורת של Maya angel

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של Maya angel
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2007
סדרה:ספריה לעם #408
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
משה
לפני 9 שנים

“אני מחשיב את הספר הזה כספר הטוב ביותר שקראתי. עכשיו, לאחר מספר שנים, התחלתי לקרוא אותו בשנית והפעם מ”

23/169
ביקורות על והיום איננו כלה
הבאה
נורמן מיילר
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 15 שנים

“ספר חביב ולא מרשים במיוחד, שהפך משום מה ל"ספר חובה" בעיני רבים. קראתי אותו אחרי הפצרות מהרבה חברים ו”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•2 דקות קריאה

ספר מדהים!!! יצירה ספרותית אמיתית והכי טובה שקראתי. הסיפור כל כך אוטנטי ונוגע ללב עד דמעות.... כל הנושאים שהספר הזה עוסק בהם נוגעים בנקודות הרגישות של הקיום האנושי, צורך ההשרדות, אהבה, חברות אמיתית, זכרונות עבר שהם חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו, וכל זה קשור בחוט שמחבר אותנו אל הטבע, אל האדמה ממנה באנו. כוחם של הסיפורים שעוברים מפה לאוזן, מדור לדור הוא נצחי וקסום, הדרך הטובה והפשוטה ביותר ללמד את עצמנו ואת ילדנו על חיים ורגשות. צ'ינגיס אייטמטוב הוא לגמרי הסופר הטוב ביותר, הכתיבה שלו היא כמו שיר מיסתורי שאפשר להתמסר אליו עד הסוף ולגלות עולמות חדשים שרק משאירים טעם לעוד. בקיצור חובה לקרוא!! במיוחד עכשיו אפילו שהספר מדבר על תקופות אחרות הוא בעצם דיי אקראי גם להיום כי הוא עוסק במשהו שבעצם קורה גם עכשיו. רודפי כוח ושליטה שמדכאים את את כל מה שטבעי, מנסים להעלים עקבות של עולם עתיק וחכם ומנסים להפוך אותנו למכונות חסרות רגש וייחודיות. אנחנו חיים עכשיו בעולם של ״צעירים״ כל מה שישן ופשוט נחשב לחסר ערך כדי שהתקשורת והתעמולה ימשיכו לחגוג ולהרעיל את המוחות של כולנו, הכל צריך להיות מהיר יותר, הרבה יותר, חזק יותר אבל פחות, הרבה פחות יותר אמיתי ואיכותי. אבל לא הספר הזה, הספר הזה מזכיר לי כמה חשוב להשאר מחוברים לטבע, לשורשים וללב שלנו, להלחם על הערכים שלנו וכמובן לא לוותר על הצורך האישי שלנו לביטויי עצמי דרך אומנות, כתיבה, מוזיקה, תנועה.... או כל דבר שמשחרר לחופשי את הנשמה.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של בוזי
בוזי
תמונה של טופי
טופי
תמונה של בנצי גורן
בנצי גורן
תמונה של ערן ב.
ערן ב.
תמונה של בוקסטור ירושלים, מרכז כלל, יפו 97, ירושלים; 02-6241342
בוקסטור ירושלים, מרכז כלל, יפו 97, ירושלים; 02-6241342
תמונה של michalro
michalro
תמונה של רץ
רץ
תמונה של חגית
חגית
28קוראים|גיל ממוצע56|57%נשים

על המבקרת

תמונה של Maya angel

Maya angel

חברה מזה 9 שנים
24 ביקורות•205 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של Maya angel
Maya angel
חברה באתר מזה 9 שנים
ביקורות24
לייקים שקיבלה205
דירוג ממוצע3.7 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת17ספרות מקורית3מתח ריגול והרפתקאות1

דיון על הביקורת

7 תגובות
בנצי גורן
בנצי גורן•לפני 8 שנים

אני מצטרף לתודות.

ספר נפלא של סופר ענק שקראתי כל מה שתורגם לעברית מכתביו. ממליץ לכולם.
חגית
חגית•לפני 8 שנים

הספר הזה נמצא אצלי וממתין עד שאסיים לקרוא את כל מה שכנראה לא יגיע לרף שלו אף פעם.

כתבת יפה.
בוזי
בוזי•לפני 8 שנים

בהחלט אחד הטובים שיש נכנסתי חזק לספר הזה....

אז כשקראתי ישבתי בגוגל בלילה והעליתי תמונות מהערבות ברית המועצות של פעם התרבות הקירגיזית כדי להכנס כמה שיותר לתחושות ולהלך הרוח של הספר.... ממש אחד הטובים שקראתי
חני
חני •לפני 8 שנים

סופר כלבבי, סקירה מופתית כיאה לספר מופת.

במיוחד הפיסקה האחרונה מסיימת את הסקירה במסר חשוב מאין כמותו. תודה ענקית.
אאורה
אאורה•לפני 8 שנים

"הכתיבה שלו היא כמו שיר" - דרך מאוד יפה ומדויקת לתאר את הספר.

תמי
תמי•לפני 8 שנים
אכן ספר מקסים.
מורי
מורי•לפני 8 שנים

הספר הטוב ביותר שקראתי אי פעם. ללא מתחרים.

7 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של Maya angel

ג'יין אייר [מהדורת 2011]

ג'יין אייר [מהדורת 2011]

שרלוט ברונטה

ספר מהמם! קלסיקה במיטבה וסיפור מרגש ומרתק. מודה שלקח לי קצת זמן להתחבר לשפה ולרוח התקופה אבל כשזה קרה לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים. מה עוד אפשר לבקש? אז היה תענוג. אי אפשר שלא להתאהב בג׳יין המקסימה והאמיצה, אני מאחלת לכולנו שנלמד ממנה אך להיות כנים כלפי עצמנו והרגשות שלנו, לא לספר לעצמנו סיפורים ולהאמין בהם כי יותר נוח לנו אלא לדעת להתמודד עם המציאות כמו שהיא. לקחת אחריות מלאה על עצמינו ולא להיות תלויים בדבר חוץ מהאמונה שלנו בצדק ובמה שאנחנו יודעים כי הוא הדבר הנכון לעשות . שנלמד ממנה לאהוב ללא גבולות באמת ובתמים את מה שיש בפנים. כדי להיות כמו ג׳יין אייר יש צורך בחוזק נפש אמיתי שלא מתפשר, להאמין באומנה שלמה שהאנרגיה הטובה תלווה אותנו ותגן עלינו גם כשהמצב קשה וכמעט בלתי אפשרי. נכון שבסיפור כמה מקווי העלילה קצת לא אמינים ובמציאות אולי לא היו קורים כך, אבל לכן אני אוהבת ספרים כי שם יש לנו את הזכות, יש לנו את הצ׳אנס לתת לחלומות להתגשם ולקבל השראה לחיים האמיתיים שלנו ומי יודע אולי בכל זאת להגשים חלום אחד או שניים. ג'יין אייר מזכירה לנו שלהיות מי שאנחנו, להאמין בעצמנו, להעיז ללכת בדרך שלנו זה הדבר הכי יפה שיש שגורם לנו לחיות את החיים במלואם.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Maya angel
קוקולקה

