ביקורת ספרותית על ההימור האחרון של היטלר - המתקפה בארדנים 1944 מאת אנטוני ביוור
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 9 בדצמבר, 2017
ע"י עומר ציוני


מבין הספרים של אנטוני ביוור - לפי דעתי זה הספר הפחות טוב. הוא מאד אינפורמטיבי ופחות "סיפורי". הקסם שהפך את ספריו הקודמים של ביוור למוצלחים כל כך היה המימד הסיפורי-אנושי ומיקומו של הפרט במערבולת ההיסטורית. הספר הזה, כך תחושתי, הוא מאד מקצועי אבל חסר לו האדם הקטן.
כמו כל סיפורי המלחמה והצבאות בעולם, גם הספר הזה חושף שהגנרלים שעמדו מאחרי המהלכים הגדולים, אלו שדאגו שתמונותיהם יתנוססו על גבי העיתונים, שהלכו עם צלם חצר צמוד ועיתונאי חצר בין הרגלים - כל הגנרלים האלו היו למעשה אנשים קטנים מאד, שלא לומר ילדים קטנים.
החיילים נשחטו בהמוניהם, רעבו וקפאו למוות - כאשר הגנרלים עסקו במלחמות אגו בסלונים מחוממים ועישנו סיגרים תוך שתיית שמפניה.
לגנרלים גם מותר לטעות. מותר להם: מדרג המ"פ ועד למפקד הדוויזיוני - אנשים טיפשים ועקשנים שלא מסוגלים לנהל חצי יתוש. בסך הכל מי שמשלם את המחיר זה החייל הקטן שמת בשוחה או בטנק או בסוללת הארטילריה. לוקח גם למערכת זמן רב להבין שהקצין שוגה ורק במקרים מעטים וקיצוניים משנים את התמונה באמצע.
ובין היתר רפיסותם של הגנרלים המהוללים של גרמניה בפני הקורפורל שידו רעדה ועיניו היו אדומות - מדהימה.
איש מהם לא קם ןהיה מוכן לוותר על מעמדו (שלא לומר על חייו) ובלבד שחייליו לא יטבחו על מזבח השגעונות של אדם מכור לסמים.
על מונטי אין מה להוסיף. הוא אחת הבושות הגדולות ביותר שהיו לעם הבריטי בתולדותיו. וברדלי - לאמריקאים.
מזל שאייק היה בסביבה לעשות סדר בגן.
יותר משהספר לימד אותי את ההיסטוריה של המהלך המטופש האחרון של היטלר, הוא העציב אותי בחושבי על הקורבנות המיותרים ששילמו בחייהם עליו.
ספר ששווה קריאה, מכל היבט שלא ניקח.
מעניין ומומלץ.
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