ביקורת ספרותית על לבד בתיאטרון המוות מאת טרי הייז
ספר מעולה

---

מה הופך ספר לאמין? זו שאלת מליון הדולר. יכולים לספר לי שני סיפורים – מופרכים פחות או יותר באותה מידה – לאחד אגיד פחחח... ולאחר אאמין. למה? בנוגע הספר הזה, יש כמה סיבות.

1) הייז מלווה את סיפורו בדוגמאות. הוא מדגים עם דברים שאנחנו יודעים, דברים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, דברים שהיינו רוצים לדעת – אלה מלווים את הסיפור ועוטים עליו אווירה אמינה.

2) למרות שהוא תסריטאי, ותסריטאים כותבים פעמים רבות סיפור מהיר ורצים לספר לחבר'ה, הוא לוקח את הזמן שלו. הסיפור אמנם מהיר מאד, אבל ארוך ומפורט, מעוגן בכל מקום בו הוא נמצא.

3) המעבר ממקום למקום, מסיפור אחד לאחר, מהווה לעבר, הוא מלאכת מחשבת חלקה. הוא לא קוטע את הסיפור באופן מלאכותי להעצמת המתח (כמו שחלק הסופרים-תסריטאים עושים) אלא עובר באופן חלק למקום – או לזמן – אחר כמו שמתבקש בסיפור.

4) דמות הגיבור היא דמות שקל לאהוב ולהזדהות. הערכים שהוא מבטא הם הערכים המקובלים עלינו. הוא פטריוט, אוהב אדם, צנוע וחכם. עוזר שמה שהוא חושב על האיסלם, על השואה, על הישראלים, על תוצרת סין, על פוליטיקאים, על משטרות חשאיות ועל העולם השלישי הם דברים שנשמח להסכים איתו.

5) למרות כמה קטעי סופרמן (לא הרבה, לשמחתי) עדיין הוא משכנע אותך שזה אפשרי. אפשר להצליח לעלות על מחט בערימת שחת (בתורכיה מכל המדינות). ליצר הרגשת חברות עם זרים שיסכימו בלי מלים לספק לו שירותי מידע, אליבי, עזרה.

כשלים יש בשפע. אבל הם לא פוגמים בסיפור. בהתאם לז'אנר כל דבר הוא קצה-חוט לכל דבר. אפילו רצח במלון פשפשים בניו-יורק למזימה חובקת עולם להרוס את העולם. אפילו מזימה של אשה לרצוח כדי לרשת את בעלה המליארדר – לארגון פשע יווני.

הייז אינו אמריקאי. הוא נולד באנגליה, גדל באוסטרליה ואחרי מספר שנים באמריקה הוא חי בשווייץ. אבל כמו לי צ'יילד שגם הוא לא אמריקאי - הוא מבטא פטריוטיות אמריקאית באופן מושלם והפטריוטיות שלו לא רק נראית אותנטית, היא גם לא לוקה בשטחיות שאני מייחסת לאמריקאים.

אני מודה לכל אלה שכתבו ביקורת מהללות על הספר הזה – ודרבנו אותי לקרוא אותו. זה ספר מתח אדיר, נקרא בנשימה עצורה. אם היו קוראים לו "צליין" שהוא השם הדו-משמעי שנתן לו הסופר, אני חושבת שלא הייתי משאירה אותו להתייבש על המדף יותר משנה.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על לבד בתיאטרון המוות