קוקולקה

לאנה לוקס

האמת שאני דיי מופתעת לגלות פה כל כך הבה תגובת חיוביות על הספר הזה. ספר מעניין ובהחלט שונה ונוגע בנקודה חשובה שחשוב מאוד מאוד לעורר לגביה מודעות. אך למרות זאת, אני חוויתי תחושה קצת חובבנית בדרך שבה הסיפור היה כתוב והצורה שהוא התפתח. נכון הסיפור עצמו סוחף ואי אפשר שלא להקשר לסמירה הקטנה וחסרת האונים ולגלות מה עלה בגורלה בעולם אכזר זה. אבל, שוב, השפה זולה ( אולי בגלל התירגום) והסיפור שלעצמו מאוד צפוי, נאיבי ואפילו קצת לא אמין. למרות שאני מבינה את כוונת הסופרת להביא משהו אמיתי ובועט לחיינו הנוחים וקצת לשקשק אותם ולזעזע אותנו... אני מרגישה שיש פה קצת קלות ראש בכל הנושא ואפילו ניצול של המציאות העצובה והמעוותת הזו שהיא בעצם לגמרי אמיתית, לכתוב סיפור שנשען על המציאות הזו כאילו שזה נורמאלי לחלוטין ... אז לא ממש הזדעזתי כבר שמעתי על סיפורים כאלו בעבר. אני חושבת שהיה עוד מקום להעמיק את הנושא ואת הרקע של הסיפור. הייתי גם שמחה אם היא הייתה מוסיפה עוד פרק על חייה המאוחרים של סמירה שגדלה להיות אשה עצמאית וחזקה וזוכה לאהבה אמיתית, לחיים חדשים. הייתי רוצה לדעת אך היא התמודדה עם הטראומה של העבר ואולי היום היא מנסה לעזור לבנות אחרות שהחופש והגוף שלהן נלקח מהן. בקיצור הייתי רוצה קצת מעבר לסיפור שבסופו של דבר השאיר לי תחושה שראיתי סרט או סדרת דרמה. בכל זאת אתן לקוקולקה את הקרדיט. להעיז ולכתוב ספר שכזה עם נושא כואב ולא פשוט לעיכול מה שתמיד גורם לי להרהר ולהוכיר תודה על כך שגלגל המזל שלי לא עצר במקום חשוך שכזה וחיי הם חיי חופש. וגם כמובן את חובתי ככול אדם ובמיוחד כאישה להגן כל עוד ביכולתי על כל יצור שחווה ניצול ואי צדק.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Maya angel
חלום המשכנות האדומים כרך א'

חלום המשכנות האדומים כרך א'

צאו סו'אה-צ'ין

ספר שממש ציפיתי לקורא אבל התוכן לא ממש סחף אותי לצערי. אני חושבת שעבודת התרגום היתה לא מספיק טובה כדי שיהיה אפשר ממש להבין ולהתחבר אל כל מה שקורה שם. אני ממש לא יודעת מה קראתי שם ב 364 עמודים האלו. מתסכל, יש כמה רגעים של פילוסופיה ותחושה כזאת של איכות ושל כתיבה מיוחדת אבל יש פה פיספוס גדול בהעברת הסיפור עצמו.
יש פה מישהו שקרא אותו?

לפני 5 שנים•
★★★★★
•Maya angel
כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ

כִּי כִסְּתָה פָּנֶיהָ

חוה עציוני-הלוי

פעם שנייה שחווה סוחפת אותי חזרה לעולם עתיק ומסתורי. והפעם סיפורה של תמר המיוחדת והאמיצה שסללה את גורל חייה במו ידיה הקטנות. סיפור אנושי מלא במסרים עלינו כבני אדם. על אך הנפש האנושית מתחבקת בינה לבין עצמה לגבי מה הוא הדבר הנכון לעשות, על רגישי האשמה שלנו, על הצער והרחמים, על אהבה... מה גורם לאדם לעשות מעשה? עד כמה יכול בן אדם לספוג, להפגע או לפגוע באחר מבלי להרגיש נקיפות מצפון? הסיפור הזה נוגע בנקודות כאלו ואחרות. הסיפור הזה נוגע בשבירת מוסכמות לגביי גברים ונשים ומראה איפה כולנו גם גברים וגם נשים פגעים כאחד ומלאי תשוקות פנימיות שמעולם לא מתממשות בגלל מעצורים של החברה.אפילו עד היום עוד לא למדנו עדיין אך להיות שווים בשווים כולם. אבל עד אז אפשר ללמוד מדמויות שקמות לתחייה מהאפר ומזכירות לנו להלחם על מה ששיך לנו, החופש שלנו. תמר שנשרפת בלהבות אכזריותו של יהודה מפנה את האש חזרה אליו כשהיא מעזה לפתות אותו וכמו ציפור הספינקס שקמה לתחייה מהאפר של עצמה תמר זוכה לחיים חדשים בזכות התעוזה שלה להמר על חייה כדי להציל את נפשה. סיפור שונה ואוטנטי שמחבר בין אנשים ובין עבר להווה כמו חוטי השני... מקסים ומיוחד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Maya angel
אני הלנה המופקרת

אני הלנה המופקרת

פרנצ'סקה פטריצו

טוב, אני לא עפתי מהספר הזה. היה נחמד, נושא מעניין וג׳אנר שאני אוהבת אבל זה היה דיי מסובך מלא דברים שהלכו וחזרו על עצמם כמו כל גבר שצץ בעלילה ואיתו הלנה מפתחת מערכת יחסים... עם כל הגברים בספר!!! זה כבר היה מוגזם, לא אמין ולא עמוק... קיוויתי למשהו קצת יותר יצירתי. בכל זאת השפה הייתה יפה והכתיבה הייתה מיוחדת ונוגעת ללב.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•Maya angel
ליל כל המכשפות

