יש כל מיני סוגים של היסטוריה: יש את ההיסטוריה הקלאסית, היסטוריה של מלכים וכובשים, של מלחמות, קרבות, גבולות שעברו ממקום למקום, זהב שהעביר ידיים, מה שנקרא היסטוריה של גברים לבנים ומתים. יש היסטוריה של היום יום, לא היסטוריה של נפוליאון אלא דווקא של הטוראי בצבא של נפוליאון, כי כמו שאמר טולסטוי בצדק, לא נפוליאון כבש את רוסיה, אלא צבא הצרפתים, האנשים הפשוטים הם אלו שכבשו את רוסיה, (אבל לא את עכו כידוע). יש היסטוריה של רעיונות, זו לא תעסוק בראשים שהתגלגלו בגליוטינה של המהפכה הצרפתית, אלא ברעיונות שהניעו את דוקטור גליוטין החביב ששאף להוצאה להורג, הומנית, מדעית ושיוויונית לכל. (יש לציין שגיליוטין כלל לא היה ממציא הגיליוטינה, שבטעות נקראה על שמו.)
הספר "פעם פה" משלב את כל סוגי ההיסטוריה שמניתי ואולי עוד כמה, זהו ספר קצרצר (123 עמ'), שמספק לנו הצצה על הממלכה הצלבנית ששלטה על ארץ ישראל אי שם בין 1099-1251 ועל הסולטנות הממלוכית שראשיתה ב 1250 וסיומה ב 1517 עם הכיבוש העותומני, תקופה שמעטים מלמדים ומעטים כותבים עליה.
אורי יואלי אינו היסטוריון, וספר ההיסטוריה שלו, הוא ספר סיפורים כמעט אנקדוטלי, הוא אינו אקדמי, לא מציית לכלליו של כרונוס, ולא ברור תמיד מה חשוב ומה לא חשוב, מה צריך לזכור ומה עדיף לשכח, זוהי היסטוריה כפי שתמיד ראיתי אותה, סוג של סיפור, שיעור שנשלח אלינו מהעבר, ואכן לא פעם חוזר יואלי לזמננו אנו, אל עצמו, אל הלקחים שאולי יש ללמוד מהמלחמות עקובות הדם על הארץ היפה הזאת, שהחליפה דגלים ושמות, שעשרות אלפי אנשים עלו על מזבח קדושתה, יואלי מתאר יפה את האכזריות במלחמה, פנים מול פנים, חרב חלודה מול חרב קהה, ואת המתים וחלקי הגופות שמפוזרים על האדמה ונרקבים אט אט ואת חוסר הטעם האיום שבכל זה.
הספר מחולק לחמישה פרקים, האחד מתאר את נצחונו של סאלח א-דין בקרב חיטין, השני הקצר ולכן החלש מכולם מתאר את חייו ומותו של רנו משאטיון, השלישי את כשלונו המפואר של מסע הצלב השביעי, הרביעי את הקרב בין הממלוכים למונגולים אי שם למרגלות הגלבוע, ולבסוף הוא מתאר את מלכותו של ביבראס הסולטן הממלוכי הנודע.
הספר יצא בהוצאה עצמית ואת רובו אורי פשוט חילק לחבריו וידידיו, אני חייב להודות שהרגשתי קצת לא נח לקבל את הספר בחינם (אני חושב שאחזיר לו בבירה), אבל נראה לי שזאת הייתה הכוונה של אורי לצאת מהמשחק המסחרי ופשוט לכתוב מה שבא לו, ויש משהו משחרר, מרענן חתרני ולא יומרני בגישה שלו לספר וכנראה גם לעצמו.
לסיכום, ספר עיון היסטורי קצרצר, ממזרי ומעניין, אני מאוד נהנתי.
ניתן להשיג בסיפור פשוט, המגדלור, מנזר ואצל המחבר עצמו (אי שם במרחבי שממת הפייסבוק)
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
