ביקורת ספרותית על ההימור האחרון של היטלר - המתקפה בארדנים 1944 מאת אנטוני ביוור
ספר מעולה

---

את הסיפור של קרב הארדנים של סוף 1944, הקרוי גם 'הקרב על הבליטה', אפשר לספר בגדול (מקרו) ובפירוט (מיקרו). היתרון של ספר זה של ביוור הוא היותו בעיקר ספר של מיקרו: מי שקורא בו נחשף לא רק למהלכי הקרב העיקריים אלא גם לחייהם של החיילים שהשתתפו בקרב זה. יכולתו של ביוור לרכז ולסנתז כמות עצומה של מקורות לידי סיפור אחד, קוהרנטי וזורם, היא ייחודית. אנו שומעים הרבה קולות מהסיפור, מכל הצבאות, ואפשר לדמיין מה עבר על הלוחמים. מבחינה זו יש הרבה סיפורים מעניינים על אירוע ייחודי זה.

הרקע לקרב זה קשור ישירות לשם הספר. באמצע 1943 חל מיפנה במהלך הכולל של המלחמה באירופה לאחר שנים של דומיננטיות גרמנית. הצבא האדום קם מעפר והחל להדוף את הצבא הגרמני מערבה, במסע מלחמה אדיר שנמשך שנתיים. ארה"ב ובריטניה החלו גם הן ללחוץ על גרמניה, תחילה בפלישה לאיטליה ושנה לאחר מכן בפלישה לצרפת (נורמנדי). גרמניה נלכדה במלחמה בשתי חזיתות כששעון ההיסטוריה פועל לרעתה: ממזרח, קם צבא אדיר שמוכן היה להקריב מיליוני חיי בני אדםם כדי לשחרר את רוסיה ושכנותיה (אבדות הצבא האדום היו קרובות ל-10 מיליון חיילים); ממערב, הלך ונבנה צבא אדיר (ארה"ב הצטרפה למלחמה רק בתחילת 1942, וגודל הצבא גדל בהתמדה עד סוף 1944) שעיקר כוחו היה בעוצמתו הכלכלית-תעשייתית המדהימה. השאלה הייתה כיצד לנהל מלחמה כזו, והיטלר לקח הימור. ביודעו שאין לו סיכוי לנצח במלחמה כוללת זו, הוא שאף להגיע לסוג של 'תיקו': הפסקת אש שתשמור על גרמניה עצמה מכיבוש. הרעיון שאותו ניסה ליישם הוא לתקוף תחילה מערבה. הניתוח שלו היה שהברית המערבית רעועה, ושהעמים עצמם חלשים ויעדיפו הסכם על הכרעה בגלל התמשכות המלחמה. והיא אמנם נמשכה יותר מידי: למרות הפלישה האמריקנית-בריטית המוצלחת לצרפת ביוני 1944, שגרמה להם להעריך שגרמניה תוכנע עד לסוף השנה (1944), הצבא הגרמני הצליח לנהל קרב נסיגה עיקש ולגבות מחיר נורא. כוחות הברית לא הצליחו לכבוש נמל בינלאומי שיתספק את כוחותיהם העצומים (כ-2.5 מיליון חיילים), ובסוף 1944 עדיין לא הצליחו לחצות את הריין לכיוון גרמניה. ההימור היה שמהלך התקפי יחיד ומפתיע יכול לאפשר לגרמנים לכבוש בחזרה את נמל אנטוורפן ובכך להוציא את הרוח ממפרשי הברית המערבית. היטלר העריך שיהיה במהלך זה כדי לכפות על הברית הסכם הפסקת אש, ולאפשר לו לשחרר את צבאותיו מהחזית המערבית ולהפנות אותם מזרחה נגד האויב המסוכן - בריה"מ. מהלך זה היה קריטי כי בחזית המזרחית סבל הצבא הגרמני מנחיתות כמותית מבהילה (לפי הספר: 1 ל-10). הפיקוד הצבאי הגרמני עצמו לא האמין בתוכנית זו: הוא סבר שניתן היה להתיש את צבאות המערב בקרב הגנה ארוך מבלי לקחת את ההימור המוגזם, כי המשמעות היה להסתכן באובדן כל העתודה האסטרטגית של הצבא הגרמני ובכך לאבד את היכולת לנהל הגנה אפקטיבית. אבל היטלר כבר לא שעה להם, בוודאי לאחר ניסיון ההתנקשות של קציני הצבא בו ביולי 1944. הוא קיבץ צבא אדיר (32 דיוויזיות), בעיקר נוכח המלחמה בחזיתות נוספות ובניגוד מוחלט להערכות המודיעין המערביות שסברו שלצבא הגרמני לא נותרה עוד יכולת התקפית. הם הופתעו.

הקרב המפתיע החל באמצע דצמבר ונמשך חודש. השתתפו בו כמיליון חיילים, בתנאי מזג אוויר נוראים. בתחילה הצליח הצבא הגרמני לפרוץ קדימה בזכות ההפתעה, אבל כפי שסברו ראשי הצבא הגרמני העוצמה (והאספקה) לא הספיקו להשלמת המהלך עד לאנטוורפן. נוצרה בליטה מערבה עד העיר הבלגית בסטון, לשם הוחשה דיביזיית הצנחנים 101 ושם נוהל קרב בלימה מפורסם עד שהצבא האמריקני הצליח לשנע כוחות לאיזור ולשנות את מאזן הכוחות. התוצאה הכוללת הייתה קרבות אכזריים, יקרים בחיי אדם, שהאיצו את נפילתה של גרמניה כיון שהצבא האדום ניצל את המצב לחידוש ההסתערות שלו מערבה בינואר.

הספר עוסק יותר בפרטים. הוא ממחיש באופן ראוי לציון את חייהם של החיילים, את פגעי מזג האוויר הנורא (המלחמה התרחשה בשלג עמוק ובטמפרטורות של 20 מתחת לאפס), את האכזריות של כל הצדדים (הרג שבויים, הרג אזרחים בלגים), את גבורתם של החיילים ותושייתם (הרבה סיפורים מעניינים). האבדות בחודש זה (הרוגים ופצועים) הגיעו ל-150 אלף - מחיר אדיר עבור מהלך בודד שמזכיר יותר את קרבות מלחמת העולם הראשונה.

על המהלכים הכללים של הקרבות אפשר לקרוא גם במקומות אחרים. היתרון של ביוור הוא היכולת להפיח חיים בסיפור ע"י שילוב אוסף עצום של מקורות שמאפשר להפוך את התמונה המכנית לסיפור אנושי.

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על ההימור האחרון של היטלר - המתקפה בארדנים 1944