ליל כל המכשפות

דבורה הרקנס

אז ככה... אני, בדרך כלל לא קוראת ספרי פנטזיה מהסיבה הפשוטה שאני פשוט מפחדת שזה יהיה נורא לא אמין, אבל כשקראתי את התקציר של הספר הזה החלטתי כן לתת לו צ׳אנס. אני אישית דווקא כן מאמינה בכל ליבי שקיים קסם אמיתי בעולם ושהמיסתורי והמיסטי הוא חלק בלתי נפרד מאיתנו. בכל זאת הספר הזה שדווקא התחיל נחמד ואז דיי התפתח יפה ובסוף לא, נתן לי הרגשה שאני בתוך שילוב מסויים של הסרטים של ״דמדומים״, ראיון עם ״ערפד״ וסידרת הטלוויזיה ״מכושפות״. אז כן זה היה לא אמין וגם קצת מתסכל כי היו חלקים כל כך מעניינים ואינטליגנטים ואז חלקים כל כך שטיחים וחסרי עומק שיצרו סתירה שלא החמיאה לסיפור וגם לא לסופרת. עוד דבר שהפריע לי מאוד היה עומס המידע הכל כך לא רלוונטי שהסופרת דוחפת בכח כל כמה עמודים יש פרקים שלמים על מה יש לאכול לארוחת בוקר.... זה פשוט היה מעייף ומשעמם! וזה הוריד את הכוכב הרביעי שהתכוונתי לתת לספר. עד פה לדברים השלילים, וכדי לסיים את הביקורת הזאת בנימה חיובית - עדיין נסחפתי וקראתי את 670 העמודים ברצף. הכתיבה זורמת יחסית, התיאורים דיי מוחשיים ואפשר לברוח עם הספר הזה בכייף לעולם אחר של פנטזיה בדיוק כמו סרט או סדרת טלוויזיה כיפית ששם הכל יכול לקרות. אהבתי את השילוב של אלכימיה וכישוף, אגדות וסיפורי עם, וכמובן את הרעיון שהערפדים ומכשפות ושדים עושים יוגה ! אולי גם הייתה פה כוונה להראות שכולנו בעצם באיזה שהוא מקום יצורים וכל אחד שייך למקום אחר ומשתייך לקבוצות מסויימות אבל זה לא צריך לקבוע את הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות את החיים שלנו. במילים אחרות גם ערפד, שד או מכשפה יכולים להיות בעלי לב טוב ולכולם מגיע לאהוב ולהיות נאהבים בלי קשר למוצאם. אז יש פה מין מסר של איחוד בין המינים שנותן תקווה שיום אחד נדע לקבל את השונה ונוכל כולנו לחיות בשלום על פני האדמה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Maya angel
גבירת הנהרות

גבירת הנהרות

פיליפה גרגורי

מאוד אהבתי את הספר הזה. יותר נכון ממש התאהבתי בז׳אקטה. היא אישה כל כך חזקה שיודעת תמיד מה הדבר הנכון לעשות! היא לא מפחדת ללכת בעיקבות הלב שלה, היא כל כך מחוברת לעצמה ולאינטואיציה הנשית שלה שהיא יודעת מי היא ומה היא שווה ולאן היא הולכת, ממה היא צריכה לשמור מרחק ולהזהר ומתי להשתמש בקסמיה כדי להגן ולקדם את עצמה ואת המשפחה שלה. אהבתי את הדמות שלה יותר משתי הדמיות בספרים הקודמים של פליפה גרגורי - ״המלכה הלבנה ״ ו ״ המלכה האדומה״ בגלל ששתי הגבירות האלו שאפו לכל כך הרבה כח ורצון לשליטה, לא היה להן אכפת את מי צריך לרמוס בדרך העיקר שהכתר יהיה בידיהן. אבל לא ג׳אקטה, היא לא נלחמת במלחמות של אגו. היא נלחמת בערכו העליון של החיים ויותר נכון לומר באהבה! כל מה שהיא רוצה זה לחיות בשלום עם אהוב ליבה והמשפחה שהם יצרו. כמובן שהיא אוהבת את חיי המותרות והנחות שלהם היא רגילה, אחרי הכל כך היא גדלה. היא נולדה למשפחה עשירה לא לבית איכרים פשוט. אבל זה לא משנה את טוב ליבה כלפי אחרים נחותים ממנה או את כח ההשרדות שלה והרצון לחיות חיים מלאי אהבה ואושר ולא רק עושר. היא מוכנה לוותר על כל זה למען האהבה שהיא האוצר האמיתי בשבילה. היא גם מחוברת לטבע ממש כמו האלה הקדמונית מלוסינה שהיא אימה הקדמונית...והיא מקשיבה לרחשי הנהר והמים ושומעת את שירתם הענוגה והמרגשת. היא לא הולכת עם הזרם אבל היא גם לא שוחה נגדו ומחפשת צרות, היא גמישה ממש כמו המים ומתאימה את עצמה לכל מצב וצרה שהיא נקלעת אליהם. היא פועלת בשקט, מאחרי הקלעים, לוחשת לחשי כישוף וראה את מה שעתיד לקרות. היא כובשת את ליבי בספר הזה. בכלל כל הסידרה הזאת של מלחמת השושנים סוחפת אותי לדעת עוד ולראות את נקודות המבט של כל הנשים המעורבות בסיפור הזה כל אחת מצד אחר. מה שמזכיר לנו שגם לאויבים שלנו יש את הצד שלהם, אף אחד הוא לא אשם ואף אחד הוא לא חף מפשע אנחנו כולנו שווים. צריך לזכור להביט על כל הדברים מלמעלה ולראות את כל הצדדים של העולם ולא רק מצד אחד. תודה לפליפה גרגורי על הרעיון המקסים הזה :)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Maya angel
הקתדרלה ליד הים

הקתדרלה ליד הים

אילדפונסו פלקונס

(כולל ספויילרים). אני אהבתי את הספר! התחברתי מאוד לדמויות בעיקר לבנאט לארנאו ולמאר. הספר הזה ריתק אותי וסחט ממני דמעות רבות ... בעיקר בהתחלה. אחר כך התרגלתי ונהייתי יותר קשוחה וחזקה כדי להמשיך לקרוא וכמובן נהנתי מאוד והיה לי קשה להוריד אותו מהידיים. רק דבר אחד הפריע כמובן, היו יותר מידי שיעורים בהיסטוריה שלא היו מענינים ונכתבו בצורה דיי מכנית וחסרת עניין, אבל לא נורא סלחתי לו כי הסיפור היה טוב. ועדיין חשוב ובכול זאת עדיף לדעת את הרקע של ההיסטוריה מלא לדעת בכלל אז לא נורא ספגתי את זה. כאב לי נורא להרגיש ולחוות את ההשפלות שעברו על חלק מהדמויות וחיכיתי בקוצר רוח שהרשעים האלו יקבלו את מה שמגיע להם. וזה קרה, בחלקו, אני מקווה שבספרי ההמשך יעשה עוד צדק! לגביי סוף הסיפור לא מפריע לי שהסופר נותן לנו פה את ה happy ending אפילו שאולי במציאות זה לא היה קורה. דווקא בגלל זה אני אוהבת ספרים כי למה לא לפנטז קצת שדברים יכלו להיות אחרת והעולם הזה יכל להיות מקום קצת יותר טוב... הספר הזה הזכיר לי את ״ המלכה היחפה״ שהוא הספר הראשון של הסופר הזה שקראתי וגם אהבתי, בכיתי והתחברתי מאוד אפילו יותר מהספר הזה . טוב, אולי כי מדובר בנשים ואני אישה אז.... כן. בכל אופן גם שם נורא קיוויתי שהסוף יהיה טוב וכך היה :) אני אוהבת סופרים שיודעים לטלטל אותי עד שאני כמעט נשברת ובסוף מוצאים אפשרות לסוף טוב שנותן סיום שמשאיר הרגשה חמימה בלב כמו השמש של ברצלונה. וגם מצדיק פה את החמלה והרחמים של פטרונית הים - סנטה מריה דה למאר - אהבתי גם אך שהסופר מאחד את כל הדתות ומדגיש כמה הכי חשוב באמת הוא להיות אדם בעל מוסר לא משנה מאיפה באת ולאזו דת אתה שייך כי אחרי הכל לכל הדתות בבסיסן יש הרבה במשותף זה רק בני אדם קודרים ושחורים, אכולי רגשות אשם ושנאה שגורמים לנו לפחד מהם או לפחד מהאל כשבעצם הם השטן האמיתי. והטוב והטוהר שוכן בכולנו אם רק נרצה! ואם רק נעיז להלחם בהם בחזרה! כמו שארנאו עונה לכמרים חזרה בזמן המשפט שלו ולא איכפת לו אפילו אם זה יעלה לו בחייו, העיקר להטיח בפניהם את מי שהם באמת! ובכלל אני מעריצה את ארנאו הוא אחד הגיבורים שהכי אהבתי בספרים שקראתי הוא יפה תואר מבפנים וגם מבחוץ. הוא לא מושלם אבל הוא מנסה וזה מקסים. לקראת הסוף של הספר רציתי קצת יותר התייחסות לג׳ואן, כאב לי מאוד שבסוף הוא הפך לכומר אכזר ושהוא לא היה כמו ארנאו שרק צמח מעלה אחרי התלאות שהוא עבר. כנראה שהם פשוט היו עשויים מחומרים שונים... אז כן כאב לי על סופו המר של ז׳ואן אחיו הקרוב ביותר של ארנאו רציתי שהם ישלימו, הם אהין כל כך קרובים... זה נגמר קצת מהר מידי אך שהוא שרף את עצמו יחד עם אישתו המפונקת והאכזרית של ארנאו שגם למותה לא הייתה מספיק התייחסות לדעתי. אבל הגיע לה ושמחתי על כך! הייתי רוצה שתהייה להם עוד שיחה אחת עם ארנאו לפני שהכל נגמר... לסיכום נהנתי מאוד ואני רוצה עוד. אני אמשיך לקרוא את ספריו של אילדפומסו פלקונס ולתת לו לסחוף אותי למקומות ותקופות רחוקות רחוקות מפה.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Maya angel
הקורטיזנה

הקורטיזנה

שרה דוננט

כשהתקציר של הספר לא תואם את הסיפור זה דיי מאכזב.. אז נורא התאכזבתי. בכל זאת קראתי עד הסוף ולא ויתרתי עליו ובסוף כן נכנס אלי משהו מהספר הזה, רק חבל שלא יותר מזה. כל הרעיון של הספר הזה הקסים אותי כשקראתי את התקציר, וכשקראתי את הספר כל הזמן חיפשתי את הרגע הזה שבוא אני ארגיש שזה מה שחיפשתי. לקראת הסוף זה כן מתחיל לזוז אבל במשך רוב הספר הסיפור צולע כמו המכשפה לה דרגה ומשאיר טעם מר של זמן ותקופה אחרת ולא מוכרת. אז לסיכום לסיפור הזה יש התחלה טובה וסוף סביר וקצת מרגש אבל כל האמצע מיותר פרט לכמה דברים קטנים שהזיזו את העלילה והתקציר מטעה את הקורא. שני הכוכבים שנתתי היו בגלל הפוטנציאל וההשראה שיש לסיפור וכי גם למדתי דבר או שניים על ההסטוריה ועל בני אדם מעולמות אחרים.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•Maya angel

ביקורות נוספות על "והיום איננו כלה"

והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

מה לא כתבו על הספר המופלא "והיום איננו כלה"

לא אדוש את מה שכבר נכתב ולא אמחזר במילים משופצות כי הקוראים לבטח ידלגו וזה לא יאה לרומן ענק כזה

אז אני אעשה מהעניין של הבקורת גם דבר מעניין ואבנה על זה
סיפור לא פחות מעניין זה יגרום לי נחת והחשוב יותר זה יעניין את הקוראים

כשהתחלתי לקרוא את הספר ולאו דווקא ספר זה אני מייד מפתיח בדמיוני את הסביבה שבה מתרחש הסיפור את הדמויות שבונים אותו וכאילו ותרשו לי לשים דגש מתחת למילה כאילו אני נמצא בינם וקרוב אליהם וראה אותם ואת מעשיהם

נדמה שלא רק אני חושב כך אולי יש לי שותפים

בילדותי לא גדלתי ולא פרצתי לעולם שכולו טוב ודברי נוחות אני עדיין זוכר ועדיין שומע באוזניי את פעית העיזים ונביחות הכלבים שמלאו את חצר ביתנו.

אני זוכר את צמד הגמלים שאבי גידל כי זה היה כורח קיומי האם זה אומר משהוא או מקרב אותי לסיפור המופלא

אני עדיין מצטמרר כשאני קורא על המרחבים המוריקים שבם רועים עדרי הצאן והרועים נפגשים בחצי גורן לארוחת הבוקר שלהם .
נכון אין לנו ערבות אין סופיות כערבות בקזחסטאן אבל אל לכם לזלזל בשטחים המוריקים בכרמל
אני עדיין זוכר את הרכב המקרטע המגיע אחת לשבועיים ומביא לכפריים את דברי הדואר שזה היה פלא בפני עצמו זה קצת דומה לרכבות החוצות את הערבה ממזרח למערב וממערב למזרח.

ואני זוכר איך כל בני המשפחה היו חולבים את העזים "הכוונה לנקבות בלבד" ומהחלב היו מכינים את פסטיבל הגבינות והיוגורטים שריחותיהם עדיין בניחריי.
נכון שחיינו בדוחק אבל אני הבנתי מהמבוגרים שישבו מסביב
למגש הכנאפה וספל הקפה שיכלו להביע את כל מה שעלה על רוחם וליבם מבלי לחשוש שלמחרת יקחום לחקירה כפי שקרה עם אבוטאליפ שמעצר זה עלה לו בחייו.

אני שהשתרכתי אחרי הרועה בימי החופש ידעתי שבערב אפגוש את משפחתי שבעיניהם קורנים סימני האושר "אולי הגזמתי"

אבל בעצם לא כי אם זה לא היה כך לא הייתי זוכר.

לא יודע ואל תשאלו אותי הספר הזה הכה בי ללא רחמים והחזיר אותי לילדות כי החיים של הכפריים החקלאיים ובעלי עדרי הצאן מאד דמו לחיי תושבי הערבה ועובדי תחנת הרכבת

תסכימו איתי שהכל השתנה לא רק אצלנו גם אצלם וזה לטובה
ואני שמח בשבילם
הכותרת של הספר גורמת לי התרגשות
תודה לידידה מהאתר שהמליצה שאקרא ספר זה
ההמלצה שווה כפז

לפני 13 שנים•
★★★★★
•חלבי
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

לפני שנים ראיתי תייר בים המלח על הגב, בכל פעם שהביט אל כפות רגליו שצצו במים הוא התגלגל מצחוק, ככה לעצמו. עצם את העיניים שוב ושט לו על הגב בנחת, והעניין חזר על עצמו עד שכל מי שחזה בו נמרח בחיוך מפה לאוזן וצחוק מתגלגל שטף את גופו בהנאה. זה סוג של "נחת רוח" כלומר מצב תודעה שלא רצים בו לשום מקום, פשוט שוהים בו.
הספר הזה חיכה לי 7 שנים על המדף ובכל פעם אמרתי "לא עכשיו". חיכיתי "לנחת רוח" שתקפוץ לבקר. לימים שבהן אין נחיצות רבה לרוץ לשום מקום, מקום שלם בפנים של התמלאות. היות והתחלתי את הספר לא פעם והפסקתי ידעתי מראש במה דברים אמורים. הרי קראתי כבר ספר או שניים בחיי בכדי לדעת שהספר הוא מיוחד. והוא אכן מיוחד ומומלץ לאוהבי אייטמטוב.
******************************************
וכמו אגדה שחוזרת על עצמה לדורי דורות, גם פה יש קטע שחוזר על עצמו שוב שוב באותו הנוסח כל כמה דפים כדי להדגיש את ייחוד המקום ואת האנשים. זה הולך כך:
"במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח....ומזה ומזה למסילת- הברזל משתרעים במחוזות האלה מרחבים עצומים של מדבר- סארי-אוזקי, או הסארוזק, הערבות הצהובות התיכוניות. במחוזות האלה נמדד כל מרחק בזיקתו למסילת הברזל, כמו ממין קו גריניץ'.
והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח....."

הספר הוא סיפורם של אנשים פשוטים שחיים בצניעות עד כדי עוני בערבת קזחסטן בסביבת השנים 1953, קצת לפני , קצת אחרי.
גיבורים ששרדו מלחמות- עולם, נלחמו בנאצים, התחברו לפרטיזנים יגוסלבים. חלקם נפצעו והתהדרו במדליות שהתגאו בהם וחלקם טמנו ראש כל אימת שנזכרו. האנשים שהגיעו לערבה הם אנשים שקוד של כבוד הוא מנת חלקם בחיים כמו כן ציות אמתי למסורות עתיקות שחלקן נשמעות ממש כמו אגדה שמתגלגלת שנים על גבי שנים במדבר מאובק רק בכדי לספר סיפור.

העלילה מתחילה ומסתיימת במסע חברים ומשפחה שהולכים או רוכבים על גמלים במדבר יומיים רק בכדי לקבור חבר טוב שנפטר ולספק לו קבורה הולמת בחלקה מכובדת. כי חברים לא עוזבים אחד את השני. ככה זה , עד המוות.

הדמויות בעלילה מוצגות כנשים וגברים שנסחפו בחייהם מכל מני סיבות לערבת המדבר בקזחסטן. אפילו לא כפר. רק שמונה צריפים של משפחות. אנשים שהפכו לחברים וקשרו חייהם אחד בשני בחולי, בעצב, בשמחות...שמצאו פרנסה בעבודה פיזית קשה בין מסילות הברזל.
העבודה הייתה תמיד וגברים ונשים הפשילו שרוולים ועבדו בכל עת. גם בזמן סופה, בלילה , בקור, באתים היו מפנים את השלג מהמסילות שמרכיבות בין היתר גם את חייהם שלהם ומסלולן.

במדבר עונות השנה גובות מחיר כבד כשהחום ואגלי הזיעה בלתי נסבלים זה מרגיש כמו ברזל מלובן שצורב בעור. וכשחושבים שדי, ואי אפשר יותר לסבול את אגלי הזיעה והלחות, הגשם מפתיע וילדים ומשפחות אסירי תודה רוקדים וצוהלים רטובים עד שד עצמותם מפזזים את ריקוד הגשם השמח כאילו לא ראו ממטרים מעולם.
זה נשמע שבקהילה הקטנה שנוצרה שם באמצע המדבר הטבע נראה קרוב יותר וגדול יותר אל האדם שתלוי בו בחייו. מול הטבע הענק האדם הוא קטן ואפסי ולכן אדם וטבע קשורים אחד לשני כדי לחיות ביחד בשלום. אנשי הערבות הבינו את הקשר הזה וכיבדו אותו וכך יצא שהצבעים של השקיעות, הזריחות, לובן השלג שצובע את הגגות והמסילות מול הכחול עד של השמים כמו מקבלים ממד נוסף של יופי שאי אפשר להתעלם ממנו .

העלילה הסבוכה מדגימה סדר עולם מסורתי של העולם הישן מול העולם החדש. הגמלים גיבורי המדבר במכלאות ונשים שחובשות מטפחות ומכסות את שערן. מול טילים שמשגרים בתחנת חלל אל מחוץ לכדור הארץ ואפילו קטע על חוצונים.( לא ראיתי בחלקים על החלל קשר לעלילה ולא ממש אהבתי אותם. אך בסוף הכל התחבר לי לישן מול חדש. שני עולמות מקבילים שלא חייבים להיפגש).כל אחד יכול להישאר בעולמו הוא.

מסופרות כמה אגדות על מסעו של צ'נגיס-חאן בפרק שלם בבואו לכבוש את אירופה. דרך אגב אייטמטוב נקרא על שמו של הגיבור הגדול. מנהיג כריזמטי שענן לבן ליווה אותו במסעו ויש כמובן אגדת עם מרתקת על כך.

החלק ההיסטורי על מותו של סטאלין מספר סיפורם של אנשים תחת משטר קומוניסטי אלים ואמונה עיוורת בקולקטיב הקומוניסטי מול האינדיבידואל.
ושוב בכל העלילה יש הקבלה בין אנשים טובים שרק רוצים לחיות את חייהם בשקט לבין אנשים שתפקידם לרמוס את החלש ולרדוף אותו עד שלא ירצה לחיות.

ואי אפשר בלי להזכיר אהבה שבלב. אהבה לטבע, למשפחה לאישה לגמל , לכלב...נאמנות אמיצה בדם לחי ולצומח. כפי שהבנתם הספר בעל עומק בלתי רגיל.
אך גדולתו לא באירוע מכונן אחד שמעלה או מוריד את מפלס סקרנות הקורא אלא דווקא בשרשרת אירועי החיים והצורה שהם מסופרים. וכמובן כל אדם הוא עולם ומלואו.

*השתדלתי לא לעשות ספוילרים אבל יש פה כמה אירועים שצובטים את הלב ועליהם כנראה שתקראו לבד.
תודה למחשבות על ההמלצה:)

לפני 6 שנים•
★★★★★
•חני
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

"כל אדם יכול לקחת פקעת של חוטים ופיסת בד, אבל אין כְּרִקמתה של דוֹגוּלאנג. דרקונים חיים מתעופפים על דגליה. כוכבי השמים נדלקים על בדיה" (243).

הסָארוֹזֵק, רצף של מרחבים שוממים עם אקלים קיצוני בקזחסטן, טומן בחובו סיפורים מרתקים מתקופות שונות. עלילת המסגרת מתרחשת ב"הווה", בערך בשנות השמונים, בהתאם לזמן יציאת הספר. יֵדִיגֵיי, פועל ותיק בצומת מסילות ברזל נידח, יוצא למסע לוויה עם מספר אנשים מצומצם, של חברו הטוב, קָזַנְגַפּ. היעד: אנה־בֵּית, בית קברות עתיק, שקרוי על שמה של נַיימַאן־אָנָה (הקבורה שם בעצמה), דמות מפתח מסיפור קדום. במהלך המסע לאנה־בית עולים זכרונות, סיפורים וגעגועים מהעבר, ובעיקר משנות החמישים. סיפור קורע לב על משפחה שהתגלגלה פעם לאותו צומת נידח, משקף את אימת המשטר הקומוניסטי תחת סטלין. במקביל למסע הלוויה, מתרחשים אירועים חריגים בתחום החלל, שמשיקים, באחד מהמוקדים (תחנת השיגור בקזחסטן), לאותו המסע.

מה לסיפוריהם של אנשי בוראנלי-בוראני ולמשבר בחלל? מהם הקולות בסיפורים העתיקים ובהיסטוריה הקרובה שמהדהדים זה בזה? מעבר לרעיונות בנושאי זהות ומורשת (ושטיפת המוח, בהקשר של השלטון הקומוניסטי), עולה גם רעיון הגורל הטראגי, מנת חלקם של אנשים שפועלים ע"פ מצפון נקי ושכל ישר, אבל כנגד חוק שרירותי. ולמרות האובדן וההחמצה בסיפורים השונים, עולה גם האפשרות לריפוי: החיים רצופים ביופי, במתיקות, בחמלה. דג חדקן הזהב הנדיר מגיח כדי למלא אחר ה"טַלְגַאק" (משוגת האשה ההרה); סיפורים קדומים, שעוברים בעל פה ועולים על הכתב, מעניקים משמעות וקתרזיס; המוסיקה, ברגעי החסד, נוגעת עמוק ("צליליה הראשונים של הדוּמבּרה החזירו אותו אל עצמו... וכל דלתות עולמו נפתחו לו בבת אחת – השמחה, העצב, הרהורי הלב, המשאלות הסתומות וחיבוטי הספק"); הרגשות העזים נחקקים בזכרון ובנפש ("הכל בה היה יקר וקרוב עד בלי די, ועזה היתה תשוקתו להרעיף עליה רוך וחיבה, לשמור ולגונן עליה מכל רע"); ותמיד נשמרת הפליאה לנוכח עוצמתו הגדולה של הטבע - מרחבי המדבר, סופות השלג, דיה לבנת־זנב – כר פורה לגילגולם של סיפורים קדומים ב"מעגליה הנצחיים של הארץ".

# # #

"אבּוּטאליפּ היה אומר שיש שסיפור גורלו של אדם אחד נעשה נחלת הרבים, מפני שערכו גדול כל־כך, וגלום בו הרבה כל־כך, עד שהדברים והמעשים שהיו באדם אחד כוחם יפה, אם אפשר לומר כן, לכל מי שחיו בימיו, ואפילו לבאים אחריהם." (324)

# # #

רקמה יפהפיה, ותרגום מצוין.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אלעד
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

****




לא היתה לי אף פעם סבלנות להתקרב לספר הזה, והצלחתי לחמוק ממנו למרות שיש עליו קונצנזוס די מוחלט, ב"סימניה" ובכלל. לא התחשק לי. גם הכריכה שצווחת "פולקלור!", גם התקציר המייבש וגם השם הקצת מתייפייף הזה רמזו לי שזה יהיה כמו ללכת לסרט קזחי בסינמטק, שאמנם עשויות להיות בו איכויות קולנועיות ונופים מהממים, אבל הוא גם יהיה משעמם תחת ואני עייף מדי בימים האלה בשביל משעמם תחת.

אוי, כמה שטעיתי. זה ספר נפלא. שהוא גם כל כך יוצא דופן בין ששת הספרים האחרים שקראתי. הוא מרוחק מזרח ממערב מכל ספרות אחרת במנעד ובטון, באווירה ובעומק. הדבר שהכי מתקרב אליו, נדמה לי, הוא "פגישות עם אנשים מיוחדים" של גורדייף שמגיע מאותו חבל ארץ אבל בכל זאת שניהם שונים בתכלית זה מזה, למרות חכמת החיים העתיקה שצפונה בהם.

נכון, כפי שכתוב מאחור, הספר מתרחש ברובו ביישוב קטן של פועלי מסילת רכבת - ויותר מכך, במסע לווייה זניח של אחד התושבים שהלך לעולמו. אבל בעצם, הספר החכם הזה הוא על השאלה הגדולה והעתיקה מכולן.

למה?

למה אנחנו כאן? מה אנו עושים כאן? מה התפקיד שלנו, גרגרים זעירים, מיקרוסקופיים, במרחב העצום של היקום והזמן? האם אנחנו בודדים תמיד? האם אנחנו יכולים להרגיש ביחד גם כשאנחנו מרוחקים כל כך, פועלי מסילת רכבת נידחת באמצע ערבת סארוזק או בעבודה מטופשת באמצע עיר מטופשת בארץ מטופשת עם מלחמות מטופשות בעולם מטופש ביקום מטופש ורב הוד? מה הטעם? מה המשמעות? בשביל מה? מה חשוב? מה באמת?

נכון, אלה הרבה שאלות. אבל כולן חופפות זו לזו ויוצרות שוב את השאלה הבסיסית - למה?

***


[עוד תוספת קטנה וחשובה במאמר מוסגר. תוך כדי קריאה לא יכולתי שלא להיזכר באחד הקטעים המופלאים שבסרט Gravity עם סנדרה בולוק (שאגב, בדיוק כמו "והיום איננו כלה" יכול להיות משעמם נורא וגם מבריק ופילוסופי ונוגה). בסרט, בולוק היא אסטרונאוטית שתחנת החלל שלה ניזוקה והיא מנסה בכוחותיה האחרונים ובחמצן אוזל למצוא דרך לחזור לכדור הארץ. בשלב כלשהו היא מנסה ליצור קשר רדיו עם מישהו וקולטת במכשיר הקשר קול מרוחק מכדור הארץ שדובר אסקימוסית - טוב, אינואיטית - שמדבר איתה על כלבי מזחלות ומהווה למעשה את הקול האנושי היחיד בתבל וגם הוא רחוק ממנה מרחק שנות אור כמעט. בנו הצעיר של במאי הסרט יצר סרטון קטן ומופלא, "ספינ-אוף" על הרגע הזה של שיח החרשים בחלל, ובו רואים את האיש הזה שבולוק משוחחת איתו בחלל, רק הפעם מהצד שלו. בעיניי זה מרגש עד דמעות, בייחוד למי שראה את הסרט - הנה:http://www.hollywoodreporter.com/news/gravity-spinoff-watch-side-sandra-657919]


***

הספר הזה נהדר ועצוב, ופיוטי ונבון ויש בו הכול. געגוע ופשטות ואנשים טובים ואנשים פחות טובים, והשאלות הגדולות האלה על חיים ומוות ומשמעות והוא מצליח לעשות את מה שהוא עושה ולשאול את מה שהוא שואל בלי דאווינים ובלי טכניקות ספרותיות שקופות, אלא באופן דק וחכם. הוא כמו כוס תיי רותחת שמניחים לפניך כשהתיישבת בכורסה נוחה מיד כשחזרת ברגליים דואבות ממסע ארוך. התרגום המופתי מרוסית מכבד את המוזיקה של הספר ומשאיר את השפה עשירה ומיושנת, מלאה עשן ותבלינים, קור ובדידות, ומפיחה בו רבדים של אגדה ושל משל אבל גם של דברים שהיו ואינם.

לפני 11 שנים•
★★★★★
•אלון דה אלפרט
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

עד כמה יהיה מוגזם לטעון שצ'ינגיס אייטמטוב הוא גרסה קירגיזית של ש"י עגנון? מטבעות הלשון זהות לא אחת, והכתיבה עצמה מעוררת את אותה נוסטלגיה לישן נושן, כזו שמביאה לפרפורי געגוע בבטן, לדמעה חבויה אי שם בלב, והכל קורה מבלי באמת להכיר את התרבות עליה צ'ינגיס מספר. האם אלה החוטים האנושיים הבסיסיים שנטווים בין כל הספרים, יהיו אלה ספרי מדע בדיוני (שאגב מופיע בספר זה ממש - לא ברור לי עדיין מדוע ולשם מה), פנטזיה או דרמה אנושית, ויהיו אלה תרבויות שונות זו מזו, כיהדות, איסלאם ונצרות? כולנו רקמה אנושית אחת, ממש כמו השטיח עם דמות הגמל שמכסה את הכריכה.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אבק ספרים
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

לאט לאט התקדמתי בקריאה.
קצב הקריאה כמו מוכתב ע"י רוחו של הספר המיוחד הזה.
נלקחתי למסע בערבות הסארוזק, על גבו של בוראני קרנר, הגמל המופלא. מסע בין ניגודים – עבר ועתיד, חיים ומוות, בראשיתיות ומודרניזציה, שמחה ויגון, אכזריות וחמלה. האדם הקטן מול היקום הגדול.
ועל הציר הזה שבין הניגודים סבים חיינו. כך היה וכך נדמה תמיד יהיה. בדיוק כפי שהרכבות בסארוזק ממשיכות לנוע ממזרח למערב וממערב למזרח.
יופי של ספר.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•אורית זיתן
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

"אפשר לעצום את העיניים, ואפשר שלא.
כל אחד צריך לחשוב ולדמיין מרחבים של טבע.
איזה טבע שהוא אוהב: שדה פרחים, פרדס, חוף של ים או מדבר.
במרחב הזה יש שקט, אפשר לשמוע ציוצי ציפורים, או את רחש הגלים, או את דממת המדבר.
אפשר לשמוע רק את הנשימה שלנו"

זו הפתיחה שאיתה פתחתי שיעור בתולדות האמנות, בכיתות י"א, ובמשך 21 שנים.
שיעור בנושא "הזרם הרומנטי באמנות".
לעיתים, השמעתי נעימה עדינה של מוסיקה, ולעיתים יצירה מוסיקלית שקטה של ויוולדי מארבע העונות.
ואז, כשכולם כבר היו בתוך האווירה, ושקועים בנוף שבראו לעצמם (נו טוב, חלק כמעט נרדמו...וזה גם היה בסדר), הפתעתי אותם והשמעתי קול של קטר רכבת, שכמובן הפריע לחלומות ולדממה, החזיר אותם למציאות, וניפץ את השקט.

כאן הצגתי בפניהם את הציור של ויליאם טרנר "גשם, קיטור ומהירות"
http://www.wikiwand.com/he/%D7%92%D7%A9%D7%9D,
_%D7%A7%D7%99%D7%98%D7%95%D7%A8_
%D7%95%D7%9E%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA:_
%D7%9E%D7%A1%D7%99%D7%9C%D7%AA_
%D7%94%D7%A8%D7%9B%D7%91%D7%AA_
%D7%94%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA
_%D7%94%D7%92%D7%93%D7%95%D7%9C%D7%94

הרכבת מפרה את דממת ויופי הטבע. הטכנולוגיה משתלטת עלינו ועל הסביבה. האדם הופך לזעיר וחסר חשיבות.


הספר "והיום איננו כלה" התחיל בתיאור של מרחבי הסארוזק, עם נוף של שממה ומדבר.
שועלה אחת קטנה מחפשת אוכל, ואז בפתאומיות, מגיחה לה הרכבת. אותה הרכבת שמסמלת את הקידמה ובו בזמן הרס.
בעיירה נידחת מת קזנגפ, וחברו הטוב מוביל אותו לקבורה.
הקבורה נמצאת במרחק גדול מהיישוב, והם, עם עוד כמה מלווים, מתחילים במסע.

כאן מתחיל הסיפור אודות המסע האישי של ידיגיי- החבר.
לרוב, אנחנו קוראים את רחשי ליבו. התיאורים כל כך מוחשיים, ומדברים על החיים של כולנו: משפחה, אהבת האדם (אהבת הורים לילדים, אהבת גבר לאישה ואהבה בין חברים) ומוות, עד שכל אחד ממש רואה בסיפור גם קצת השתקפות של עצמו.

ציטוט מעמוד 204, שנגע בי וריגש אותי במיוחד: "מאומה לא ידמה ולא ישווה למקומם של ילדים בחייו של אדם, דבר יחיד במינו הוא תמיד, וערכו, כך ידע והרגיש בכל ישותו, כערך החיים עצמם לפני אובדנם, בשעתם האחרונה, שעת הסיכומים, באור האחרון המהלך אימים קודם ההליכה לבלי שוב אל החשיכה. ובסופו של דבר אין לו לאדם אחריו אלא ילדיו, בבחינת קו אחרון."

הספר מספר בדרך מיוחדת, וכזו שפורטת על נימי הנפש, על השעבוד של אדם לשלטון הקומוניסטי, ולא בכדי, הסופר הוסיף פרק שלם לספר לאחר נפילת הקומוניזם.
ואני, אני מודה לאלוהים על שנולדתי במדינה דמוקרטית ואני חיה בה בחופש מוחלט.

בן משפחה שלי סיפר לי כי, הסופר אייטמטוב הוא סופר חובה בתכנית הלימודים ברוסיה, ואני יכולה להסכים עם ההחלטה הזו ולהבין אותה.

כשסיימתי לקרוא את הספר עלה והתנגן לי בראש השיר הבא:
יותר
מילים: יהונתן גפן, ביצוע: עדנה לב

"נלמד לחיות עם מה שיש,
לא נחפש דבר אחר,
אבל נמשיך ונבקש
מילת תפילה אחת יותר.
מתי נהיה יותר קרובים
עד שנרגיש ונוותר?
כולם רוצים להיות טובים,
אבל אפשר היה יותר:

יותר אהבה,
יותר הקשבה,
יותר אמונה בין אדם לאדם,
יותר שלום, יותר תקווה,
פחות קנאה ושנאת חינם,
יותר נשמה,
יותר אלוהים,
יותר הבנה ביני לבינך,
יותר שמחה, יותר חיים,
פחות לבד, יותר איתך.

נלמד לחיות עם מה שיש,
לא נחפש דבר אחר,
אבל נמשיך ונבקש
מילת תפילה אחת יותר.
יותר שמחה, שלי, שלך,
הרבה יותר מילים חמות,
פחות שקרים, פחות דמעות,
פחות למות, יותר לחיות.

יותר אהבה..."

ולמקום האישי- הבן שלי, בכיתה ג', מחליף ספרים בספרית ביה"ס פעם בשבוע. מוקדש לכך שיעור אחד במערכת השעות.
אני אוהבת לקרוא את הספרים שהוא מביא, ושבוע אחד, כששאלתי, הוא לא הביא אתו שום ספר. שאלתי אותו מדוע, והוא ענה לי כך: "אימא, את לא יודעת שאנחנו לא בוחרים ספרים?! הספרים בוחרים אותנו. אז היום, למרות שהסתובבתי שעה בספריה, ודפדפתי בהרבה ספרים, אף ספר לא בחר בי".
אני רוצה להקדיש את הביקורת הזו לבן שלי, ולהודות לספר הזה על שהוא בחר בי.
מומלץ בחום.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•חגית
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

מה אהבתי בספר?
• האוניברסליות שלו. הוא לקח אותי למחוזות אחרים, בלתי מוכרים, לערבות קזחסטן, בלי לצאת מהבית. ולמרות שמדובר במקומות שכל כך זרים לי, הרגשתי כמו בבית.
• הביקורת על תחלואי המשטר הסובייטי, בעיקר הפרק העשירי המפורסם, באמצעות סיפורו של אבוטאליפ מול טאנסיקבייב.
• השאיפה הבלתי מתפשרת למשמעות, לאיזה הצדקה לקיום האנושי. האם באמת ניתן למצוא אותה? מתוך הספר - "כמה רב חלקו של אדם בעולם, וכמה מעט".
• הספר הזה מלא באנושיות טהורה שפשוט מחממת את הלב.
• תיאור הנופים והערבות באופן שממש מצייר אותם מול העיניים בצורה מוחשית וויזואלית. בלי צבעים, רק עם מילים. אבל איזה מילים. תענוג.
• הספר מעלה הרבה הרהורים על החיים ועל המוות, על הארעיות של החיים ועל הנצחיות של המוות, על אפסיותו של האדם, ויחד עם זאת על גדלות הרוח שלו.

מה לא אהבתי בספר?
• סיפור מעבורת החלל. אבל זה ממש לא הצליח לקלקל.

בשורה התחתונה: אני לא אכתוב "יצירת מופת", כי כבר בוודאי המון אנשים כתבו זאת. במקום זה אכתוב: מופת של יצירה.

לפני 9 שנים•
★★★★★
•קצר ולעניין
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

מה עוד אוכל לומר על הספר הנפלא הזה שלא כתבו לפני. מזמן לא קראתי ספר כל כך נוגע בפשטותו. ספר שכל כולו סיפור אהבה לאדם הפשוט, זה שניחן ברגשי מוסר טבעיים, זה שלא נשחת בידי התאווה לשלטון, לכוח, לשינוי סדרי בראשית בכל מחיר, בדורסנות. זה שלא נפל שבי בידי הסיסמאות של 'עולם ישן עדי-יסוד נחריבה'. פרוזה כל כך משובחת, כל כך נוגעת שמתרחשת בנופים כל כך רחוקים מאיתנו, אבל האדם הלוא הוא אדם בכל מקום שהוא.
סיפור המתרחש ביום אחד. יום אחד שבו מביא ידיגיי הזקן את קזנגפ, זקן המקום, לקבורה, ובדרך צפים הזכרונות. הזכרונות מאותו חורף שנת 1952-3.
אני מוכרח לומר שבספר הזה קראתי כמה מהסצנות הטובות והמרגשות ביותר שקראתי עד היום.
"ולא יכול ידיגיי הזקן להתאפק עוד, והוא פרץ בבכי כבוש. את כל מה שקרה להם כל השנים הרבות שחיו בצומת בוראנלי-בוראני, את כל המאמץ הגדול הזה שנמשך זמן רב כל כך, את כל הצער והקשיים והתהפוכות והשמחות – את כל אלה באו להביע מלות פרידה אחדות ברגעי קבורה מעטים. כמה רב חלקו של אדם בעולם, וכמה מעט".

לפני 15 שנים•
★★★★★
•יוסף